הגאים אוטומטיים וחציית הפסיפיק
ההגה האוטומטי של הג'ין פאלאס שהתקלקל לאחרונה (Autohelm 7000) והגעת השייטים הספרדים ארצה הזכירו לי לפתע תקופה אחרת, בה חצינו (זוגתי ואני) את האוקיינוס השקט על הפליטווד בדרכנו ארצה. פליטווד היתה בת 17 כשקנינו אותה ב-1991 בסיאטל, Tartan 41 משנת 1973, שקשה לתאר לאלו שלא זכו להפליג עליה. אולי התאור של אחד המגזינים מאותה תקופה שתאר אותה כ"Racing Machine and a Sherman tank" יסביר את האיכויות : סירה חזקה מאד ובכל זאת מהירה. אבל אני סוטה מהעיקר. ציידנו את הסירה לחציית אוקיינוסים ויצאנו לדרך. כהגה אוטומטי לקחנו Autohelm 4000, וזאת מסיבות תקציב (שהתגלו כשגויות): היצרן טען שההגה טוב עד 42'. אנו האמנו. מוונקובר הפלגנו דרומה לאורך ארה"ב ומקסיקו, בעיקר בגביות, וההגה היה מעולה : שמר יפה, תפס גלים (גם בים מאד חזק), ולא צרך כמעט חשמל. לאחר כ-2500 מייל כאלו באה לבקר סנטה אנה - מקבילה לשארקייה אצלנו - וסוף סוף הפלגנו בקדמיות חדות עם לחץ על ההגה. התוצאה היתה דרסטית : לתוך ים קורטז נכנסנו בהגה יד. האוטומטי קרס. טוב, לא סיפור גדול כל כך : ההגה באחריות, ארה"ב (סן דייגו) רק 1000 מייל צפונה, ובאמת ווסט מרין היו מעולים (למרות שההגה נקנה ישירות באנגליה) ושלחו הגה אוטומטי חדש. זה לקח אמנם כמה שבועות, אבל בסקלת הזמן של קרוזרים זה לא משמעותי. לה פאז נהדרת, המשכנו לצייד את הסירה לחציה, היה כף. ואז החלפים הגיעו : הרכבנו את ההגה והפלגנו. לא קישרנו עדיין את התקלה לקדמיות - תקלות קורות, לא? שוב כ-3000 מייל בגביות, עד לפולינזיה הצרפתית (איי המרקיז), ואז קטע קטן בקדמית חזקה : מי שלא לומד מההיסטוריה, חוזר על ההיסטוריה. אין הגה אוטומטי, יש הגה יד. 500 מייל לטהיטי בהגה יד זה שוב לא כזה סיפור גדול. התקשרנו ב-SSB לסן דייגו וביקשנו שחלקי חילוף יחכו בטהיטי. כלום : נפלנו לביורוקרטיה. לאחר חודש הפלגנו מטהיטי בלי הגה למוראה ומשם לבורה בורה, מרחקים קצרים, כשכל פעם אנו בודקים טלפונית ומגלים שהיתה טעות כזו או אחרת במשלוח לטהיטי. הגה אין. הזמן עבר והיינו צריכים להמשיך. ניסינו לאלתר הגה רוח, והוא אפילו עבד קצת. הודענו לטהיטי לשלוח את ההגה לכשיגיע לפיג'י, 2000 מייל מערבה, ויצאנו לדרך. תכננו לעצור בכמה איים בדרך ולנוח בין הקפצה אחת לשנייה. מזג האויר רצה אחרת. יצאנו מבורה בורה במזג אויר משגע. אחה"צ, רוח נעימה, שמש, לגונת טורקיז. הרמנו ראשי וניתקנו חבלים מהמצוף בלי להדליק מנוע, וזכינו למחיאות כפיים מסירות שעגנו מסביב. נחמד. תחזית מזג אויר לא הצלחנו לקלוט בגלל רעש סטטי כבד על כל התחנות בניו זילנד. הפלגה איטית בים שקט, לתוך הלילה ... ולפנות בוקר הכה ה-squall הראשון. רוח מאד חזקה וגשם. צמצמנו ראשי (R3), הורדנו חלוץ, לבשנו בגדי סערה(קר בטרופיק) וחיכינו שיעבור. ראינו כבר הרבה squalls, בדרך כלל הם עוברים תוך שעה או שעתיים. כדאי אמנם לנסות להתחמק מהם, הם יכולים לעשות נזק כבד, אבל הם חלק מהחיים בטרופי. לא הפעם. בשלושת הימים הבאים חיינו במכונת כביסה : גלי ענק מהיירכתיים, רוחות מעל 50 קשר, וגשם שיורד בטונות ולא מפסיק. למזלנו הגלים היו ארוכים מאד (אוקיינוס) ואנו מהירים מספיק כדי לנוע פחות או יותר במהירות הגלים : ראינו גלים נשברים מסביב אבל למזלנו אבל אף פעם לא עלינו. את