הגורל והמקרה
במצבו הנוכחי, האדם לא יכול כלל לדבר על שינוי הגורל.
נושא הגורל הוא נושא מאוד תאורטי ורחב וניתן לגשת אליו מכיוונים שונים ורבים.
אך עלינו להבין תחילה שחוק הגורל חל על בני אדם ולא חל על מכונות.
שרוי בתוך שנתו העמוקה וההיפנוטית, כל מה שנשאר מהאדם היא המכונה המקולקלת שלו.
במצב שכזה (מצב לא טבעי) נכנס האדם לממלכת חוק המקרה.
חוק המקרה פועל על המכונה בצורה כל כך טוטלית, עד שחוק הגורל כלל לא יכול לחדור ולהשפיע על האדם במהלך חייו.
מה הוא חוק המקרה?
הכל קורה, והמכונה מגיבה ללא כל שליטה.
אין אדון בבית שיכול לכוון ולסדר, הכל קורה לנו ואנו לא מסוגלים לעשות מאומה.
נוח לנו להאמין לדמיון שלנו ולספר לעצמנו שאנו עושים ובוחרים, אך כל עוד אנו נמצאים תחת חוק המקרה, אין אנו מחליטים ואין אנו עושים מאומה.
דומה הדבר לכדור מתגלגל המספר לעצמו על כך שהוא בעצמו החליט להתגלגל וכלל לא מודע לכך שמישהו בעט בו.
התאוריה מספרת שמאורעות מאוד גדולים בחיינו יכולים להיות קשורים לגורל שלנו: המקום בו נולדנו, ההורים שלנו, המוות ועוד.
את הגורל ניתן לראות כתפקיד אותו אנו צריכים לשחק.
קיבלנו עובדות ברורות המאפיינות אותנו (טיפוס גוף, מין, מהות, אזור גאוגרפי, תקופה, הורים ומשפחה).
קיבלנו שחקנים אחרים לצידנו, והמטרה היא לבצעה את התפקיד שלנו בהצגה על הצד הטוב ביותר.
לא ממש משנה מה הוא התסריט, הוא יכול להיות קשה או קשה פחות לכן אני לא מקבל את עניין הגורל הטוב או הגורל הרע.
רודני קולין אמר:
“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change.
It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard.
At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”
אך כיצד יכול האדם לשחק את תפקידו בצורה טובה, כל עוד הוא ישן? וכיצד הוא יכול לשחק את תפקידו, כאשר הוא כלל לא נמצא?
לכן אין מה לדבר על שינוי הגורל, תחילה עלינו לנסות לקיים את הגורל שלנו.
אם לא נצליח, נחזור לכאן שוב ושוב לאותו התפקיד.
רק כאשר יצליח האדם לצאת מחוק המקרה ולחיות תחת חוק הגורל, רק אז ניתן יהיה לדבר על שינוי הגורל, אם בכלל יש צורך לשנותו.
במצבו הנוכחי, האדם לא יכול כלל לדבר על שינוי הגורל.
נושא הגורל הוא נושא מאוד תאורטי ורחב וניתן לגשת אליו מכיוונים שונים ורבים.
אך עלינו להבין תחילה שחוק הגורל חל על בני אדם ולא חל על מכונות.
שרוי בתוך שנתו העמוקה וההיפנוטית, כל מה שנשאר מהאדם היא המכונה המקולקלת שלו.
במצב שכזה (מצב לא טבעי) נכנס האדם לממלכת חוק המקרה.
חוק המקרה פועל על המכונה בצורה כל כך טוטלית, עד שחוק הגורל כלל לא יכול לחדור ולהשפיע על האדם במהלך חייו.
מה הוא חוק המקרה?
הכל קורה, והמכונה מגיבה ללא כל שליטה.
אין אדון בבית שיכול לכוון ולסדר, הכל קורה לנו ואנו לא מסוגלים לעשות מאומה.
נוח לנו להאמין לדמיון שלנו ולספר לעצמנו שאנו עושים ובוחרים, אך כל עוד אנו נמצאים תחת חוק המקרה, אין אנו מחליטים ואין אנו עושים מאומה.
דומה הדבר לכדור מתגלגל המספר לעצמו על כך שהוא בעצמו החליט להתגלגל וכלל לא מודע לכך שמישהו בעט בו.
התאוריה מספרת שמאורעות מאוד גדולים בחיינו יכולים להיות קשורים לגורל שלנו: המקום בו נולדנו, ההורים שלנו, המוות ועוד.
את הגורל ניתן לראות כתפקיד אותו אנו צריכים לשחק.
קיבלנו עובדות ברורות המאפיינות אותנו (טיפוס גוף, מין, מהות, אזור גאוגרפי, תקופה, הורים ומשפחה).
קיבלנו שחקנים אחרים לצידנו, והמטרה היא לבצעה את התפקיד שלנו בהצגה על הצד הטוב ביותר.
לא ממש משנה מה הוא התסריט, הוא יכול להיות קשה או קשה פחות לכן אני לא מקבל את עניין הגורל הטוב או הגורל הרע.
רודני קולין אמר:
“All circumstances—good or bad—must change in time;
and if one can only pass through them equally, without being borne too much up or too much down, one becomes ready for other change.
It is not the happy or tragic role that makes the difference between actors, but the way the role is played. Some parts of life are very hard.
At the same time one can no longer wish it to be otherwise…”
אך כיצד יכול האדם לשחק את תפקידו בצורה טובה, כל עוד הוא ישן? וכיצד הוא יכול לשחק את תפקידו, כאשר הוא כלל לא נמצא?
לכן אין מה לדבר על שינוי הגורל, תחילה עלינו לנסות לקיים את הגורל שלנו.
אם לא נצליח, נחזור לכאן שוב ושוב לאותו התפקיד.
רק כאשר יצליח האדם לצאת מחוק המקרה ולחיות תחת חוק הגורל, רק אז ניתן יהיה לדבר על שינוי הגורל, אם בכלל יש צורך לשנותו.
