הגוף שלי

[סנונית 1]

הגוף שלי ../images/Emo10.gif

הגוף שלי הוא כבר לא שלי. הגוף שלי שהכרתי במשקל יפה בחורה רזה בטן שטוחה חזה בינוני עד קטן פתאום הוסיף עוד כמה קילוגרמים החזה הפך לגדול והבטן התנפחה. הגוף שלי הפך לנחלת הכלל, אף פעם לא החדירו לי מכשירים כל כך הרבה פעמים (וזה לא שהתחתנתי בתולה) אף פעם לא חשפו לי את הוגינה כל כך הרבה פעמים אף פעם לא שכבתי בחדר ניתוח עם רגליים מפוסקות וכל האחיות הרופא והמרדים מסתובבים וגופי המקום הכי אינטימי שלי פרוץ לעיני כל. אף פעם זרים לא נגעו לי בבטן הנפוחה מההורמונים ושאלו יש משהו? והשיא הוא שחמותי "הרגישה" נגעה לי בבטן תפסה לי את השד מחצה אותו ואמרה ממש נהייה לך גוף של אישה. מאז שהייתי בכיתה ד' אמא שלי לא ראתה אותי עירומה אז איך זה שהגוף שלי הפך לנחלת הכלל? איך זה שאני מרגישה שחיללו לי אותו ולא יכולה לתת לבעלי לגעת בו?

 

[נעמה122]

../images/Emo24.gif שלך ורק שלך!

אדם זר שנוגע לך בבטן - לא משנה למה ומה הוא חושב - ואפילו בכל חלק אחר של הגוף - זה מעשה שלא ייעשה. וחמותך - אני לא מסוגלת אפילו לדמיין את זה, זה נורא! זה אסור! זה גועל נפש! מבינה אותך לגמרי, אני חושבת שאת צריכה להגיד משהו על זה. לה, לבעלך, למישהו. יש גבול למה שצריך לספוג .

 

[לבנין]

באמת הרגשה לא נעימה

זו באמת הרגשה לא נעימה כל הבדיקות האלו והעירום הפומבי. אבל האמת היא שמתרגלים. בפעם הראשונה שהרופא עשה לי אולטרה סאונד ווגינאלי, לא הייתי לגמרי בטוחה למה הכוונה. זה היה די מביך, ועוד אח"כ להמשיך ולדבר איתו. אבל מאחר ובאמת זה נעשה למטרה חשובה, אני כבר לא מתרגשת מהעניין ומסתכלת על זה כמו עוד חוויה שעוברים בחיים ואפילו לפעמים זה משעשע אותי. לגבי חמותך - אני לא יודעת מה הייתי עושה אם מישהו היה עושה לי משהו כזה

. אני חושבת שהייתי מסוגלת לסטור לה אפילו. זו ממש חוצפה. אני חושבת שצריך להבהיר לה שזו ממש חוסר רגישות. בכל מקרה אני מאחלת לך שתיכנסי מהר להריון ואז כל התחושות האלו יהיו מאחורייך.

 

[lullikka]

../images/Emo140.gifשלחתי לך מסר....ממני

 

[פּוֹנְג]

הגוף שלנו, הרופאים ומה שבניהם.

(ארוך כרגיל

) את כל כך צודקת. הדברים שלך נוגעים בי בעוד נקודה רגישה. בעיקר המשפט: "המקום הכי אינטימי שלי פרוץ לעיני כל" ומרגיזה עוד יותר העובדה שחלק מהמטפלים בנו ממש לא חושבים לנכון להקל עלינו בעניין הזה. אצל הרופא שלי למשל, אין שום כיסוי שאפשר לשים על חלק הגוף התחתון אחרי שמתישבים (מתישבים, ממש ישיבה זה שם) על הכיסא. אני צריכה להקפיד לבוא עם חצאית על מנת להרגיש נוח יותר עם עצמי. (ואני אין לי הרבה חצאיות בבית

