מודה ועוזבת
New member
הבת של השכנים
לחץ חברתי. זו המילה. הוא לא תאר לעצמו מעולם שהוא יגיע למקום כזה. אין מצב. לכבוד המאורע החדש,הוא היה נרגש ברמות קשות. כל עשר שניות החברים שלו טיפלנו אליו,לשאול אם הוא יגיע, אם הוא בדרך,אולי החליט להבריז? אבל הוא הגיע. שני שוטים טובים איפסו אותו. הן רקדו שם על במה ענקית. מתפשטות. לאאאאטט לאאאטט... על עקבים גבוהים,ודקים מאוד, הן מהלכות,מגרות,מפתות. עיניו ניתקלו באחת ספציפית. קטנה,שיער שחור,עיניים ירוקות, מתפתלת על העמוד כאילו הוא כל עולמה. והוא הכיר אותה. במקור היא בכלל ג'ינג'ית. במקור היא בכלל הילדה של השכנים. סיוונוש. נעלמה לכמה שנים. מסתבר שלכאן. הן המשיכו לזוז,לפתות למשוך. מתיישבות על איזור החלציים של כל גבר וגבר חרמן וטיפש לדעתן, הן עשו סיבוב גדול,והגיעו גם אליו. מישהי שניראית כדוגמנית על, הורידה בפניו את החזייה האדומה, שלחה לפיו את שדה,הוא היסס לשנייה,שלח לשון, ואז היא ברחה. "זמן שווה כסף". הג'ינג'ית פיזזה עד אליו, נתקלה בעיניו,ונעצרה. הדקות האילו עבורה ניראו כנצח. "הבן של מרים ויעקב" . הפנתה לו את גבה,ועלתה על הבמה. הריקוד שלה כבר לא היה אותו דבר. לקראת סגירת המקום,הוא החליט שהוא נשאר. בשבילה הוא נשאר. אולי היא צריכה טרמפ הבייתה. הוא חיכה לה ליד היציאה, קצת מבולבל,חם,סקרן. כל הבנות יצאו,מלבדה. אחרי חצי שעה של המתנה,הג'ינג'ית יצאה. בלי מסכות. בלי איפור כבד,או לבוש מינימלי. גינס וחולצת טי-שירט,ניראת כמו תלמידת תיכון. "למה?" "זה לא עיניינך!" "בואי.אני אחזיר אותך הבייתה" "ומה תירצה בתמורה?" וובכן ילדים... התוכלו לגלות מה הוא רצה בתמורה?? יאללה.לכו עם זה.
לחץ חברתי. זו המילה. הוא לא תאר לעצמו מעולם שהוא יגיע למקום כזה. אין מצב. לכבוד המאורע החדש,הוא היה נרגש ברמות קשות. כל עשר שניות החברים שלו טיפלנו אליו,לשאול אם הוא יגיע, אם הוא בדרך,אולי החליט להבריז? אבל הוא הגיע. שני שוטים טובים איפסו אותו. הן רקדו שם על במה ענקית. מתפשטות. לאאאאטט לאאאטט... על עקבים גבוהים,ודקים מאוד, הן מהלכות,מגרות,מפתות. עיניו ניתקלו באחת ספציפית. קטנה,שיער שחור,עיניים ירוקות, מתפתלת על העמוד כאילו הוא כל עולמה. והוא הכיר אותה. במקור היא בכלל ג'ינג'ית. במקור היא בכלל הילדה של השכנים. סיוונוש. נעלמה לכמה שנים. מסתבר שלכאן. הן המשיכו לזוז,לפתות למשוך. מתיישבות על איזור החלציים של כל גבר וגבר חרמן וטיפש לדעתן, הן עשו סיבוב גדול,והגיעו גם אליו. מישהי שניראית כדוגמנית על, הורידה בפניו את החזייה האדומה, שלחה לפיו את שדה,הוא היסס לשנייה,שלח לשון, ואז היא ברחה. "זמן שווה כסף". הג'ינג'ית פיזזה עד אליו, נתקלה בעיניו,ונעצרה. הדקות האילו עבורה ניראו כנצח. "הבן של מרים ויעקב" . הפנתה לו את גבה,ועלתה על הבמה. הריקוד שלה כבר לא היה אותו דבר. לקראת סגירת המקום,הוא החליט שהוא נשאר. בשבילה הוא נשאר. אולי היא צריכה טרמפ הבייתה. הוא חיכה לה ליד היציאה, קצת מבולבל,חם,סקרן. כל הבנות יצאו,מלבדה. אחרי חצי שעה של המתנה,הג'ינג'ית יצאה. בלי מסכות. בלי איפור כבד,או לבוש מינימלי. גינס וחולצת טי-שירט,ניראת כמו תלמידת תיכון. "למה?" "זה לא עיניינך!" "בואי.אני אחזיר אותך הבייתה" "ומה תירצה בתמורה?" וובכן ילדים... התוכלו לגלות מה הוא רצה בתמורה?? יאללה.לכו עם זה.