הבנתי

הבנתי

השבוע הדיאטנית שלי היתה בחופש,
הדיאטנית שהחליפה אותה היתה זו שאצלה הייתי ממש בהתחלה.
הפגישה איתה עזרה לי לראות ש: אני רוצה להחלים.
בהתחלה הייתי בכזה מקום לא ברור שלא ידעתי מה קורה לי, לא ידעתי אם יש לי או אין לי איזושהי הפרעה...
אחר כך רציתי יותר ויותר להזיק לעצמי.
והיום אני יודעת שאני כן רוצה לעזור לעצמי.
לא רוצה את החיים, אבל אם חיים, עדיף בלי ההפרעה.
 

jellybelly1

New member


 
ממשיכה

מנסה להיזכר בדברים שעשו לי טוב: מוזיקה חדשה, לכתוב כאן - להגיב לאחרות, לכתוב מחשבות שלי, ולגלות ולהבין דברים חדשים עלי.

1. אני אומרת שאין לי כוח לעשות דברים שאני צריכה בשביל עצמי. אולי כי אני לא רוצה לגלות שזה מעט מאד ובשאר הזמן אין לי מה לעשות? ככה תמיד יש לי בראש "דברים שצריך לעשות ואני לא עושה".

2. אני מתחילה להאמין שיש לי הפרעת אכילה. חרדות. דיכאון.

3. קצת קצת מתחילה לומר לעצמי שזה יפה שאני מצליחה את מה שכן מצליחה.
 

jellybelly1

New member
1 זה תובנה גם שלי

וגם שאני דוחה דברים כדי לא להגיע למצב שצריך לעשות את הדברים הגדולים והחשובים באמת. ככה מה שמולי לפחות לא מלחיץ אותי ויודעת שאתמודד איתו.
אני מכירה את הפחד מריקנות ומחוסר יכולת לדעת מה לעשות עם הזמן שלך מקרוב. זה ממש אתגר ללמוד את עצמך ולהבין מה מעניין אותך ומה מושך אותך לעשות. זה קורה אני חושבת בין השאר עם בדיקה של דברים והתנסות.
 


איך אני שמחה שאת יודעת לראות את זה, ושאת נותנת לעצמך מספיק קרדיט כדי לספר את זה גם כאן.
זה בדיוק מה שצריך לעשות כדי להמשיך בכיוון החיובי.
אם זה עוזר, גם אני רואה את השינוי. וגאה בך עליו מאוד.
 
רואה

מופע של כוריאוגרפית שנערך עם משאיות אשפה והעובדים בזבל.
וחושבת, שזה בערך החיים שלי.
המון מאמץ, הכל מסובך וכבד, והכל נשאר זבל.
 
לא יודעת,

ריקוד עם משאית אשפה
או אפילו מכולה
לא יכול להימשך הרבה זמן.

לא יודעת כמה אוכל לנסות ולקבל "הניסיון נכשל".
 
למעלה