לא מסכימה
אמא שהילד שלה עושה לה בעיות (לדוגמא נרקומן), תאהב אותו ותיתן מעצמה למרות שהיא יודעת שזה ילך "לאיבוד" כל מה שהיא תיתן לו, שלא כל כך יעזור לה כמה היא תיתן לו והיא יודעת שעד שהוא לא ייפול לתהום עמוקה ועד שלא יגיע לתחתית הוא לא יעלה למעלה - אז את כל זה היא עושה מאהבה, מאהבה לבן שלה, כי אם היא היתה אוהבת את עצמה (לדוגמא אנוכית/אגוצנטרית), אז היא היתה חושבת קודם כל על עצמה, לא מורידה מעצמה למען הבן שלה וכו'. יכולה להסכים עם גישה שאמא שאוהבת את בנה אז אולי דווקא תיתן לו ליפול כי ב"עזרה" שלה בדרך שלה, לא תמיד זה עזרה, אבל עדיין זה לא אומר שהיא לא עושה את זה מאהבת אמא לבן שלה. אהבה זה אשליה - יש אנשים שעושים הסכם טרום נישואין. אפשר להסתכל על זה מנקודת מבט - חישוב כלכלי, חישובים של כדאיות ונוחות, אולי יש כאלו שיאמרו חישוב "קר" והכל זה כלכלי ואין שם אהבה, אך לדעתי זה נובע מרצון לשמור על האהבה, אבל בתנאים מסויימים, כדי להבטיח מקרים של גירושין - שאוהבים, אבל לא שיקרה מצב בו צד אחד יתחתן עם האחר רק כדי לסחוט ממנו כספים במקרה של גירושין. מסכימה עם הגישה שאדם שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב אחרים. זה שונה ממחשבה בה אדם אוהב את האחרים יותר מאשר עצמו ונותן להם יותר מאשר היה נותן לעצמו, מוותר על עצמו למען אחרים - לזה הייתי קוראת ביטול עצמי או חוסר הערכה עצמית או חוסר כוחות להתמודד עם הסביבה עד כדי כך שהסביבה מנצלת את האדם והוא לעומתה מבטל את עצמו "לכבודה". לא מסכימה עם הגישה שכאשר אומרים "אני אוהב/ת אותך" אז זה אומר שאני אוהבת את עצמי ולא אף אחד אחר. אני אוהבת את עצמי ובנוסף גם אוהבת אחרים - את ההורים, את המשפחה, הצד שכנגד, החברים וכו'. אהבה עצמית זו אהבה מסוג אחד, אהבה למשפחה היא אהבה מסוג שני, אהבה לחברים היא מסוג שלישי, אהבה לבן/בת זוג היא מסוג רביעי. אי אפשר לדעתי לקחת את המושג "אוהב/ת" ולומר בהכללה שאין דבר כזה כלפי אחרים אלא רק כלפי עצמי.