יופי של שממית וזבוב
הסיום עושה את השיר למיוחד ויפה, עד לשממית והזבוב יש תיאור עיתונאי, לא כל מצב שמחיל רגש הוא כבר שירה. לא מעט מתבלבלים בכך וחושבים שדיווח על דבר מה עצוב או שמח הוא שירה- לא נכון. אבל השירה מגיעה אצלך בשורות הסיום, כשהשממית והזבוב תופסים את מקומם בתפקיד שנתפר להם בשורות הקודמות. והם מעידים באופן אחר על הסיטואציה ועל הנפשות הפועלות בתוכה, והם מוסיפים הרבה מידע אולי אפילו לא במודע מבחינתך, אולי רק בעיני המתבונן שלי- אבל לפעמים החווייה של הקורא היא הדבר הכי משמעותי באמנות