"הבן שלך נורא רגוע"

[דיאנה1]

"הבן שלך נורא רגוע"

כך אומרות לי הגננות בגן שלו. אתמול שאלתי את הגננת איך הוא היה. "בדיוק היום אמרתי שהלוואי שכל הילדים היו כמוהו" היא ענתה לי. "שקט, רגוע, חכם, תענוג לעבוד איתו". היום היו שתי גננות אחרות. אחת מהן אמרה לי "הוא ממש ילד טוב". (בלי ששאלתי שום דבר). השניה שאלה אותי אם גם בבית הוא כל כך שקט ורגוע. היא אמרה שרוב הבנים בגילו (שנתיים) מאד אגרסיביים והיא מעולם לא ראתה בן כל כך לא אגרסיבי. שאלתי אותה אם הוא נראה לה לא מרוצה או לא מאושר - והיא אמרה שבכלל לא, הוא נראה מרוצה, "זורם" ולא מתלונן. אז כמובן שאני יכולה לקחת את זה כמשהו חיובי ולהיות נורא מרוצה... ואפילו לייחס את זה לאיך שבחרתי לגדל אותו. אבל בכל זאת - אולי זה מעיד על איזו בעיה בגן? משהו שגורם לו לא להיות מספיק "משוחרר" ולהתנהג יפה מדי? איך בודקים? אילו שאלות מנחות אני יכולה לשאול אותן כדי לדעת?

 

[חני ב]

למה את חוששת?

אני פשוט לא מבינה. גם הבן שלי היה כזה, מלאך קטן, ולצערי כל הרוגע שהיה לו נעלם עם הגיעו לכתה א'.

 

[דיאנה1]

כי אני חוששת שזה אומר שלא

מספיק טוב לו בגן. הוא לא מרגיש מספיק בטוח ומשוחרר כדי להתנהג בטבעיות - זו נשמעת התנהגות מלאכית מדי, אפילו בשבילו...

 

[חני ב]

לי זה לא נראה נכון

עוד היום בעוד הבן שלי מתנהג לא כמו שהייתי רוצה בבית - צועק, כועס כל הזמן (מר רגזני התחלנו לקרוא לו), בכתה הוא עדיין מלאך. המורה לא האמינה כשסיפרתי לה מה קורה לפעמים בבית. ובבי"ס מאד טוב לו למרות שיש להם בעיות רבות עם המחנכת.

 

[חנה גונן]

מצחיק כי כש....../images/Emo6.gif

דברים בסדר אנחנו דואגים איך זה יכול להיות איפה פה המילכוד וגם כשלא בסדר אז בטח שדואגים באופן טיבעי,אז מתי בעצם אנחנו לא דואגים ובעצם למה להלחץ ביחוד אם הבן במיסגרת הזו כבר כמה זמן ואותה חוות דעת נשמעת מכל הגננות(לא יכול להיות שכולן מבלפות נכון?)וגם הילד מראה שבסך הכל טוב לו בגן אוליתדברי עם הגננות על החששות שלך ותשאלי אם יש אפשרות לתצפת עליו כדי להרגיע את החששות. שלך חנה גונן

 

[דיאנה1]

באמת מצחיק, בתור הורים תמיד

מוצאים סיבות לדאוג... אני באמת אשתף את אחת הגננות שאני מאד סומכת עליה. דווקא בגלל ששמעתי את אותו הדבר מכל הגננות זה מדאיג. במיוחד זו שאמרה שמעולם לא ראתה בן חסר אגרסיביות כמוהו. עם כל השמחה על כך שהוא לא אגרסיבי, אם זה כל כך יוצא דופן אולי זה מעיד על משהו.

 

[טלי לולי וניני]

אנקדוטה בעניין../images/Emo32.gif

כשגלי נולדה, לקח לי המון זמן להבין מה היא רוצה- לינוק, לעשות גרעפס, החיתול מציק לה, וכו'. היום, ממרומי האימהות בת השנתיים וחודשיים שלי, אני מבינה כל פסיק ממה ששני משדרת, שזה מעט מאוד, אבל חשוב. גלי היתה ישנה רע מאוד, בגללי בעיקר. השכבתי אותה בלי להוציא גזים קודם, והתפלאתי למה היא מתעוררת בצרחות 20 דקות אחר כך, וכאלה מין דברים. אז דאגנו שהיא לא ישנה מספיק או לא מספיק טוב. שני ישנה 3-4 שעות בין ההנקות, והיא רגועה ושמחה כל הזמן. אז ירון אומר לי אתמול: "זה בסדר שהיא ישנה כל כך הרבה? לא צריך להעיר אותה?"

