הגוף
הגעתי לנקודה שבה אני מנסה לחשוב למה יוגה/מעברים קסומים כל כך עוזר להמשיך ללכת בדרך. ניסיתי לחשוב במה עוזרת לי כל תנוחה שאני מבצע. המשפט שעלה לי בראש הוא שכל תנוחה היא עוד זווית להסתכל על הגוף. קשה לי עדיין לקבל את העניין של ההיזכרות, אבל יש בי מחשבה שאם אני אסתכל על הגוף שלי מעוד ועוד זוויות וכל זווית אני אעשה אותה בצורה מלאה יותר, אולי בסופו של דבר אני אבין שהכל זו רק זווית אז דבר ראשון זה טוב לראות את הגוף מהמון זוויות ודבר שני אולי מתישהו אני אדע להרפות מהזוויות. הרפייה, זה הדבר שהיה בשבילי הכי שימושי, לא הבנתי פעם כמה חשיבות יש להרפייה אמיתית של הגוף ושל הנפש.
הגעתי לנקודה שבה אני מנסה לחשוב למה יוגה/מעברים קסומים כל כך עוזר להמשיך ללכת בדרך. ניסיתי לחשוב במה עוזרת לי כל תנוחה שאני מבצע. המשפט שעלה לי בראש הוא שכל תנוחה היא עוד זווית להסתכל על הגוף. קשה לי עדיין לקבל את העניין של ההיזכרות, אבל יש בי מחשבה שאם אני אסתכל על הגוף שלי מעוד ועוד זוויות וכל זווית אני אעשה אותה בצורה מלאה יותר, אולי בסופו של דבר אני אבין שהכל זו רק זווית אז דבר ראשון זה טוב לראות את הגוף מהמון זוויות ודבר שני אולי מתישהו אני אדע להרפות מהזוויות. הרפייה, זה הדבר שהיה בשבילי הכי שימושי, לא הבנתי פעם כמה חשיבות יש להרפייה אמיתית של הגוף ושל הנפש.
ורובנו לא חווינו אפילו קמצוץ מהדברים המופלאים שאנו כותבים עליהם (אבל מה זה משנה הנייר סובל הכל והחיים יפים, כולנו חכמים וממש יודעים מה ההבדל בין חלימה לחלום כי הרי חווינו משניהם עד שובע ורק חזרנו לפורום לספר לכולם - זו בכלל שליחות) חוויה לעומת זאת מחברת אותנו לעצמנו ולמציאות, דרכה אנו מקבלים את הידיעה. כך הופכים את הידע לחלק אמיתי מאיתנו והוא מפסיק להיות הבנה שכלית בלבד. כל מצב שאותו אנו חווים מקבל ביטוי בגוף. כשאנו כועסים, שמחים, מתוחים או מרוכזים, בכל אחד מהמצבים אנו מחזיקים את הגוף אחרת. החזקה קבועה לאורך זמן כתגובה קבועה למצב מתמשך, בונה דפוס תגובה קבוע בגוף. דרך הגוף ניתן לשנות דפוסי התנהגות קבועים שמפריעים לנו מלהצליח ולזרום בצורה טובה. ניתן לשנות מחשבות מעכבות שחוזרות על עצמן וכמובן לשנות תגובות גופניות שיוצרות מתח וחולשה. דרך הגוף ניתן לפתוח פתח להזדמנויות חדשות, רק דרך הגוף ניתן לראות לדוגמא כלומר שגם עוורים רואים ואין טעם לנסות לעשות שום דבר עם העיניים. בקיצור, הגוף הוא מהקדש לנשמה, זה הבית האמיתי ומי שאנחנו ואיך שאנחנו את כל זה רואים בגוף כמו בספר פתוח. אז אחרי ההרצאה המתפלספת הזו, אני מעדיף לשתוק ולתרגל, דרך הגוף מבינים מה שאלף מילים לא יכולת לתאר.