הגיגי יום שבת
אני מניח שאני לא היחיד ששאל את עצמו את השאלה הבאה: אם לא הייתי הומו, מה הייתי חושב על הומואים? לי קשה לענות על השאלה הזו, אולי בגלל שאני לא משוכנע מהי, אולי בגלל שלא ניתן לענות עליה בכלל. בכל מקרה, כשחייתי את חיי כסטרייט הומופוב בעל נטיות הומואויות, תמיד התייחסתי להומואים ב"ליברליות", בסגנון שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה וכדומה. אני בטוח שלנטיות שלי היו השפעה על הגישה הליברלית הזו, ולכן עדיין מטרידה אותי השאלה, מה הייתי חושב עליהם אם לא הייתי כזה. ולמה כל זה חשוב? כי הגישה הליברלית כלפי הומואים, היא לטעמי הרבה פעמים גישה מתנשאת. "שההומואים האלה יעשו את מה שהם רוצים" "אנחנו אוהבים הומואים" וכדומה. במבט לאחור אני חושב שזו גם היתה הגישה שלי. התנשאות ומידה של רחמים כלפי התופעה, המסוות בליברליות מזוייפת. עכשיו כשעניין היציאה מהארון מעסיקה אותי, אני חושב על ההתייחסות שתהיה כלפי. דווקא ההתייחסות של החברים שלי לא כל כך מדאיגה אותי. יותר מדאיג אותי לדוגמא, מה תהיה ההתייחסות של חברים של חבר שלי. המחשבה שמישהו "יקבל" אותי מעוררת בי חלחלה. במידה רבה אני מעדיף לקבל התייחסות פחות מקבלת אבל אמיתית מהתייחסות אמפאתית מזוייפת של כל מיני אוהבי הומואים "שמקבלים" את התופעה. לא ברור לי עד כמה הצלחתי להבהיר את הנקודה הזו. אני יודע שבמחשבה הזו יש הרבה סתירות, אבל נדמה לי שיש בה גם לא מעט אמיתויות. ולמה לעזאזל כל כך אכפת לי מה חושבים עלי? סקיפ. סקיפ
אני מניח שאני לא היחיד ששאל את עצמו את השאלה הבאה: אם לא הייתי הומו, מה הייתי חושב על הומואים? לי קשה לענות על השאלה הזו, אולי בגלל שאני לא משוכנע מהי, אולי בגלל שלא ניתן לענות עליה בכלל. בכל מקרה, כשחייתי את חיי כסטרייט הומופוב בעל נטיות הומואויות, תמיד התייחסתי להומואים ב"ליברליות", בסגנון שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה וכדומה. אני בטוח שלנטיות שלי היו השפעה על הגישה הליברלית הזו, ולכן עדיין מטרידה אותי השאלה, מה הייתי חושב עליהם אם לא הייתי כזה. ולמה כל זה חשוב? כי הגישה הליברלית כלפי הומואים, היא לטעמי הרבה פעמים גישה מתנשאת. "שההומואים האלה יעשו את מה שהם רוצים" "אנחנו אוהבים הומואים" וכדומה. במבט לאחור אני חושב שזו גם היתה הגישה שלי. התנשאות ומידה של רחמים כלפי התופעה, המסוות בליברליות מזוייפת. עכשיו כשעניין היציאה מהארון מעסיקה אותי, אני חושב על ההתייחסות שתהיה כלפי. דווקא ההתייחסות של החברים שלי לא כל כך מדאיגה אותי. יותר מדאיג אותי לדוגמא, מה תהיה ההתייחסות של חברים של חבר שלי. המחשבה שמישהו "יקבל" אותי מעוררת בי חלחלה. במידה רבה אני מעדיף לקבל התייחסות פחות מקבלת אבל אמיתית מהתייחסות אמפאתית מזוייפת של כל מיני אוהבי הומואים "שמקבלים" את התופעה. לא ברור לי עד כמה הצלחתי להבהיר את הנקודה הזו. אני יודע שבמחשבה הזו יש הרבה סתירות, אבל נדמה לי שיש בה גם לא מעט אמיתויות. ולמה לעזאזל כל כך אכפת לי מה חושבים עלי? סקיפ. סקיפ