הקורס נאלצנו לשנות ב-30 מעלות צפונה כדי לשמור את הגלים מאחורה - אחרת היה מסוכן להפליג - והחזקנו הגה יד במשמרות. המוזר היה שלעיתים קרובות אפילו נהנינו מתפיסת הגלים, ומתוך הקבינה היינו שומעים אחד את השני צועק באקסטזה כשגל גדול הטיס אותנו קדימה. לאחר 3 או 4 ימים נחלשה מעט הרוח ויכולנו לשנות קורס לכוון טונגה (על האיים שברך ויתרנו: הכניסה לאטולים בכזה מזג אויר שקולה להתאבדות). פתחנו גם צמצום אחד בראשי. ברדיו דיברנו עם סירות אחרות - סירה דרומית לנו (Alberg Rassy 37) עשתה כמה פעמים Knock Down , אבל למזלם בלי נזקים - ומי שיכל תפס מחסה ונשאר בנמל. למחרת חזרה הסערה אבל לא בכזו עצמה. צמצמנו שוב והמשכנו באותו קורס. לטונגה הגענו תוך 9 ימים מהיציאה, מרחק של 1500 מייל. לא רע בשביל הגה יד לשני אנשים. בהגעה הרגשתי כל שריר בגוף , גם כאלו שלא ידעתי שקיימים : 9 ימים רצופים של החזקת הגה על רייסר בסערה ... את ה-500 מייל מטונגה לפיג'י עשינו ב-3 ימים ולא התרגשנו בכלל שאנו בלי אוטומטי. התרגלנו. בפיג'י חיכו לנו 3 (שלושה) סטים שונים של ההגה האוטומטי שנשלחו ממקומות שונים בעולם, ובנוסף בקשה מחברת ווסט מרין בסן דייגו שנתקשר אליהם דחוף. הסתבר שהחבר'ה שם שמעו על מעללינו, והחליטו שבלתי אפשרי שנשאר עם אותו הגה: בעצתם ובעידודם החזרנו את כל ההגאים שהגיעו, ובתוספת מחיר מצחיקה קיבלנו שדרוג ל- ST6000 המחובר ישר לציר ההגה. אתו כבר הפלגנו עד לתל אביב, כולל כל הקדמיות של הים האדום... לאחר מכן הוריד היצרן את ההמלצות להגה האוטומטי ST4000 מ- 42' ל-מקסימום 37'. בגללנו? אולי. סתם סיפור לתוך הלילה. אבל תנסו את ההקפה - זה שווה.
ההגה האוטומטי של הג'ין פאלאס שהתקלקל לאחרונה (Autohelm 7000) והגעת השייטים הספרדים ארצה הזכירו לי לפתע תקופה אחרת, בה חצינו (זוגתי ואני) את האוקיינוס השקט על הפליטווד בדרכנו ארצה. פליטווד היתה בת 17 כשקנינו אותה ב-1991 בסיאטל, Tartan 41 משנת 1973, שקשה לתאר לאלו שלא זכו להפליג עליה. אולי התאור של אחד המגזינים מאותה תקופה שתאר אותה כ"Racing Machine and a Sherman tank" יסביר את האיכויות : סירה חזקה מאד ובכל זאת מהירה. אבל אני סוטה מהעיקר. ציידנו את הסירה לחציית אוקיינוסים ויצאנו לדרך. כהגה אוטומטי לקחנו Autohelm 4000, וזאת מסיבות תקציב (שהתגלו כשגויות): היצרן טען שההגה טוב עד 42'. אנו האמנו. מוונקובר הפלגנו דרומה לאורך ארה"ב ומקסיקו, בעיקר בגביות, וההגה היה מעולה : שמר יפה, תפס גלים (גם בים מאד חזק), ולא צרך כמעט חשמל. לאחר כ-2500 מייל כאלו באה לבקר סנטה אנה - מקבילה לשארקייה אצלנו - וסוף סוף הפלגנו בקדמיות חדות עם לחץ על ההגה. התוצאה היתה דרסטית : לתוך ים קורטז נכנסנו בהגה יד. האוטומטי קרס. טוב, לא סיפור גדול כל כך : ההגה באחריות, ארה"ב (סן דייגו) רק 1000 מייל צפונה, ובאמת ווסט מרין היו מעולים (למרות שההגה נקנה ישירות באנגליה) ושלחו הגה אוטומטי חדש. זה לקח אמנם כמה שבועות, אבל בסקלת הזמן של קרוזרים זה לא משמעותי. לה פאז נהדרת, המשכנו לצייד את הסירה לחציה, היה כף. ואז החלפים הגיעו : הרכבנו את ההגה והפלגנו. לא קישרנו עדיין את התקלה לקדמיות - תקלות קורות, לא? שוב כ-3000 מייל בגביות, עד לפולינזיה הצרפתית (איי המרקיז), ואז קטע קטן בקדמית חזקה : מי שלא לומד