הלו מתח... מה המצב?
סליחה, אתחיל באמירה הבאה שלך - " ההעדפה שלי היא לשבת ללמוד ואז לבנות דעה (דעה מתוך דעת )...אז אתה בא לשיעור?". לזיכרוני, בעבר כשדיברנו על נושא אחר, אני ביקשתי ללמוד מההתחלה את התפיסה לגבי אנרגיה וכוחות - כי לי אין אחת רצינית... כן? וגם ציינתי שרק אז זה יהיה מתוך דעת
.
להזכיר לך איך זה נגמר? בכלום...
אההה... סליחה, אישית אני לא מתחבר... אם זה הסיפור עצמו, ולא משל - אז אנא תענה על שאלה ששאלתי בהודעה הקודמת - "האם אדם אמור לצאת מהבית כשהוא מוכן לכל תרחיש אפשרי בעולם???".
האם זה מה שיעיד על היותו צדיק? או רק על היותו בעל נסיון? - וגם יש גבול בסוף, אנחנו בני-אדם! מחר יבוא מישהו שזקוק לאלונקה, ואתה תרוץ לבנות אחת בשטח - והוא ימות, אז? אתה אשם כי לא יצאת לטיול בטבע עם אלונקה?? ומישהו אחר שכח את האינסולין בבית, יש לך לתת לו? - ועד שתרוץ לבית המרקחת ותחזור - הוא מת... אתה אשם! תתיסר! איך לא היית מוכן לזה? וכך עד אין-סוף...
ובכלל, אתה מציין לי - "שכחת שהעני - מת?
".
נו אז, מצער מאוד, מה הוא אשם? או שאתה רוצה שאני אפיל עליך את האחריות על כל בני-האדם שמתים בעולם, להם אתה *אולי* יכולת לעזור אם היית יודע בזמן, ואם היית בדיוק שם בזמן? אז, למה אתה לא שם בדיוק בזמן עבור כולם?
בכל מקרה, מהאמירה הזו, ומהאמירה של "מידה כנגד מידה" - אני מבין שגם אתה תולה בו את האשמה על מותו של העני... למה? אין לי מושג. אם כבר תאשים את היד המכוונת מלמעלה, או את האנשים שהיה ביכולת לעזור בזמן - ולא עזרו.
ובכלל האמירה של "יסורים עצמיים או מלמעלה", ו "שכר ועונש" - גם אם של הנשמה - די הופכים לי אותו ל- "קדוש מעונה"... או יותר נכון, הוא הפך את עצמו ל"קדוש מעונה", ועל כן - צדיק?
אני לא מתחבר לזה... ויתרה מזו! כל מי שמנסה באמת גם נכשל! כולל רופאים שלפעמים לא מצליחים, ולפעמים טועים! אני בעצמי הייתי בשיחות עם 3 פרופסורים לפני ניתוח (לא שלי) - וכל אחד ואחד מהם אמר - בשלב בו דנו על הסיכונים - שיש סיכוי גם שהוא יטעה. לכל מנתח יש טעויות בסטטיסטיקה - לכולם!!
וכנ"ל לבי פסיכולוגים/פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, שופטים, פרמדיקים של מד"א, וכל אחד אחר שלפעמים חייו של אחר תלויים בו - שלא באשמתו. אז אתה אומר לי שמנתח שמנסה להציל חיים, ובכלל כשלא הוא זה שאחראי על המצב הקשה של הפצוע - אם נכשל עליו לעשות מה בדיוק? לייסר את עצמו למוות? להביא על עצמו עיוורון ונכות - ובכך לא יוכל לעזור לאף-אחד אף-פעם?
ומה זאת אומרת - בדיוק אותו המקרה? מה זו הפנקסנות הילדותית הזו? חשבתי שאנו מדברים על חכמים וצדיקים, לא ילדים חסרי-מודעות?
ואגב - לאיפה האמירה "גם זו לטובה" נעלמה לה פתאום, מה? למה הוא לא ראה במוות העני - כזמן שלו להפטר מהעולם - וגם זו לטובה? למה הוא אמור להתייסר?!! ועל מה?
הרי בסיפור שמופיע מתחת - רצו לחסל את עם ישראל - והוא אמר - גם זו לטובה... אז מוות של עני אחד, בלי שליטה שלך - זו לא לטובה? אתה מפקפק באל?
אמממ.... לא יודע, סליחה, כמובן לא אישי... אבל אני ממש לא רואה שום נמשל, שום שיעור או לקח ללמוד מהמקרה הזה, מלבד רחמים עצמיים, והפיכה לקדוש מעונה - שעכשיו גם חיבל ביכולת שלו לעזור לאחרים (אם זו מטרה או מצווה ראויה, הרי בגלל אי-העמידה בה הוא מוכן להתייסר כל-כך...).
אישית הייתי מתחבר יותר ומפיק יותר (מה שאני מתכוון לעשות בלי קשר...) אם זה אכן משל ל- לפתוח את הלב. לא להסתובב עם לב סגור שיש צורך לפתוח אותו בכל פעם מחדש... ובכך מתפספסות הזדמנויות לעזור. אלא - להסתובב עם לב פתוח כבר מראש.
ערב-טוב, כמובן לא אישי, שחלילה לא יתפס ככה על-ידי מישהו.