) בהחזרת העוברים שעשו לי, הייתי חשופה לעוד מספר אנשים שהסתובבו שם. ובכלל - אין תחושה של התחשבות. אבל בנוגע לזה שאת לא יכולה לתת לבעלך לגעת בך, זה באמת נושא כאוב. מה בעלך חושב על כך? (לא על זה שאת לא יכולה לתת לו לגעת בך, אלא על החשיפה שלך מול הרופאים) האם גם לו זה מפריע כמו של או שהוא רואה את החלק הרפואי שבזה? האם אתם מדברים על זה? אישית אצלנו מדברים על זה המון. אין לנו בעיה של המנעות ממגע בעקבות הטיפולים אבל בהחלט יש מחשבות על מה יכול להביא את הרופאים האלו להתעסק בתחום הזה. זה לא יכול להיות 'סתם' (

) אחרי הכל הם מתעסקים במרכז האינטימיות שלנו. אני לא מצליחה להבין איך יש להם חיים אינטימיים עם בנות זוגם. (בחיי

) ובכלל היתה פעם אחת שראיתי את אשתו של הרופא שלי, היא נכנסה לחדר ההמתנה, ונשבעת לכם שראיתי על הפרצוף שלה את המבט של אישה קנאית

כן, גם אני מקנאה במחשבים שבן הזוג שלי דוחף להם ידים לקרביים, אז על אחת כמה וכמה שהיא תקנא בנו הנשים. (שאחרי הכל נשים זה קצת יותר ממחשבים...) טוב, ניסחפתי לך בהודעה להגיגים שיושבים אצלי כבר הרבה זמן. אבל אל דאגה סנונית, עוד מעט למקום אינטימי אחר שלך יהיה צמוד עולל שינק ויעריך מאד את הגודל שלו.

 

[סנונית 1]

פונג מדברים אבל רק מדברים

היום הייתי אצל הפסיכולוג שלי ופשוט פרצתי בבכי על הנושא. תמיד הביך אותי ללכת לרופא נשים אבל עכשיו יש לי כבר חופשי חודשי. מה שאמרתי לפסיכולוג זה נכון יבואו ויגידו הוא רופא והן אחיות (מתייחסת להפרייה ולהחזרה) ואני מטופלת, אבל וזה אבל גדול אני הרוב אישה וקצת מטופלת והוא הרוב גבר וקצת רופא. משום מה מרגע שאנחנו שמות את החלוק עלינו אנחנו כבר לא אנשים (זאת התחושה שלי) אנחנו מטופלות. ולמרות שיש לי רופא מקסים החיטוט הזה ובמיוחד "חווית" ההפרייה שברו אותי לגמרי וכן גם הסקרנים שבודקים לי את הבטן והחזה. גם אני חשבתי על הרופא שלי לדעתי אצלו זו שליחות רופא נשים דתי שעובד עד אחת בלילה? אבל זה לדיון אחר. אני רוצה להכנס לחנויות בגדים ושיגידו לי כן יש במידה שלך (ואני שוקלת 56 ק"ג), אני רוצה לחזור להיות הרזה ובעיקר אני רוצה שיפסיקו לחטט לי במקומות האינטימיים מילא הרופא בקליניקה אבל כל השאר....? זה כבר מוגזם.

 

[פּוֹנְג]

חשבתי שאת רוצה להכנס לחנות של

ביגדי הריון

 

[שינובו]

סנונית ../images/Emo18.gif (ארוך)