 

[אפרתש]

מכירה את החשש, אולי מוצדק

גם הבת שלי מתנהגת אחרת בבית ואחרת בחוץ. ולפעמים זה באמת כי היא לא מרגישה מספיק נוח. למשל - הולכת לחוג מוסיקה. נותנים להם שם לתופף. היא מתופפת הכי חלש מכל הילדים. בפגישות הראשונות כמעט לא שמעו את התיפוף שלה. וזה לא היה כי היא כזו שקטה שאוהבת תיפוף חלש. זה היה כי היא לא הרגישה נוח. ואני יודעת את זה, כי כל פעם בדרך לחוג היא אמרה לי "היום אני אתופף חזק!". בזמן האחרון היא מרגישה שם יותר ויותר נוח, וחלק מהשינוי זה שהיא מתופפת יותר ויותר חזק. אז אולי תדברי איתו על מה שהיה בגן (יעזור אם על משהו שהיית עדה לו). תבחרי פעילות שהוא שונה בה מילדים אחרים. למשל - כולם רצו החוצה, והוא הלך. תנסי למשוך אותו לדבר על זה, אולי הוא יבהיר האם היה רוצה לרוץ כמו כולם, או יגיד משהו על כמה היה לו נעים ללכת ולהסתכל על הפרחים. (אל תשאלי אותו ישירות "למה הלכת ולא רצת?", זלא יחשוב שמשהו בהתנהגות שלו לא בסדר). וכמובן - בהחלט יכול להיות שהוא פשוט ילד רגוע ועדין. עוד משהו קטן - תני לו צ'אנס להשתולל בבית. אם בגן הוא עצור, לפחות בבית יוכל להוציא את זה.

 

[דיאנה1]

תודה על התשובה

כדי לתחקר אותו על מה שהיה בגן אני קודם כל צריכה לדעת בדיוק מה קרה - ואני לא אדע אם לא אשב שם ואסתכל. ואז אולי הוא יתנהג אחרת כי אני אהיה שם. וחוץ מזה, למרות שהוא מדבר מאד יפה, עדיין קשה לנהל איתו שיחה עם קשר הגיוני בין השאלה והתשובה... - "בר, איך היה היום בגן?" - "רוצה לאכול!"

אני באמת אנסה יותר לתת לו להשתולל בבית.

 

[טלי לולי וניני]

הי דיאנה, מוכר לי המשפט הזה...

גם גלי מאוד שונה בבית ובחוץ- בגן, אצל חברים, בגן השעשועים, וכו' לוקח לה המון זמן עד שהיא נפתחת לסביבה, ומתנהגת בחופשיות ובטבעיות. דוגמא- יש לה בגן חוג חמ"ל. היא ילדה מאוד מוזיקלית, שרה ורוקדת, מכירה מילים ומנגינות ומזייפת פחות מאבאמא שלה

רק היום, אמרה לי הגננת, ראו שהיא ממש נהנתה, היא השתתפה בפעילות, שרה בקול רם, ולא בלחישות, נגנה במצילתיים חזק, ולא החזיקה אותם שמוטים, ורקדה והשתוללה. בבית היא כמובן אחרת לגמרי. אצלי ההסבר הוא חוסר-בטחון תורשתי (ממני) וביישנות כרונית. אנחנו עובדים על שני התחומים בעידוד ובקבלת הקצב שלה. לאט לאט היא נפתחת בגן, ואפילו מעיזה להרביץ לגדולים, להגן על עצמה, לחטוף חזרה צעצוע שנחטף ממנה, מה שדורש הרבה אומץ. זה מה שמרגיע אותי. שלאט לאט יש שינוי, והיא לא נותנת שידרסו אותה. יכול להיות שזה מה שקורה לבר? בתוספת של בעיות שפה/מקום חדש?

 

[דיאנה1]

הי טלילוליניני...

