מישהי שכזו
New member
הגיגים של שבועיים...
7 ימים אחרי החזרה של 4 עוברים בדרגה בינונית..
עוד לא יודעת אם האחד שנשאר הוקפא או שגם הוא לא היה ביג גליק (לא מעזה להתקשר, לא בא לי לאבד מהאופטימיות ומהאחיזה הזו באפשרות של אולי..)
7 ימים להחזרה, מנסה לחלום ולא ליפול לפסימיות. איכשהו המאניה דיפרסיה חוגגת לה בתוכי.
כמו רובוט מתעוררת ורגע לפני הטיול עם הכלבה, שמה קרינון ויוצאת לנשום אויר..
כל יומיים מגיעה מחוייכת להזריק גסטון (תודה על ההמלצה על המסאז' אחרי, בזכותה לא התפתחה אתמול גולה נוספת בטוסיק)
עושה הכל לאכול סלק כל יום, טוב כמעט כל יום. 5 ימים ראשונים אכלתי אננס. אמרו לאכול כתומים, הם מחממים- גזר/בטטה/דלורית.. הפכו לשיגרה.
אמרו לחמם עם תבלינים חמים- קינמון וג'ינג'ר- זה בילטאין בכל מאכל ומאכל שמכינה, כל קינמון בקפה השעורה וחלב השקדים (כן, ויתרתי על הקופאין והחלב) והג'ינגר בתה.. אז מה אם חם בחוץ, אמרו לחמם את הרחם..
וכמובן, דיקור וחליטת צמחים סינית פעמיים ביום. מה עוד אפשר לעשות?
בפעמים הקודמות ביום ה -9 התחילו טפטופים..על פניו, לפי הנ"ל, היכולת שלי לדעת מה קורה מתקצרת.. 14 יום להמתין לתשובה.. יוביל לגבהת האופטימיות.
מפחדת להיות אוטימיות. חוששת לא להיות.
ובתוך כל זה, לא דיברתי בכלל על הדמעות, העצבים, העייפות, העצירות והתחושה הזו, בפעם הראשונה בחיי, שהגוף, יש לו תובנות אחרות מהראש והלב..
7 ימים אחרי החזרה של 4 עוברים בדרגה בינונית..
עוד לא יודעת אם האחד שנשאר הוקפא או שגם הוא לא היה ביג גליק (לא מעזה להתקשר, לא בא לי לאבד מהאופטימיות ומהאחיזה הזו באפשרות של אולי..)
7 ימים להחזרה, מנסה לחלום ולא ליפול לפסימיות. איכשהו המאניה דיפרסיה חוגגת לה בתוכי.
כמו רובוט מתעוררת ורגע לפני הטיול עם הכלבה, שמה קרינון ויוצאת לנשום אויר..
כל יומיים מגיעה מחוייכת להזריק גסטון (תודה על ההמלצה על המסאז' אחרי, בזכותה לא התפתחה אתמול גולה נוספת בטוסיק)
עושה הכל לאכול סלק כל יום, טוב כמעט כל יום. 5 ימים ראשונים אכלתי אננס. אמרו לאכול כתומים, הם מחממים- גזר/בטטה/דלורית.. הפכו לשיגרה.
אמרו לחמם עם תבלינים חמים- קינמון וג'ינג'ר- זה בילטאין בכל מאכל ומאכל שמכינה, כל קינמון בקפה השעורה וחלב השקדים (כן, ויתרתי על הקופאין והחלב) והג'ינגר בתה.. אז מה אם חם בחוץ, אמרו לחמם את הרחם..
וכמובן, דיקור וחליטת צמחים סינית פעמיים ביום. מה עוד אפשר לעשות?
בפעמים הקודמות ביום ה -9 התחילו טפטופים..על פניו, לפי הנ"ל, היכולת שלי לדעת מה קורה מתקצרת.. 14 יום להמתין לתשובה.. יוביל לגבהת האופטימיות.
מפחדת להיות אוטימיות. חוששת לא להיות.
ובתוך כל זה, לא דיברתי בכלל על הדמעות, העצבים, העייפות, העצירות והתחושה הזו, בפעם הראשונה בחיי, שהגוף, יש לו תובנות אחרות מהראש והלב..