כשחשבתי מה לכתוב לך, הבנתי גם מה משותף בכל מה שרציתי לכתוב:לנסות לקחת שליטה בחזרה . אני יודעת שזה ממש קשה בכל התהליך הזה, אני עכשיו רק עברתי למרפאת פוריות ואני מרגישה איך אני "נשאבת" לתוך המערכת הזו של רופאים, אחיות, טפסים, זריקות וכו', ובטוח שזה הרבה יותר קשה שכבר נמצאים בתוך זה. א ב ל, אנ חושבת שאם תצליחי לגייס קצת כוחות, אולי זה יעזור. טוב, הייתי עד עכשיו מאוד מעורפלת אז אני אסביר: לגבי זה שנוגעים לך בבטן ובשדיים - זה מעשה שלא יעשה וזה מזעזע, במיוחד כשזו חמותך והיא יודעת מה את עוברת. קשה לי לחשוב איך אני הייתי מגיבה (באופן שהיא עוד תרצה לראות אותי אי-פעם), אבל הייתי מגיבה בחריפות - גם במילים "אני מבקשת שלא תגעי בי!" וגם ממש תופסת לה את היד עוד לפני שהיא מגיעה אלי. אם אפשר ללוות את זה בשיחה רגועה ולהסביר לה שוב שאת עוברת תקופה מאוד קשה ושאת דורשת (!) שהיא לא תיגע בך, לא תסתכל ולא תדבר על שום איבר בגופך. לגבי אנשים אחרים - גם אני חושבת שתגובה חריפה או מבט מזרה אימים יעשו את העבודה. לגבי הרופא - כאן קצת קשה לי לענות, כי איכשהו אני מצליחה, במידה מסוימת לנתק את עצמי בזמן הבדיקה. גם כאן יש מה לעשות: אפשר לדבר עם הרופא שלך, להסביר לו שזה מאוד מפריע לך (במיוחד שהוא דתי) ושאת מבקשת שיהיו כמה שפחות אנשים בזמן הבדיקה/החזרה במידת האפשר. ולבקש גם שיכסו אותך, כמו שפונג ציינה - זה יכול מאוד לעזור. לגבי המשקל שלך (הלואי עלי...) אני מבינה אותך. אני גם רגישה למשקל שלי - כרגע אני מסתובבת עם עודף של כמה קילוגרמים, עוד לפני ההורמונים, ואני מבועתת מהמחשבה שאני אעלה עוד כמה, ונוסף לכל הסבל של הטיפולים אני עוד אשמין... אז כבר נרשמתי לקבוצת הרזיה, והגברתי את הפעילות שלי במכון הכושר (נראה איך אני אחזיק מעמד כשאני אתחיל להזריק...) מצד אחד צריך להיות מציאותיים - ההתנפחות מההורמונים תרד רק אחרי הלידה - היית רזה ותחזרי להיות רזה, ובטוח עדיין את יכולה למצוא בגדים יפים שיחמיאו לך. אז תחליפי מלתחה לזמן - מה, אז מה? אחר כך תחזרי לגיזרתך. אבל הדבר הכי חשוב לדעתי זה ספורט. אפילו אם לא עשית קודם, וממש אין לך חשק עכשיו, כדאי לך לנסות, אפילו בקטן - ללכת פעמיים בשבוע לחוג עיצוב, לעשות הליכה עם חברה או לבד - זה פשוט עושה נפלאות. לי הספורט עזר לעבור את התקופות הקשות בחיי. זה גם משפר מצב רוח בצורה מדהימה, וגם - קשה לי להסביר את זה במילים - נותן לך איזושהי שליטה על הגוף שלך. סליחה שיצא כזה ארוך...

 

[blessed]

