הגיגי לילה!
- פותח הנושא שבתאי צבי
- פורסם בתאריך
לסלולאריים ההגיגים:
יום הולדת!!! (23) יומולדת שמח???!!! 23 שנה עברו מאז שמע אבי מפי הרופא את הבשורה המשמחת "נולד לך בן עם ברית מילה"... אבי לא ידע את נפשו. "יש לי בן", "יש לי בן" הוא שאג בלהט שמח... ינקתי מדדיה של אימי הצעירה, הלכתי לגן, לבית הספר, לתלמוד תורה, לישיבה, לישיבה גבוהה, יצאתי, ועכשיו אני פה באילת. וואו, אני ענק. עכשיו זה הזמן להיזכר ב"גדולים" של אז, אלה שעוברים את התנור והמכונת כביסה בגובה... בגדולים המאוחרים יותר, אלו שזיפי שפמפם החלו מעטרים בניצנים דקים את שיפתותיהם... אלו עם הכובעים והמגבעות, אלו... אלו הנשואים שכבר שכבו עם אשה... כן... הרב הזה שכב עם אשתו, הרי יש לו ילדים... חייב להיות שהוא שכב איתה... איזה צחוקים... תאר לך את הרב עם אשתו... מה הרב?? תאר לך את אבא עם אמא... וואו, מביך... עכשיו זה הזמן להיזכר באלו בני העשרים ושלוש... הגדולים גדולים גדולים... כן... אני ענק... המון המון שנים מאחוריי... בשבוע שעבר, ירדתי עם עגלת משא מברזל להעמיס כלים מאיפה שהוא לאיפה שהוא... במדרון, עליתי עליה והתגלגלתי איתה עד הדלת... ואז שאלתי את עצמי. בגיל 19 האמנתי שבגיל 23 אשאר ילד שרוכב על עגלות??? מה יהיה??? אולי גם בגיל חמישים אשאר ילד??? מוזר!!! עכשיו זה הזמן לשקלל מה הספקתי... בעיניים אובייקטיביות, הספקתי המון. בעיניים שלי על עצמי, לא הספקתי כלום!!! כלום כלום!!! הדרך הארוכה עוד לפניי כולה, בעיניים האובייקטיביות הספקתי המון כי מחשיבים את הדרך אל הדרך שהיא ארוכה מהדרך לחלק מהדרך... אבל אני לא מצליח להצליח להתייחס למה שעברתי עד עכשיו כחלק מדרך ארוכה... עדיין לא כל כך מוצא טעם אמיתי בלהמשיך לקום בבוקר, עדיין לא מוצא טעם אמיתי בלעבוד וללמוד, ועדיין לא בטוח שאני מוכן לשלם, ללא הנחות וקומבינות מקצרי דרך, את מחיר החיים הגבוה... עכשיו, כשאני צעיר, גם בלי שאעבור את הדרך, יש בי מיוחדויות... אני תוהה אם כשאגדל ואעשה בן חמישים ואשאר כפי שאני היום, האם גם אז אשאר מיוחד??? האם גם בין חברים בגיל חמישים אוכל לשמוע עליי את אותם שבחים שאני שומע עלי עכשיו מחברים בני גילי??? מי יודע??? ומי יודע אם בגיל חמישים אהיה שווה יותר משאני היום??? יש לי ערובה לכך??? מי יודע?! כעת, אני מביט בי במראה, פרצופי משתקף בה כחלק מתמונת החדר. רואים בה את מיטתי, את גב המסך, כמה תמונות שיש כאן, את הנורה והתיקרה, ואותי מעביר את יד ימין על הצוואר... אני מביט בי עין בעין... בי ובמסך, בי ובמסך... מנסה לשאוב ממני השראה, וכל מה שאני מצליח לומר לעצמי בארשת פני זה לא יותר מאשר, "רד ממני, מה אתה רוצה ממני"... אני מנסה לזרוע את פניי קמטים, להלבין את שערי השחור, ליצוק מים בכיסיי עיניי ולדמיין אותי זקן... ושוב אני מקרין בפרצופי את ה"מה אתה רוצה ממני אני הא???" כן, בעוד מספר ימים, ה-29 לחודש הזה אני נעשה גדול בשנה באופן פורמאלי! עוד טרם הורגלה לשוני לענות 22 לשאלה "בן כמה אתה" וכבר אני צריך לעדכן ולענות 23... אני גדול!!! המון אנשים יאחלו לי מזל טוב... חלק מה"מזלים טובים" יהיו אוטומאטיים, כמו ה"מזל טוב" האוטומאטי בתלוש המשכורת... "שבתאי היקר! מזל טוב ליום הולדתך ה-23 כתב לי המחשב אוטומאטית"... וחלקם יהיו מהלב... מזל טוב לי, ותודה אוטומאטית מראש למזל טובים האוטומאטיים...
