הצורות לא נשמעות לי נכונות, ולדעתי צריך להגיד - לביתי. כלומר, הביתה ? לבית של מי ? אין שייכות "שלי". לביתו, לביתה, לביתי, לביתם. נשמע לי הרבה יותר נכון. אבל זו עברית, נו...
למשל: גירדתי ברגל (שלי), הכנסתי את היד (שלי) לכיס (שלי), הושטתי לו את היד (שלי), ליטפתי לו את הראש (שלו), הוא ליקק את האצבעות (שלו, איכס), טפחתי לו על השכם (שלו). העברית מוותרת במקרים כאלה - של איברי גוף או של דברים שנמצאים ברשות אדם במובהק - על הכינוי המפורש ומסתפקת ביידוע.