סליחה, אתחיל באמירה הבאה שלך - " ההעדפה שלי היא לשבת ללמוד ואז לבנות דעה (דעה מתוך דעת )...אז אתה בא לשיעור?". לזיכרוני, בעבר כשדיברנו על נושא אחר, אני ביקשתי ללמוד מההתחלה את התפיסה לגבי אנרגיה וכוחות - כי לי אין אחת רצינית... כן? וגם ציינתי שרק אז זה יהיה מתוך דעת
.להזכיר לך איך זה נגמר? בכלום...
אההה... סליחה, אישית אני לא מתחבר... אם זה הסיפור עצמו, ולא משל - אז אנא תענה על שאלה ששאלתי בהודעה הקודמת - "האם אדם אמור לצאת מהבית כשהוא מוכן לכל תרחיש אפשרי בעולם???".
האם זה מה שיעיד על היותו צדיק? או רק על היותו בעל נסיון? - וגם יש גבול בסוף, אנחנו בני-אדם! מחר יבוא מישהו שזקוק לאלונקה, ואתה תרוץ לבנות אחת בשטח - והוא ימות, אז? אתה אשם כי לא יצאת לטיול בטבע עם אלונקה?? ומישהו אחר שכח את האינסולין בבית, יש לך לתת לו? - ועד שתרוץ לבית המרקחת ותחזור - הוא מת... אתה אשם! תתיסר! איך לא היית מוכן לזה? וכך עד אין-סוף...
ובכלל, אתה מציין לי - "שכחת שהעני - מת?
נו אז, מצער מאוד, מה הוא אשם? או שאתה רוצה שאני אפיל עליך את האחריות על כל בני-האדם שמתים בעולם, להם אתה *אולי* יכולת לעזור אם היית יודע בזמן, ואם היית בדיוק שם בזמן? אז, למה אתה לא שם בדיוק בזמן עבור כולם?
בכל מקרה, מהאמירה הזו, ומהאמירה של "מידה כנגד מידה" - אני מבין שגם אתה תולה בו את האשמה על מותו של העני... למה? אין לי מושג. אם כבר תאשים את היד המכוונת מלמעלה, או את האנשים שהיה ביכולת לעזור בזמן - ולא עזרו.
ובכלל האמירה של "יסורים עצמיים או מלמעלה", ו "שכר ועונש" - גם אם של הנשמה - די הופכים לי אותו ל- "קדוש מעונה"... או יותר נכון, הוא הפך את עצמו ל"קדוש מעונה", ועל כן - צדיק?
אני לא מתחבר לזה... ויתרה מזו! כל מי שמנסה באמת גם נכשל! כולל רופאים שלפעמים לא מצליחים, ולפעמים טועים! אני בעצמי הייתי בשיחות עם 3 פרופסורים לפני ניתוח (לא שלי) - וכל אחד ואחד מהם אמר - בשלב בו דנו על הסיכונים - שיש סיכוי גם שהוא יטעה. לכל מנתח יש טעויות בסטטיסטיקה - לכולם!!
וכנ"ל לבי פסיכולוגים/פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים, שופטים, פרמדיקים של מד"א, וכל אחד אחר שלפעמים חייו של אחר תלויים בו - שלא באשמתו. אז אתה אומר לי שמנתח שמנסה להציל חיים, ובכלל כשלא הוא זה שאחראי על המצב הקשה של הפצוע - אם נכשל עליו לעשות מה בדיוק? לייסר את עצמו למוות? להביא על עצמו עיוורון ונכות - ובכך לא יוכל לעזור לאף-אחד אף-פעם?
ומה זאת אומרת - בדיוק אותו המקרה? מה זו הפנקסנות הילדותית הזו? חשבתי שאנו מדברים על חכמים וצדיקים, לא ילדים חסרי-מודעות?
ואגב - לאיפה האמירה "גם זו לטובה" נעלמה לה פתאום, מה? למה הוא לא ראה במוות העני - כזמן שלו להפטר מהעולם - וגם זו לטובה? למה הוא אמור להתייסר?!! ועל מה?
הרי בסיפור שמופיע מתחת - רצו לחסל את עם ישראל - והוא אמר - גם זו לטובה... אז מוות של עני אחד, בלי שליטה שלך - זו לא לטובה? אתה מפקפק באל?
אמממ.... לא יודע, סליחה, כמובן לא אישי... אבל אני ממש לא רואה שום נמשל, שום שיעור או לקח ללמוד מהמקרה הזה, מלבד רחמים עצמיים, והפיכה לקדוש מעונה - שעכשיו גם חיבל ביכולת שלו לעזור לאחרים (אם זו מטרה או מצווה ראויה, הרי בגלל אי-העמידה בה הוא מוכן להתייסר כל-כך...).
אישית הייתי מתחבר יותר ומפיק יותר (מה שאני מתכוון לעשות בלי קשר...) אם זה אכן משל ל- לפתוח את הלב. לא להסתובב עם לב סגור שיש צורך לפתוח אותו בכל פעם מחדש... ובכך מתפספסות הזדמנויות לעזור. אלא - להסתובב עם לב פתוח כבר מראש
.ערב-טוב, כמובן לא אישי, שחלילה לא יתפס ככה על-ידי מישהו.