יום הולדת!!! (23) יומולדת שמח???!!! 23 שנה עברו מאז שמע אבי מפי הרופא את הבשורה המשמחת "נולד לך בן עם ברית מילה"... אבי לא ידע את נפשו. "יש לי בן", "יש לי בן" הוא שאג בלהט שמח... ינקתי מדדיה של אימי הצעירה, הלכתי לגן, לבית הספר, לתלמוד תורה, לישיבה, לישיבה גבוהה, יצאתי, ועכשיו אני פה באילת. וואו, אני ענק. עכשיו זה הזמן להיזכר ב"גדולים" של אז, אלה שעוברים את התנור והמכונת כביסה בגובה... בגדולים המאוחרים יותר, אלו שזיפי שפמפם החלו מעטרים בניצנים דקים את שיפתותיהם... אלו עם הכובעים והמגבעות, אלו... אלו הנשואים שכבר שכבו עם אשה... כן... הרב הזה שכב עם אשתו, הרי יש לו ילדים... חייב להיות שהוא שכב איתה... איזה צחוקים... תאר לך את הרב עם אשתו... מה הרב?? תאר לך את אבא עם אמא... וואו, מביך... עכשיו זה הזמן להיזכר באלו בני העשרים ושלוש... הגדולים גדולים גדולים... כן... אני ענק... המון המון שנים מאחוריי... בשבוע שעבר, ירדתי עם עגלת משא מברזל להעמיס כלים מאיפה שהוא לאיפה שהוא... במדרון, עליתי עליה והתגלגלתי איתה עד הדלת... ואז שאלתי את עצמי. בגיל 19 האמנתי שבגיל 23 אשאר ילד שרוכב על עגלות??? מה יהיה??? אולי גם בגיל חמישים אשאר ילד??? מוזר!!! עכשיו זה הזמן לשקלל מה הספקתי... בעיניים אובייקטיביות, הספקתי המון. בעיניים שלי על עצמי, לא הספקתי כלום!!! כלום כלום!!! הדרך הארוכה עוד לפניי כולה, בעיניים האובייקטיביות הספקתי המון כי מחשיבים את הדרך אל הדרך שהיא ארוכה מהדרך לחלק מהדרך... אבל אני לא מצליח להצליח להתייחס למה שעברתי עד עכשיו כחלק מדרך ארוכה... עדיין לא כל כך מוצא טעם אמיתי בלהמשיך לקום בבוקר, עדיין לא מוצא טעם אמיתי בלעבוד וללמוד, ועדיין לא בטוח שאני מוכן לשלם, ללא הנחות וקומבינות מקצרי דרך, את מחיר החיים הגבוה... עכשיו, כשאני צעיר, גם בלי שאעבור את הדרך, יש בי מיוחדויות... אני תוהה אם כשאגדל ואעשה בן חמישים ואשאר כפי שאני היום, האם גם אז אשאר מיוחד??? האם גם בין חברים בגיל חמישים אוכל לשמוע עליי את אותם שבחים שאני שומע עלי עכשיו מחברים בני גילי??? מי יודע??? ומי יודע אם בגיל חמישים אהיה שווה יותר משאני היום??? יש לי ערובה לכך??? מי יודע?! כעת, אני מביט בי במראה, פרצופי משתקף בה כחלק מתמונת החדר. רואים בה את מיטתי, את גב המסך, כמה תמונות שיש כאן, את הנורה והתיקרה, ואותי מעביר את יד ימין על הצוואר... אני מביט בי עין בעין... בי ובמסך, בי ובמסך... מנסה לשאוב ממני השראה, וכל מה שאני מצליח לומר לעצמי בארשת פני זה לא יותר מאשר, "רד ממני, מה אתה רוצה ממני"... אני מנסה לזרוע את פניי קמטים, להלבין את שערי השחור, ליצוק מים בכיסיי עיניי ולדמיין אותי זקן... ושוב אני מקרין בפרצופי את ה"מה אתה רוצה ממני אני הא???" כן, בעוד מספר ימים, ה-29 לחודש הזה אני נעשה גדול בשנה באופן פורמאלי! עוד טרם הורגלה לשוני לענות 22 לשאלה "בן כמה אתה" וכבר אני צריך לעדכן ולענות 23... אני גדול!!! המון אנשים יאחלו לי מזל טוב... חלק מה"מזלים טובים" יהיו אוטומאטיים, כמו ה"מזל טוב" האוטומאטי בתלוש המשכורת... "שבתאי היקר! מזל טוב ליום הולדתך ה-23 כתב לי המחשב אוטומאטית"... וחלקם יהיו מהלב... מזל טוב לי, ותודה אוטומאטית מראש למזל טובים האוטומאטיים...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.