איזה ניק מדליק! כן, נשמע דומה. אמנם החלטתי שהילדים יהיו מלאי בטחון כמו אבא שלהם ולא ביישנים כמו אמא, אבל אולי בר לא שאל אותי... ואגב חוג מוסיקה, עשיתי ניסיון אחד עם בר, ואחרי שבאמצע השעור הוא ברח לדלת עם דמעות בעיניים - כשכל שאר הילדים מתופפים בשמחה - לא חזרתי על זה... וגם בר מאד מוסיקלי. הוא שר שירים מהתחלה עד הסוף עם כל המילים והמנגינה הנכונה. הוא שר את ABCD... עם כמעט כל האותיות. וגם אוהב מאד לרקוד. כך שהמוסיקה כנראה לא היתה הבעיה אלא המדריכה ושאר ההורים והילדים. איך אתם עובדים על זה? אני חושבת שאדבר על זה עם אחת הגננות - זו שהתאהבה בו מהיום הראשון... אומנם היא לא תהיה אובייקטיבית אבל זו הגננת הכי טובה שם. אני אשתף אותה בחששות שלי ואבקש ממנה לעקוב ולדבר איתי מדי פעם כדי לראות אם יש שינוי.

 

[טלי לולי וניני]

עובדים קשה../images/Emo8.gif

לגבי הגן- עצם זה שהיא נקלטה שלושה חודשים לפני כולם היווה יתרון. כולם, כולל כל הילדים, התייחסו אליה כאל המלכה החדשה של הגן. גם היום, אחרי שהם הכירו אותה, נותנים לה הרבה כבוד, חחח דוגמא- הם יודעים שהיא לא חוטפת צעצועים, אלא אם כן חטפו לה, אז גם הילד שחטף לה, מספיק שהיא תגיד לו "של גלי/שלי" או תושיט יד לקחת חזרה, והוא יושיט לה. היא תמיד צריכה הזמנה מיחדת. היא תעמו בצד עד שאחת המטפלות תקרא לה לבוא להשתתף/לקחת. למזלה הצוות של הגן מבין אותה ודואג לה. בגן שעשועים, אם יש ילד אחר על מתקן שהיא רוצה לעלות עליו- היא תחכה שהוא יפנה. אחרי כמה דקות שהיא מתייבשת אני אומרת/מזכירה לה שהגן הוא של כולם, וגם שלה, והיא יכולה לעלות. אז היא עולה בשמחה. במסיבה של יום המשפחה בגן היא לא השתתפה בכלום, רק חבקה אותי ושרה "אמא יקרה לי" באוזן שלי, מאימת כל ההורים, אבל כשחילקו את המתנו וקראו לה לבוא להגיש לנו אותן, היא הלכה בלי בעיות ובלי להסתכל לצדדים. אנחנו לא לוחצים עליה לעשות שום דבר. אנחנו קולטים אם היא רוצה ומשהו עוצר אותה, מפענחים מה זה, ומציעים פתרונות- לחכות שכולם ילכו, שהמגלשה תתפנה, שנלך יחד (עד לפני שבוע, אישה בגודל לויתן ממוצע מטפסת על סולם וגולשת במגלשה של גמדים...)ומשהו בד"כ עוזר. זה גם תהליך- כל כמה שבועות אני שמה לב שהיא פחות ופחות צריכה אותי שם לתמיכה, ורוצה אותי יותר לשעשוע... יש לי הרגשה שבר עובר אותו תהליך. ממה שאני זוכרת, הם שניהם עדינים מאוד, ולוקח להם יותר זמן להיפתח. וזה לא אומר שמשהו לא בסדר.

 

[נדיה של ארבעה]

זה משתלב בדיון שפתחתי על

התפקידים שילדים משחקים. אם הייתי רואה את ההודעה הזו הייתי משרשרת את שלי כאן. אין לי תשובה, לכן שאלתי את שאלתי על "תפקיד הילד הטוב" ומה זה גורם לילד. האם זה לא כל כך נהדר לפעמים?

 

[Shellylove]

רגע, אבל

הוא כזה גם בבית, לא? אז כנראה שהוא פשוט כזה. כל התשובות התייחסו להבדל בהתנהגות בין הבית לגן, אבל עד כמה שאני זוכרת, הוא ככה גם בבית וכזה הוא היה תמיד, לא?

 

[דיאנה1]

כן אבל לא עד כדי כך

לא כמו שמתארים אותו בגן. הוא כן דורש, מתרגז אם לא מקבל, פעיל ומתרוצץ. דווקא בגלל שהוא שקט באופיו, ייתכן שהוא מגיב למצבים שבהם הוא לא מרגיש חופשי בעוד יותר שקט. כמו שאולי ילד עם אופי אחר היה מגיב באגרסיביות.