סנונית

עכשיו שקראתי את כל השרשור וגם את התגובות שלך בתוך השרשור, כמה דברים: קודם כל, אני ראיתי אותך ואת רזה! אז למרות שאני מבינה את התסכול הגדול מהשינויים בגוף אני אומרת לך חד משמעית שאת רזה ונראית טוב ואין לך שום סיבה להרגיש רע עם עצמך. ברור? יופי! (ולענין הבגדים, זה כבר דיון אחר איפה מוצאים בגדים שמתאימים לנשים ולא רק לנערות בנות 16 אנורקסיות ובלי ציצים.) שנית, לבי התחושות אצל הרופא- אני כשאני אצל הרופא פשוט מתנתקת קצת ומתיחסת לעצמי כמטופלת. אני לא מתיחסת לרופא בכלל כגבר כי כמו שפונג אמרה אני לא מבינה איזה גבר מסוגל לבחור בהתמחות כזאת אז תמיד בעלי ואני צוחקים שהוא כנראה סובל מסטיה כלשהי (למרות שאנחנו נורא אוהבים אותו). בקיצור, עד כמה שזה קשה אני משתדלת לא לעשות מזה ענין כבד מדי. מזכירה לעצמי כל הזמן שהרופא הזה רואה נשים כל היום ולכן כשהוא בודק אותי זו לא סיטואציה של אשה וגבר בכלל אלא סיטואציה של רופא ומטופלת. מבחינתי למה שקורה אצל הרופא אין שום קשר למיניות שלי, זה דבר נפרד! אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי כי אני קצת לא מרוכזת היום...

 

[Great Expectation]

פונג, את כל כך צודקת....

וחבל שזה המצב בכל הנוגע לצנעת הפרט וכבוד המטופל/ת. כמי שמבלה (בעבודה... בעבודה) לא מעט מחוץ לישראל אני חושבת שלמערכת הבריאות שלנו (הטובה ומתקדמת בד"כ) יש הרבה מה ללמוד במדינות הים בכל מה שקשור לצנעת הפרט, פרטיות המטופלת וכבודה. במחשבה שניה, יכול להיות שזה חלק מהסחבקיות הישראלית אל מול היחסים היותר פורמליים וקרירים משהו במערב.

 

[Blue velvet]

מזדהה (ארוך)

סנונית, כל מה שכתבת על הסבל הנפשי בקליניקה, כאילו יצא מפי. הדבר הקשה ביותר בטיפולים עבורי הוא החשיפה החוזרת ונשנית הזו בפני אנשים זרים. כמוך ממש אני שונאת ללכת לרופא נשים, ומודה שאלמלא הטיפולים האלה לא הייתי הולכת בכלל (עד עכשיו אני נמנעת מבדיקות שגרתיות, למרות שאומרים שהן חיוניות למעקב בריאותי). אני מציעה מה שאמרו גם השאר, לבקש שאנשים שאינם נחוצים בחדר לא ישהו במחיצתך במצב זה. בפעם הראשונה שעברתי I.U.I האחות נכנסה לחדר, ועוד "עזרה" לי ברוב טובה להפשיל את השמלה.., מה אגיד לך, אחר כך פשוט חשתי תיעוב כזה כלפי הטיפולים, ובמשך כמה שבועות גם כלפי הגוף שלי. הרגשתי ממש חילול הקודש, בדיוק כפי שתיארת. לא חזרתי יותר למרפאה הזאת. היום איני מרשה שישהו עמי אנשים שנוכחותם אינה הכרחית. באחת הפעמים האחרונות שעשיתי אולטרה סאונד, היו שתי טכנאיות, כי לא הייתה להן הרבה עבודה, והן ביקשו לעזור אחת לשנייה. אמרתי להן ישירות שאני מעדיפה שרק אחת מהן תישאר, והשגתי את מבוקשי ללא ויכוחים מיותרים. אני גם נוהגת לשנן לעצמי שהצוות עושה את מלאכתו ותו לא, ושאיש אינו רוצה לפגוע בי. לגבי אנשים אחרים, אני מבקשת להדגיש מה שהשאר אמרו. הגוף שלך הוא שלך בלבד, וכל מי שנוגע בך הוא מסיג גבול, וזוהי עברה פלילית של ממש. דברי עם בן זוגך והבהירי לו את הדבר. אני מציעה שלא תיפגשי יותר עם חמותך. הסיפור הזה ממש העלה את חמתי. איזו וולגריות!

