לא מסתדרת עם עצמי
New member
הבעיה בפרידה
אנחנו כבר הרבה זמן פרודים באמת, והוא משדר מסרים כפולים וכן אני נפגעת שאני דיי איתו בקשר אז ישבתי וחשבתי לעצמי למה אני נשארת בקשר שאני מבינה שכנראה לאט לאט זה לא יחזור ולמה אני מוכנה להכאיב לעצמי כי פאקינד עבר כבר כמעט שנה ואני עדיין בקשר. והגעתי למסקנה דיי גדולה שאת החלקש ל ההשלמה של זה שאיבדתי אותו כבנזוג דיי קיבלתי והשלמתי והפנמתי אפשר לומר, וכן אני יודעת שיהיו טובים ממנו וטובים ממני והכל.. אבל נראה לי פה הבעיה אני לא מקבלת ומוכנה להפנים שאני יאבד אותו בתור "חבר" כן עד שמוצאים מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות שתמיד יהיה והוא תמיד שם, מישהו שאפשר לדבר על הכל והוא מקבל כמו שאני כזה חבר או ידיד נפש, כן אני ידועת שזה מלווה בהמון רגשות והכל , אבל עד שמשיגים כזה דבר מישהו שתמיד ידאג מישהו שתמיד יהיה שם.. זה נורא קשה פתאום לוותר על זה כל חיי אנשים דרכו עלי רמסו אותי אפילו המשפחה והנה מצאתי משהו כזה ואני צריכה לוותר וזה מה שקשה. כן קשה המחשבה שהאהוב שלי והבנזוג שלי לא איתי ואיננו אבל יותר קשה המחשבה שה"חבר" הכי טוב שלי לא שם זה שיודע לקרוא אותי כמו כף יד זה שיודע בלי שאני מוציאה מילה מה עובר עלי, ועוד לוותר על זה כן קשה המחשבה שהיה משהו כ"כ קרוב ובפתאום נהייה כל כך רחוק או לחלופין אני צריכה להפוך אותו לרחוק
וזה קשה כי אני בתק' לא טובה בחיים ולמרות הכל הוא מוותר על עצמו מוכן לסבול למעני.. זה מוזר כי אפילו את הפרידה הזו הוא כל הזמן היה שם תמך והרים אותי (ובטח יאמרו שאסור לי להיות תלותית בו ) אבל זה המצב והוא פשוט הקריב את עצמו העלה אותי למעלה והוא שקע עמוק כל כך אז איך אני יכולה לעזוב איך אני יכולה לוותר... גם שהוא ככה וגם שאני במצב שהכי צריכה את ה"חבר" הזה וזה לא בריא
ממש קשה...
אנחנו כבר הרבה זמן פרודים באמת, והוא משדר מסרים כפולים וכן אני נפגעת שאני דיי איתו בקשר אז ישבתי וחשבתי לעצמי למה אני נשארת בקשר שאני מבינה שכנראה לאט לאט זה לא יחזור ולמה אני מוכנה להכאיב לעצמי כי פאקינד עבר כבר כמעט שנה ואני עדיין בקשר. והגעתי למסקנה דיי גדולה שאת החלקש ל ההשלמה של זה שאיבדתי אותו כבנזוג דיי קיבלתי והשלמתי והפנמתי אפשר לומר, וכן אני יודעת שיהיו טובים ממנו וטובים ממני והכל.. אבל נראה לי פה הבעיה אני לא מקבלת ומוכנה להפנים שאני יאבד אותו בתור "חבר" כן עד שמוצאים מישהו שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות שתמיד יהיה והוא תמיד שם, מישהו שאפשר לדבר על הכל והוא מקבל כמו שאני כזה חבר או ידיד נפש, כן אני ידועת שזה מלווה בהמון רגשות והכל , אבל עד שמשיגים כזה דבר מישהו שתמיד ידאג מישהו שתמיד יהיה שם.. זה נורא קשה פתאום לוותר על זה כל חיי אנשים דרכו עלי רמסו אותי אפילו המשפחה והנה מצאתי משהו כזה ואני צריכה לוותר וזה מה שקשה. כן קשה המחשבה שהאהוב שלי והבנזוג שלי לא איתי ואיננו אבל יותר קשה המחשבה שה"חבר" הכי טוב שלי לא שם זה שיודע לקרוא אותי כמו כף יד זה שיודע בלי שאני מוציאה מילה מה עובר עלי, ועוד לוותר על זה כן קשה המחשבה שהיה משהו כ"כ קרוב ובפתאום נהייה כל כך רחוק או לחלופין אני צריכה להפוך אותו לרחוק