הבת לא שוכבת על הבטן

[shiranShik]

הבת לא שוכבת על הבטן

כמעט. כי היא כל הזמן עם בעיות הגזים, והיא כןועסת כשהיא על הבטן. ןהיא בת חודשיים ושבוע. כמה זה נורא? סובל דיחוי?

 

[מיכל של עומר ויובל]

בעיקרון, היא אמורה לבלות חלק נכבד

מהזמן שלה על הבטן. יש האומרים לשים את התינוק על הבטן גם אם הוא צורח. אני לא עשיתי את זה, אלא שמתי על הבטן, הפעלתי, שיעשעתי, הצחקתי, וכשהתחילו לבכות, הפכתי אותם חזרה. עומר קלט די מהר את העניין ואהב יותר להיות על הבטן (הוא גם התפתח יותר מהר מבחינה מוטורית). עם יובל זה היה מאבק. הייתי שמה אותו כל פעם ל-5 דקות ומשחקת איתו. כשהיה בוכה, הייתי הופכת אותו. לאט לאט גדל הזמן שהוא בילה על הבטן.

 

[מיכל של הדר]

תנסי כל פעם קצת. וכמה טיפים לחבב

עליה את השכיבה על הבטן: 1. אם יש לך עגלה עם 180 מעלות אזי את יכולה לטייל איתה כשהיא שכובה על הבטן, אצל הדר, שגם לא אהב את השכיבה על הבטן זה מאד עזר 2. להעמיד לפניה מראה ואז בעודה שכובה על הבטן היא תתבונן על עצמה. 3. לשכב מולה על הבטן, מתוך חשיבה של "אם לאמא נח אז אולי גם לי יהיה נח" ואל תדאגי, מהרגע שהיא תדע להתהפך מהגב לבטן היא כבר לא תרצה להיות על הגב....

 

[חנה של ליאור]

כדאי לא להזניח את זה

בבית התינוקות ששיר נמצאת בו יש ילדה בת 7 וחצי חודשים שלא יודעת להרים את הראש כששמים אותה על הבטן וזה בגלל שאמא שלה לא רצתה שתתאמץ (כך היא אמרה לי). היא שמה אותה בבית על הגב או בטרמפולינה כל היום. עכשיו המטפלות עובדות איתה הרבה כדי לגדם אותה וזה הרבה יותר קשה כשמשקל הגוף עולה. ליאור היה לוקח את שיר בבוקר על החזה שלו, שר לה שירים ועושה לה קולות מצחיקים שהיא אהבה. כל יום כמה דקות גרמו לזה שהיא כבר לא שנאה את זה כל כך והתחילה להסתכל מסביב, להנות ממראה ששמנו מולה וכד´.

 

[שבלוליטה]

שירן, אני אספר סיפור קצת אחר...

לאלה פשוט קראנו שניצל. היא סרבה בתוקף לשכב על הבטן, בכתה וייללה, גם כשהיינו יוצאים איתה לטיולים בעגלה. הייתי ממש מיואשת. כולם הלחיצו אותי, מה יהיה, ושהיא לא מרימה את הראש... אחות ט"ח אמרה לי לתת לה לבכות ולקטר - העיקר שתשכב על הבטן, ואני לא הייתי מוכנה! כשאלה התחילה להתהפך מהגב לבטן - פתאום הכל השתנה! היא בכלל לא רצתה לשכב על הגב אלא רק על הבטן. ובא לציון גואל. דבר נוסף שגיליתי בזמנו - היא היתה מוכנה להיות על הבטן רק על משטח ההחתלה כי על החלון הדבקתי מדבקה של דובון. היא היתה יכולה לשכב דקות ארוכות ולהביט בו או מחוץ לחלון על העצים. אחרי האמבטיה הייתי פשוט עושה לה עיסוי כשהיא על הבטן, עד שהיא היתה מתחילה לקטר. לדעתי זה לא נורא, וסובל קצת דיחוי. עם זאת - לא להזניח. תנסי להשכיב אותה על הבטן - טיפה טיפה, ואם היא בוכה, אני לא חושבת שצריך לתת לה לסבול. בסה"כ אני חושבת שהנסיונות האלה להרים את הראש די כואבים להם...

 

[רחל של ענבל]

כדאי להתעקש אבל היי קשובה לבת שלך

ענבל מאד סבלה מלהיות על הבטן. עד גיל 5 חודשים רק הייתי שמה אותה על הבטן והיא בכתה. אימללו אותנו בטיפת חלב. גם בפיזיוט´ (כמובן שלחו אותנו) ההוראה היתה להתעקש ולהתעקש. ואני לא רציתי שתהיה אומללה. ניסיתי במנות קטנות. הבנתי שלכל ילד הזמן שלו לכל דבר. ואכן, הזמן הגיע. מאוחר אבל הגיע. וכך היה לגבי כל דבר. הרמת ראש כשהיא על הבטן, התהפכות, אכילת מוצקים, זחילה. ענבל אובחנה בטונוס שרירים נמוך - זה לא משהו נורא, פשוט ההתפתחות המוטורית טיפה איטית. ברגע שהבנתי את זה וקראתי את הילדה שלי, אני לא הייתי לחוצה יותר. לדעתי צריך לחשוף את הילדים לכל הגירויים הנכונים אבל תוך זרימה עם הילדה, והבנה של מתי היא בשלה לכך. אם הבת שלך ממש סרבנית, בוכה ומתעקשת, נסי כל פעם ממש קצת. אם זה עדיין לא הזמן המתאים לה, היא תמשיך לבכות. ברגע שהיא תהיה בשלה לזה את תראי שהיא תזרום עם זה. רחל

 

[שירלי של תומר]

אני ממליצה על טיולים על הבטן בעגלה!

גם לנו היתה הבעיה הזאת. תומר בגיל חודש הרים ראש מצוין על הבטן וגם למד להתהפך מהבטן לגב. כשהיינו שמים אותו על הבטן הוא צרח כאילו שוחטים אותו אז החלטנו לוותר ולא להתעקש איתו. ואז הגיעה הבדיקה בגיל 3 חודשים והוא פשוט בקושי הרים את הראש. נלחצנו מהעניין והחלטנו לנסות כל יום כמה פעמים ממש קצת ואז קיבלתי את ההמלצה הכי טובה שקיבלתי - לטייל איתו בעגלה על הבטן. אילן היה לוקח אותו כל יום אחה"צ לטיול של שעה על הבטן והפלאה זה פלא, הילד הסכים להיות על הבטן, גילה עולם מופלא ולא הסכים יותר לטייל שלא על הבטן. וככה הגענו למצב שהוא חיזק טוב טוב את חגורת הכתפיים והרים ראש בגאון! מומלץ

 

[shiranShik]

העגלה שלי מוטית בפחות מ-180 מעלות

כך שהרעיונות בדבר לשים בעגלה ירדו מהפרק לצערי.