בקשר לגזרה, כמו שאמרו קודם, את תחזרי לאליה. גם אני חושבת שכדאי שתתעמלי או תעסקי בפעילות גופנית אחרת שאת אוהבת. זה עוזר מאוד גם למורל. נראה לי גם שייתכן שאת שמה לב לעלייה במשקל יותר מהסובבים אותך (טוב, נעזוב את המגעילה הזאת, שבטח בוחנת אותך בשבע עיניים...) אצלי, בכל אופן, זה ככה. גם אני רזה, וכאשר אני עולה בקילו או שניים רק אני שמה לב לזה (אם כי זה מספיק...) לא חשבתי שתצא לי תגובה כל כך ארוכה. שיהיה לך טוב, ואנא, היי אסרטיבית.

 

[סנונית 1]

היי בלו../images/Emo140.gif

חוץ מההפרייה בהזרעות רק הרופא נמצא בחדר ועושה את US ואפילו לא מסתכל ולא מרשה לבעלי להסתכל אבל בהפרייה שהיתה טראומטית בפני עצמה היו אנשים בחדר יותר מדיי אנשים. לגבי המשקל אז מאז ההפרייה אני נגעלת מהכל אלמלא קיבלתי מחזור הייתי בטוחה שאני בהריון אבל הבטן קצת ירדה ואפילו קניתי חולצה מדהימה בגולף. לגבי חמותי שמעלה את חמתי אני מתרחקת ככל האפשר ובעלי הסביר לי שהיא תמיד קינאה בבעלות חזה עסיסי כי לה כל החיים היו ניצנים והיא הלכה עם ריפוד זה לא מצדיק את התנהגותה הוולגארית אבל הקנאה מובנת.

 

[Blue velvet]

הנה, את על דרך המלך!

את רואה, יש הסבר לתופעות, גם כמו חמותך...

שתקנא, בעיה שלה. את, המשיכי להימנע מכל מגע אתה. אני מקווה מאוד שלא תצטרכי לעבור טיפולים מכל סוג שהוא. נחמה היא בכל זאת להיווכח שבדרך כלל הפרטיות נשמרת, וזה צריך לעודד אותך. אגב, את אצל רופא פרטי? אני שואלת, כי בדרך כלל טכנאים מופקדים על האולטרסאונד, ולא רופאים. אל תדאגי בקשר למשקל. את רואה שהבטן ירדה. בטוח שהעודפים ירדו עוד מעט. שוב, בטח את שמה לב למה שהסובבים אותך בכלל לא רואים (והמפלצת לא דוגמה). תתחדשי על החולצה, וקני חצאית או מכנסיים תואמים.

 

[פּוֹנְג]

לא מרשה לבעלך להסתכל? ../images/Emo12.gif

אצלנו פינג עומד ומסתכל, מתענין, רושם את גודל הזקיקים, ומחזיק לי את היד בהזרעות. הפעמים היחידות שפינג לא היה איתי היו באחת ההזרעות (ואז קבענו שאני אחליט לבד על השם של הילד שיוולד

) ובשאיבה, שלצערי זו פרוצדורה של חדר ניתוח ולא מאפשרים לבני הזוג להיכנס. הנוכחות שלו עוזרת לי מאד. ודווקא בשאיבה, הסיטואציה הייתה נורמלית יחסית, הייתי מכוסה מכף רגל וכמעט עד ראש ואז נרדמתי כך שלא הייתי מודעת לסיטואציה בה חשפו אותי לעיני כל שזה גם יתרון ...

 

[Blue velvet]

כל אחד, ומה שמתאים לו

אני לא מסכימה שבן הזוג שלי ינכח בסיטואציות האלה, שהן מביכות גם ככה. די לי בכך שהוא מלווה אותי וממתין בחוץ. הלוואי שלא נצטרך את זה יותר.

 

[פּוֹנְג]

אבל זה את בוחרת ולא הרופא ...

