הגיגים לפני חג

הגיגים לפני חג

וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם במדבר פרק יג, ל"ג אמירה זו של המרגלים הינה, לעניות דעתי, מוטו לחיים. כמו שאנחנו נסתכל על עצמנו כך אחרים יסתכלו עלינו. אם אנחנו מתייחסים אל עצמנו כמסכנים - למה שאחרים לא יחושו כך?? ליל הסדר הוא זמן קשה. כך גם ראש השנה ויום כיפור. הפגישות בבית הכנסת עם בני המחזור. הצביטה הזו בלב (לפעמים) או המחשבה שמרחמים עלינו... ליל הסדר הוא אחד מאותם הרגעים הקשים, בהם המשפחה נפגשת יחד לשולחן. מגיעים האחים הנשואים על ילדיהם ואתה, מרגיש פתאום כל כך בודד בתוך כל המשפחתיות הזו... ליל הסדר קשה לכל הבודדים. לרווקים סטרייטים ולרווקות. לכל מי שאינו בעל משפחה. אולי תתפלאו אבל זה קשה גם להורים, לאלה שרוצים כל כך שילדם יקים משפחה.. יש כאלה ששפר עליהם גורלם, יצאו מן הארון והתקבלו בחום במסגרת המשפחתית - הם גם בטח אוהבים את ליל הסדר. יש רבים מאיתנו, שמסיבות אלה או אחרות חיים את חייהם תחת מעטה סודיות, להם קשה יותר המשפחה בליל הסדר. כבר שמעתי מישהו שאומר: אני כל כך אוהב את אחיי ואת האחיינים המתוקים שלי אבל אני לא יכול לחיות עם מבטי הרחמים... אז לכולם כדאי לדעת שהעצבות הזו באוויר היא לא נחלתם בלבד, אלא נחלת רבים מהבודדים באשר הם. וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם אם נרגיש מסכנים ועצובים, ממילא נשרה זאת על שכנינו לשולחן הסדר ונביא על עצמנו את מבטי הרחמים... אז מכאן אני מאחל לכל אחד חג שמח.חג בו נחוש את השמחה. מי ייתן וחג פסח זה יהיה חג חרות מבחינת כל אחד ואחד. חג שירגיש בו, ולו במעט את החופש האישי.
 
../images/Emo203.gif מצטרף

השנה הילדה לא איתי בלילהסדר, וממש לא רציתי להיות עם המשפחה כשאני בלעדיה. אבל לאחרונה התחלתי להבין לראשונה, שאנחנו שני אנשים נפרדים - ושלא רק מותר לי להינות ושיהיה לי כיף גם בלעדיה, אלא שזה גם רצוי וטוב בשביל שנינו. בשנים האחרונות הייתי ממש באבל על העניין הזה שרוב הזמן היא לא איתי, וגם שיתפתי אותה בזה שאני מתגעגע אליה ועצוב לי שהיא לא איתי. חשבתי שאני מביע בזה את גודל האהבה שלי אליה, אבל פתאום הבנתי שזה בעצם מעמיס עליה - שהיא כאילו אחראית על האושר שלי. שבעצם לא כיף לה לדעת שאני עצוב כשהיא לא איתי. והפתרון הוא לא שאני אפסיק לשתף אותה במה שעובר עליי, כי המעשים שלי משדרים לה את זה בכל מקרה. הפתרון הוא לשנות את ההרגשה, ולהתחיל להבין שזה המצב ושזה בסדר. ולהפסיק להתמסכן בגלל זה, להתחיל לקבל את המציאות לטוב ולרע. לשחרר את הדרמה, ולהיות בטוב. גם אם זה בסדר משפחתי עם דודים ואחיינים. יש לי בתדודה דתיה רווקה בת שלושים וקצת, והיא כבר שנים בדיכאון מזה שהיא לבד וכל האחים שלה הגדולים והקטנים כבר נשואים עם ילדים. אני חושב שאם היא לא היתה מתחילה להרגיש ככה כבר בגיל 22, היא לא הייתה נתקעת בזה... אני חושב שזה נכון לא רק למצב שלי, אלא בכלל. מישהי אמרה לי פעם, שאנשים חושבים שכשמתחתנים אז יש עוד מישהו שיעזור לך לסחוב את התיק שלך. אבל זה לא ככה, כי אז יש שני תיקים לסחוב. צריך להתחיל לאהוב את מה שיש, ואז יבואו עוד דברים טובים. מי שקרא את "הסוד" וכל ספרי הניו אייג' בשקל למיניהם (שאני מאוד מאמין בהם על אף הציניות) יודע שהתודעה שלנו היא מגדל שידור שמשדר ליקום, והיקום מביא לנו את מה שהמחשבה שלנו משדרת. מי שתקוע במחשבה שלו על כמה הוא מסכן, רק ימצא עוד ועוד סיבות להרגיש ככה. אני חושב שזה היצר הרע האמיתי, ושצריך למצוא תחבולות להסיט את המחשבה לדברים טובים. מהנסיון שלי כרגע, זה עובד. אז חג דילוג שמח, שנדע לדלג מעל הקושי ולראות מוצא ולאהוב את מה שיש, וככה למצוא עוד ועוד דברים לאהוב
 

