הבקשה האחרונה
מאת פרנסיסקו גרסון סספדס (סופר ומספר סיפורים קובני) תרגמה מספרדית: פנינה פלמן מספר הסיפורים הורשע למוות. נותרו עשרים וארבע שעות עד להוצאה להורג כשהשופטים והיוצעים נכנסו לתאו בכלא. מספר הסיפורים זכה להערכה בקרב העם ולכן לא היתה ברירה מאשר להעניק לו בקשה אחרונה. הוא הורשע למוות כי סיפוריו על צדק בארץ של אי צדק, גרמו למרד שאי אפשר היה לדכא. מהרגע שנלכד, התהליך של הכנסה לבית-הסוהר, המשפט וההרשעה התרחש תוך כמה שעות. היה צורך לחנוק את המרד, לשרוף אותו, לקטול אותו דרך חשמל או גזים, לערוף את ראשו, למחוק אותו. המספר אמר: "רק בקשה אחת. לפני מותי, ברצוני לראות את הלילה ובלילה לספר סיפור". השופטים והיועצים הביטו בתדהמה אלה על אלה. הם חשבו שהמספר יבקש לעשות אהבה פעם נוספת או שלא יקברו אותו בקבר משותף, אך בקשתו האחרונה היתה אחרת. הם יכלו לכבד אותה. הם יכלו לאפשר אותה. הגיע הלילה והחיילים בנוכחות השופטים והיועצים הובילו את הנאשם למוות לחצר בית הסוהר. המספר הביט בשמיים, הניף את זרועו ובקול חזק אמר: "היה היה פעם, מספר סיפורים שהורשע למוות. לבקשתו, על מנת לקיים את המנהג של הבקשה האחרונה הובילו אותו לחצר בית-הסהר. כשהניף את הזרועו והגביר את קולו ואמר את המילים שהן מגיות בשפתיו של מספרי הסיפורים, נפל מטאור, נפל ונפל, ושכמעט נגע ברצפה כעין שטיח פלא, הוא נעצר כדי שהמספר יוכל לעלות עליו ולצאת מכותלי בית-הסהר". ובזמן שמספר הסיפורים סיפר, והתרחק חופשי כשהוא יושב על קצה הכוכב, כולם הבינו שהדמיון הוא כה חזק שחוזה את העתיד ואם צריך גם מעצב אותו.
מאת פרנסיסקו גרסון סספדס (סופר ומספר סיפורים קובני) תרגמה מספרדית: פנינה פלמן מספר הסיפורים הורשע למוות. נותרו עשרים וארבע שעות עד להוצאה להורג כשהשופטים והיוצעים נכנסו לתאו בכלא. מספר הסיפורים זכה להערכה בקרב העם ולכן לא היתה ברירה מאשר להעניק לו בקשה אחרונה. הוא הורשע למוות כי סיפוריו על צדק בארץ של אי צדק, גרמו למרד שאי אפשר היה לדכא. מהרגע שנלכד, התהליך של הכנסה לבית-הסוהר, המשפט וההרשעה התרחש תוך כמה שעות. היה צורך לחנוק את המרד, לשרוף אותו, לקטול אותו דרך חשמל או גזים, לערוף את ראשו, למחוק אותו. המספר אמר: "רק בקשה אחת. לפני מותי, ברצוני לראות את הלילה ובלילה לספר סיפור". השופטים והיועצים הביטו בתדהמה אלה על אלה. הם חשבו שהמספר יבקש לעשות אהבה פעם נוספת או שלא יקברו אותו בקבר משותף, אך בקשתו האחרונה היתה אחרת. הם יכלו לכבד אותה. הם יכלו לאפשר אותה. הגיע הלילה והחיילים בנוכחות השופטים והיועצים הובילו את הנאשם למוות לחצר בית הסוהר. המספר הביט בשמיים, הניף את זרועו ובקול חזק אמר: "היה היה פעם, מספר סיפורים שהורשע למוות. לבקשתו, על מנת לקיים את המנהג של הבקשה האחרונה הובילו אותו לחצר בית-הסהר. כשהניף את הזרועו והגביר את קולו ואמר את המילים שהן מגיות בשפתיו של מספרי הסיפורים, נפל מטאור, נפל ונפל, ושכמעט נגע ברצפה כעין שטיח פלא, הוא נעצר כדי שהמספר יוכל לעלות עליו ולצאת מכותלי בית-הסהר". ובזמן שמספר הסיפורים סיפר, והתרחק חופשי כשהוא יושב על קצה הכוכב, כולם הבינו שהדמיון הוא כה חזק שחוזה את העתיד ואם צריך גם מעצב אותו.