סנונית כתבה שהרופא לא מרשה, זה מה שהפתיע אותי בעיקר. כמובן שכל זוג מחליט מה טוב ונוח לו. הזוג מחליט ולא הרופא.

 

[פּוֹנְג]

בעצם זה מה שאני הבנתי מהדברים ואולי

הבנתי לא נכון ...

 

[Blue velvet]

נכון.

לרופאים לא אכפת לאפשר לסטז'רים/למתמחים לצפות בהליך (גם את זה הדפתי), אז כמובן שלא מפריע להם אם החצי השני שלנו ינכח. הלוואי שלא נצטרך יותר. אגב, שכחתי להגיד שממש הזדהיתי עם מה שכתבת על הפרוורטיות שבעיסוק הזה... גם אני לא מבינה איך הם יכולים לנהל חיים נורמליים, ואיך בכלל הם עובדים בזה.. גם אני תוהה לפעמים אם לא צריך להיות ממש "טיפוס" כדי לבחור בתחום, ואיזה טיפוס... לא יודעת. בכל זאת יש, כמובן, גם במקצוע הזה כל מיני אנשים: עדינים ומחוספסים, רגישים ואטומים, חמים וקרירים, בעלי חוש הומור וצנונים יבשים, צנועים ושחצנים, חביבים ואנטיפטים, ועוד כהנה וכהנה...

 

[עמית@]

בשבילם זה מקצוע, זו לא חוויה חד

פעמית.. אצלנו יוסי בדרך כלל לא נכנס למעקב זקיקים (כי אני לרוב הולכת לבד) אבל לכל ההחזרות והפרוצדורות האחרות הוא בהחלט נכנס, חבל מאוד שהוא לא יכול להכנס לשאיבות

 

[מ א י ה ועוד3]

זו הסיבה שעברתי לרופא פרטי, "שלי"

ואני לא חושבת שזה מתאים לכל אחד (וגם חשבון הבנק שלי עד עכשיו מדווח לי שאולי זה לא היה בהישג ידי), אבל מצאתי את הרופא שנוח לי איתו ולא הסכמתי לנסות יותר. הרופא "שלי" בהחלט מקפיד תמיד לתת נייר בסוף כל אולטרסאונד, להסתובב תמיד כשאני מתפשטת ומתלבשת, והכי חשוב: הוא מחזיק לי את היד ומלטף את הכתף בהרדמה, לפני השאיבה (אני נורא סובלת כי אני בעלת מספר גבוה במשקפיים ובשלב הזה אני לא רואה כלום, לא יכולה לפנות לאף אחד ורק שומעת את הדיבורים הקשקשניים שלהם). הוא תמיד שואל אותי אם קר לי ודואג לסדין מחומם. אני לא מתבלבלת לחשוב שהוא חבר שלי, וגם לא שהוא היה עושה את כל זה ללא הכסף, אבל כמו שאמרתן הכי חשוב היה לי שהוא בהחלט חביב ומתוק ונוח לי איתו. על רופא אחר בבי"ח ציבורי כתבתי מכתב תלונה לבוס שלו, פניתי לעיתון המקומי וכלום. לאף אחד לא אכפת. התלוננתי לרופא על כאבים בשחלות ותסמינים של גירוי יתר, והוא ענה לי שהוא לא צריך להתייחס לכאבים שלי. העבודה שלו זה לרשום תרופות ולעקוב אחרי הזקיקים. אחר כך כתבו לי בתיק הרפואי שעברתי פרוצדורות שלא עברתי, אבדו כמה עוברים (כנראה היו באיכות גרועה מכדי להקפיא, אבל תגידו, רבאק!), היה בלבול בקשר למספר הביציות שנשאבו וגם לגבי נתוני החצי השני. בסוף הבחורה שהחליפה סדינים במחלקה אבחנה אותי כ- PCO ומאז חיי השתפרו, אבל לא שם.