הברקה של הבנזוג:

[דאראמסאלה]

הברקה של הבנזוג:

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

 

[limor1975]

המוקפא שלי באמת אוהב ת'מקרר

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

המוקפא שלי באמת אוהב ת'מקרר

איך שאני פותחת את הדלת הוא כבר בפנים. הוא גם מוריד את הגרביים כל היום אז אולי באמת יש קשר....

גם אני כמוך. יש לי תחושות 'על-אנושיות' שאני לא יודעת להסביר. א-ב-ל בסבב שנקלטתי עם עמית כ"כ הייתי בטוחה באותו היום שזה שלילי שהרמתי גלון של מים מינרליים במשקל 19 ליטר

והלבשתי אותו על המתקן. התשובה היתה חיובית ועמית נשאר שם עוד בפנים... ככה שלכי תדעי....

 

[שמש במדבר]

אכן הברקה ../images/Emo13.gif

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

אכן הברקה

אבל באמת לכי תדעי אי אפשר באמת לדעת - גם אני בדגירה עכשיו וכל רגע התחושה שלי משתנה מחיובי לשלילי. לגבי מקום העבודה - אני ממש מבינה אותך הלוואי והייתי יכולה לעזוב את העבודה שלי - לא בא לי כאן על אף אחד חוץ מכמה צדיקים בודדים. אבל מנסיוני המועט תמיד יותר כדאי לעזוב יפה ולא לשפוך את חמתך על הגויים. כי לכי תדעי מה יילד יום, והגלגל עוד מסתובב ועד כהנה וכהנה אימרות - משנע נדוש אבל בבסיס זה נכון תסגלי לעצמך חיוך רחב, תספרי את הימים עד העזיבה וסלמאת מקווה בשבילך שהלחץ יירד בקרוב ושתשובי למצב רוחך הטוב הטבעי. בהצלחה

 

[דא2]

אמא, איך באים ילדים לעולם../images/Emo35.gif

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

אמא, איך באים ילדים לעולם

חשבתם פעם, לאיזה שיחה נצטרך להכנס עם הארטיק כשישאל את השאלה? אני אמורה לעבור ביום ג החזרתם שלושה מוקפאים. מקווה שהם יותר "מחונכים" מהזוג שהסתיים בכימי. לא לאבד תקווה. ותתרחקו ממקררים...

 

[עמית@]

אפשר לחכות עם ההספד? (לפחות אנחנו

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

אפשר לחכות עם ההספד? (לפחות אנחנו
יכולות לחכות?) למרות שלרוב יש הרגשה ש"הגוף יודע" (מה הוא יודע בכלל..) מקווה לטוב

אם את עוזבת ממילא, ויש לך כ"כ הרבה כעס, אז אולי כדאי לוהציא ותו, אולי תרגישי יותרטוב?

 

[liati7]

באמת ../images/Emo186.gif בחוץ....

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

באמת

בחוץ....
נראה לי שהם באמת מרגישים, כמו שתינוקות ששהו בפגייה מרגישים ומפחדים מרעשים. אני חושבת שלא כדאי לטרוק את הדלת מאחורייך.... המדינה שלנו קטנה ואת לא יודעת אף פעם איפה תיפגשו שוב. שהמעבר יהיה קל ונעים.

 

[anguly]

באמת הברקה!

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

באמת הברקה!
וממש מבינה את ההרגשה של היה ונגמר אבל תחכי בסבלנות - אולי בכל זאת הפעם את טועה לא יודעת מה לומר בקשר לעבודה - מצד אחד אני חושבת שכדאי להוציא מה שבלב, מצד שני להזהר במה שאת אומרת כי באמת אי אפשר לדעת מתי תפגשי אותם שוב - העולם קטן.

 

[MIF2004]

הי דארא יקרה !!!!

הברקה של הבנזוג:
" תגידי, את חושבת שכשיוולד הצאצא, והוא יביט על הפריזר במבט מזוגג וימלמל: אבבבא.... בייית... נדע למה? ואם נניח תהיה לו משיכה בלתי מוסברת לסקנדינביה, את חושבת שנבין את זה?" לפני שבוע החזרתי מוקפאים. התייחסתי לזה מלכתחילה כאל " משהו שצריך לעבור לפי הפרוטוקול", שממילא לא יצא ממנו הריון. אבל אחרי כמה ימים חל אצלי מפנה והתחלתי לחשוב שאולי בכל זאת. ואז אתמול בערב באה לי ידיעה ברורה, שהיה, נתפס, והפסיק. אל תשאלו אותי איך, לא יודעת להוכיח זאת ממילא. אבל התבאסתי קלות. נמאס לי כבר . עוד סיבוב ועוד סיבוב. אוף. חוצמזה דברים גועשים בזירת מקום העבודה שלי (שאני אוטוטו עוזבת). לא יודעת אם לעזוב בשקט או ברעש, בבחינת "תמות נפשי עם פלשתים". אני מפוצצת בכעס, וזה כל כך שונה ממה שמאפיין אותי בד"כ. וזה גם לא מוסיף לי בריאות, ובכל זאת לא יכולה ממש לשלוט בזה. ובסוף החודש עוברים דירה. אוף. כמה לחץ. מצטערת שלא כתבתי יותר בימים האחרונים. לבי שמח עם הריוניות שבקרבנו, ועצוב עם אלו שלא. אבל אני כל כך מוצפת שלא מוצאת כוחות. (אנחה כבדה...)

הי דארא יקרה !!!!
אעבור נושא נושא: 1) לגבי צאצאי פריזר שתדעי לך שהפריזר בעין כרם מוציא תוצרת משובחת ביותר, ואכן לפעמים אני חושדת בגיא שהחיים בפריזר השפיעו עליו בדרכים מוזרות, כך למשל הוא מאוד אוהב לחם קפוא - אני מקפיאה לחם פרוס בפריזר, והוא שונא שאני מפשירה את הפרוסות, הוא אוהב לאכול אותן ככה - קפואות ישר מהפריזר...מה תגידי על זה?! 2) גם אני בהחזרה עם גיא אמרתי שמוקפאים זה ממש רק בשביל הפרוטוקול.... יש פה למיטב זכרוני המון כאלו שלא התייחסו לילדי הארטיקים מספיק ברצינות ! 3) לגבי ה"נתפס והפסיק" - אולי הרגשת שנתפס, ואז כל כך נבהלת מלטפח תקוות שישר החלטת שהפסיק? אל תספידי בשלב זה... בבקשה... 4) ולגבי מקום העבודה, אני בעד איפוק, כי גיליתי שהשוק התעסוקתי פה בארץ מאוד קטן וצפוף, ולאן שלא תפני, פתאום עלול לצוץ לך קולגה או ממונה לשעבר.... 5) שיהיה המון המון בהצלחה עם מעבר הדירה, אני מקווה שיש שם מספיק מקום גם לילד הנוסף !

ומחזיקה לך אצבעות !