מההיסטוריה, חוזר על ההיסטוריה. אין הגה אוטומטי, יש הגה יד. 500 מייל לטהיטי בהגה יד זה שוב לא כזה סיפור גדול. התקשרנו ב-SSB לסן דייגו וביקשנו שחלקי חילוף יחכו בטהיטי. כלום : נפלנו לביורוקרטיה. לאחר חודש הפלגנו מטהיטי בלי הגה למוראה ומשם לבורה בורה, מרחקים קצרים, כשכל פעם אנו בודקים טלפונית ומגלים שהיתה טעות כזו או אחרת במשלוח לטהיטי. הגה אין. הזמן עבר והיינו צריכים להמשיך. ניסינו לאלתר הגה רוח, והוא אפילו עבד קצת. הודענו לטהיטי לשלוח את ההגה לכשיגיע לפיג'י, 2000 מייל מערבה, ויצאנו לדרך. תכננו לעצור בכמה איים בדרך ולנוח בין הקפצה אחת לשנייה. מזג האויר רצה אחרת. יצאנו מבורה בורה במזג אויר משגע. אחה"צ, רוח נעימה, שמש, לגונת טורקיז. הרמנו ראשי וניתקנו חבלים מהמצוף בלי להדליק מנוע, וזכינו למחיאות כפיים מסירות שעגנו מסביב. נחמד. תחזית מזג אויר לא הצלחנו לקלוט בגלל רעש סטטי כבד על כל התחנות בניו זילנד. הפלגה איטית בים שקט, לתוך הלילה ... ולפנות בוקר הכה ה-squall הראשון. רוח מאד חזקה וגשם. צמצמנו ראשי (R3), הורדנו חלוץ, לבשנו בגדי סערה(קר בטרופיק) וחיכינו שיעבור. ראינו כבר הרבה squalls, בדרך כלל הם עוברים תוך שעה או שעתיים. כדאי אמנם לנסות להתחמק מהם, הם יכולים לעשות נזק כבד, אבל הם חלק מהחיים בטרופי. לא הפעם. בשלושת הימים הבאים חיינו במכונת כביסה : גלי ענק מהיירכתיים, רוחות מעל 50 קשר, וגשם שיורד בטונות ולא מפסיק. למזלנו הגלים היו ארוכים מאד (אוקיינוס) ואנו מהירים מספיק כדי לנוע פחות או יותר במהירות הגלים : ראינו גלים נשברים מסביב אבל למזלנו אבל אף פעם לא עלינו. את הקורס נאלצנו לשנות ב-30 מעלות צפונה כדי לשמור את הגלים מאחורה - אחרת היה מסוכן להפליג - והחזקנו הגה יד במשמרות. המוזר היה שלעיתים קרובות אפילו נהנינו מתפיסת הגלים, ומתוך הקבינה היינו שומעים אחד את השני צועק באקסטזה כשגל גדול הטיס אותנו קדימה. לאחר 3 או 4 ימים נחלשה מעט הרוח ויכולנו לשנות קורס לכוון טונגה (על האיים שברך ויתרנו: הכניסה לאטולים בכזה מזג אויר שקולה להתאבדות). פתחנו גם צמצום אחד בראשי. ברדיו דיברנו עם סירות אחרות - סירה דרומית לנו (Alberg Rassy 37) עשתה כמה פעמים Knock Down , אבל למזלם בלי נזקים - ומי שיכל תפס מחסה ונשאר בנמל. למחרת חזרה הסערה אבל לא בכזו עצמה. צמצמנו שוב והמשכנו באותו קורס. לטונגה הגענו תוך 9 ימים מהיציאה, מרחק של 1500 מייל. לא רע בשביל הגה יד לשני אנשים. בהגעה הרגשתי כל שריר בגוף , גם כאלו שלא ידעתי שקיימים : 9 ימים רצופים של החזקת הגה על רייסר בסערה ... את ה-500 מייל מטונגה לפיג'י עשינו ב-3 ימים ולא התרגשנו בכלל שאנו בלי אוטומטי. התרגלנו. בפיג'י חיכו לנו 3 (שלושה) סטים שונים של ההגה האוטומטי שנשלחו ממקומות שונים בעולם, ובנוסף בקשה מחברת ווסט מרין בסן דייגו שנתקשר אליהם דחוף. הסתבר שהחבר'ה שם שמעו על מעללינו, והחליטו שבלתי אפשרי שנשאר עם אותו הגה: בעצתם ובעידודם החזרנו את כל ההגאים שהגיעו, ובתוספת מחיר מצחיקה קיבלנו שדרוג ל- ST6000 המחובר ישר לציר ההגה. אתו כבר הפלגנו עד לתל אביב, כולל כל הקדמיות של הים האדום... לאחר מכן הוריד היצרן את ההמלצות להגה האוטומטי ST4000 מ- 42' ל-מקסימום 37'. בגללנו? אולי. סתם סיפור לתוך הלילה. אבל תנסו את ההקפה - זה שווה.