Inspector Finch

New member
כתבת ממש ממש יפה../images/Emo13.gif

ובתוך כל זה, נשאלת השאלה מה זה אומר לצאת מעבדות לחירות.. וזו שאלה קשה ומכאיבה בעיניי. (מה שהגבתי ל
של נחמן קצת קשור) כי העבדות בזמננו, לפי דעתי, היא דבר נורא שונה מבזמנים עברו (לא תמיד לצערי.. עובדים זרים/ עובדי קבלן) ואני לא חושב שאני מחדש משהו למישהו כאן.. אבל אנחנו משועבדים לא לפרעה אלא לחברה, לנורמות, לערכים (שלאו דווקא חיוביים), כמובן שגם לציפיות מהחברה, שזה אולי החלק הכי קשה בלהיות הומו דתי, לפחות מנקודת המבט שלי. ועוד יותר חשוב: לעצמנו. ולאיך שכל אחד תופס את עצמו. זה שיעבוד שאפשר להגיד שהוא אלף אלפי הבדלות ממה שהיה במצריים ועדיין אותו דבר. כי אנו חיים במעטה של חירות.. וכביכול כל אחד עצמאי וחושב וכו' אם אני זוכר נכון, לאחר שבני ישראל הגיעו למדבר.. הם נתקפו פחד- רצו לחזור. הם הסתכלו על המדבר האינסופי: השמיים, ההרים, חוסר הגבולות. והפחד שיתק אותם. כאילו- אוקיי.. מה עכשיו?מה לעזאזל עושים עם כל החופש הזה? אנחנו חופשיים ו..מה? ללכת ימינה, שמאלה או אולי ישר? כי עבד, מחליטים בשבילו. הוא לא צריך להפעיל את הראש- הוא פשוט צריך לעשות. וכשאתה חופשי ואף אחד לא מכתיב לך מה לעשות- אתה צריך לקחת אחריות פתאום. ואיך עושים את זה בכלל? מאיפה מתחילים? אני מאד אוהב את החג הזה, הוא מסמל בשבילי הרבה מאד דברים וגם מזכיר לי הרבה מאד דברים. ממש התחברתי למה שכתבת, שיהיה חג שמח.
 

DannyDinn

New member
הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת והתגובות של תבוא אהבה ואינספקטור פינץ'... אמנם לא מהנסיון האישי של רווקות, אלא מהצד השני, כנשוי ואבא, שאמור לשמוח ולאהוב את החג המשפחתי הזה... כי הרי מה חסר לי? אבל חסר הרבה, וצריך לעבוד קשה כל רגע לזכור את הדברים הטובים שכן יש, וכל אחד עם הכוס שלו ואיך שהוא מסתכל עליה... אז שיהיה בהצלחה! וחג שמח
 
מצטרף לכולם... ברכות על המאמר

יפה אולי יתאים ברשות הכותב לליאו, הוא צריך להכין דבר תורה לליל הסדר...
 
תודה לכולם וחג שמח

פשוט תענוג לקרוא את התגובות פה. ולוואי והאהבה הזו תשרה גם ביחסים בינינו לבין אחרים. חג שמח
 
למעלה