רקדנית הרוח...
New member
הגיגים של ערב..
איזה כייף, אף אחד לא כאן ואני יכולה ללהג כרצוני. בעצם, גם כשיש כאן מישהו אפשר ללהג, אבל לבד...זה אחרת. הכל כאן כ"כ שליו ורוגע, ובארץ סערה. כאילו, מדברים על ישראל וכמה נורא ובחדשות מראים אותנו כמה פעמים ביום אבל זה מרחוק, נוגע לא נוגע. ואז אני חושבת לעצמי, איך היינו חיים בארץ אם לא היה לנו את כל הבלאגן הזה של הטרור מסביב.. כמה נעים היה לנו. היינו פחות עצבניים, פחות מתוחים , יותר נינוחים ויותר עליזים. תארו לכם...חיים כאלה, בלי בדיקה בטחונית בכניסה לקניון או אפילו סתם לסופרמרקט.. בלי "טיק" קטן בלב כשאתה נוסע באוטובוס.. בלי דקירות הפחד שמלוות אותך כל הזמן..לא רק עליך, אלא גם על המשפחה שלך ועל החברים שלך. חלום. אבל, מעבר לקנאה הזאת שיש בי כשאני רואה איך הם חיים..בשלוה כזאת,אז היום, אחרי חודש וחצי שאני לא בישראל אני מרגישה ביתר עוז שהמקום שלי הוא בישראל. זה הבית שלי וקשה ככל שיהיה אני לא מחליפה אותו במקום אחר. ולמרות שציונות ואידאלים זה לא ממש באופנה היום, אני מודה ומתוודה- אני ציונית, בנשמה. והופס- הנה אני חייבת ללכת, אולי אמשיך בפעם אחרת. צ´או.
איזה כייף, אף אחד לא כאן ואני יכולה ללהג כרצוני. בעצם, גם כשיש כאן מישהו אפשר ללהג, אבל לבד...זה אחרת. הכל כאן כ"כ שליו ורוגע, ובארץ סערה. כאילו, מדברים על ישראל וכמה נורא ובחדשות מראים אותנו כמה פעמים ביום אבל זה מרחוק, נוגע לא נוגע. ואז אני חושבת לעצמי, איך היינו חיים בארץ אם לא היה לנו את כל הבלאגן הזה של הטרור מסביב.. כמה נעים היה לנו. היינו פחות עצבניים, פחות מתוחים , יותר נינוחים ויותר עליזים. תארו לכם...חיים כאלה, בלי בדיקה בטחונית בכניסה לקניון או אפילו סתם לסופרמרקט.. בלי "טיק" קטן בלב כשאתה נוסע באוטובוס.. בלי דקירות הפחד שמלוות אותך כל הזמן..לא רק עליך, אלא גם על המשפחה שלך ועל החברים שלך. חלום. אבל, מעבר לקנאה הזאת שיש בי כשאני רואה איך הם חיים..בשלוה כזאת,אז היום, אחרי חודש וחצי שאני לא בישראל אני מרגישה ביתר עוז שהמקום שלי הוא בישראל. זה הבית שלי וקשה ככל שיהיה אני לא מחליפה אותו במקום אחר. ולמרות שציונות ואידאלים זה לא ממש באופנה היום, אני מודה ומתוודה- אני ציונית, בנשמה. והופס- הנה אני חייבת ללכת, אולי אמשיך בפעם אחרת. צ´או.