הבטחתי....

מיכל לב

New member
הבטחתי....

היי גרא, בעניין ``חרדת נטישה``. הדובדבנית שלי בת 7 חודשים ובימים אלו החלה את דרכה החדשה, כן כן חמש שעות ביום(ברוטו) בלי אמא. מצאתי לה, לדעתי, מקום אולטימטיבי, מטפלת מדהימה ואוהבת שאני מאד סומכת עליה, בין עצי בבנות עם חברה נעימה של ילדה בת גילה...בקיצור מקום שנעים להיות בו ועושה רושם שהיא נהנית. אבלללללללל, אמא זו אמא והיום לראשונה היא היתה שם ברציפות מבלי שהפגנתי נוכחות במהלך שהייתה שם, כשבאתי לקחת אותה, ציפיתי לצהלות השמחה אבל דובדבנית הייתה מבובלה.היא הסתכלה עלי, אחר כך על המטפלת ונראה לי שהיא כאילו קלטה בדיעבד את העובדה שלא הייתי לידה,היא לא בכתה אבל משהו עבר עליה.המטפלת סיפרה שהכל היה בסדר גמור אבל היו פעמים שנראה היה שהיא מחפשת אותי וכשהיא לא ראתה היא בכתה.איך ששמעתי את זה בכיתי מיד! ורעיון המשפחתון כמעט ונגנז. אשמח לשמוע את דעתך בעניין התפתחות חרדת הנטישה, חלקה בנוף הרגשי וכמובן עצה מועילה (חשבתי להשאיר תמונה שלי במשפחתון או לצרף תמונה של המטפלת למקרר שלנו,וע``י כך להכניס ולשלב אותה בסביבה הקרובה, מה אתה חושב?דובדבנית אוהבת מאד תמונות ומגיבה להן מאד).
 

גרא.

New member
זו אינה חרדת נטישה,אלא חרדת נתוק...

מיכל,קשייה של בתך להפרד ממך,כשאת משאירה אותה אצל המטפלת,אינם על רקע חרדת נטישה,שעדיין לא מופיעה בגילים אלה,אלא נקראת חרדת ניתוק,כלומר, חרדה הבאה בעקבות ניתוק זמני מהאם,המופיעה בסביבות גיל 12-8 חודשים, ומתחילה להעלם בערך בגיל שנתייים,עד שנתיים וחצי.בבית,בדרך כלל כשאת משחקת עם דובדבנית בחדרה,ויוצאת לזמן קצר,היא מן הסתם אינה בוכה,מכיוון שהיא רואה אותך יוצאת ונכנסת פעמים רבות.אולם במקום חדש,וזר לילדה,כאשר היא רואה אותך יוצאת מדלת שאינה מכירה,היא אינה יכולה,כמו בבית,לחפש ולזחול אחריך לחדר הסמוך,הפחד מהניתוק,מתגבר.בכי בתגובה לניתוק,מושפע מיכולתה להכיר בכך,כי היא נתונה במצב ובמקום זר לה,ובו זמנית היא לא יכולה להבין מדוע זה ככה,או לעשות משהוא שישנה את המצב הזה.המצוקה שבאה בעקבות הפרידה,כולל חרדה אפשרית מילד זר,ויש לדברייך עוד ילדה,גוברת כיוון שבגיל 7 חודשים,ילדתך אינה יכולה להסביר לעצמה,למה עזבת אותה. טיב ההתקשרות של בתך למטפלת,חשוב בקביעת התגובות לפרידה ממך,ולפגישה המחודשת איתך.תינוקות שההתקשרות שלהם למטפלת,בטוחה,יכולים לסבול פרידות קצרות טווח מהאם,וגם מקבלים אותה בצורה חיובית כשחוזרת אבל, כאלה שההתקשרות עם המטפלת,עדיין לא בטוחה,עלולים להתנכר לאם כשהיא חוזרת להתעלם,או בקונפליקט משיכה-דחייה,כלומר מגלים נטייה להיות עלידה,אבל גם להתרחק ממנה בזחילה,פנייה או הסבת ראש. אז מה שאפשר להבין מדברי הוא,שהבכי של בתך,כשאת הולכת,הוא טבעי ויפסק ככל שהקשר בינה לבין המטפלת,יתחזק ויילך.מכאן,שלהוציא אותה מהפעוטון, לא יפתור מאומה רק יכביד עלייך,במידה ואת רוצה לחזור לעבודה.תמונה שלך בפעוטון כדאי לשים,רק אם את מספיק יפה....כמובן,שיכולה לעזור,ולהרגיע שדאת הדובדבנית.פחות חשוב לצרף תמונה של המטפלת למקרר,אם כי זה לא יכול להזיק כמובן.מיכל,דומני כי חוויותיך,כפי שאת מתארת אותן,שכיחות מאד, וכמעט כל האמהות לתינוקות,המתחילים לשהות בפעוטון בגיל צעיר,חשות כמוך. אז,הרגעי,ותני לעצמך להנות מהתינוקת שלך,כל עוד היא נותנת לך לעשות את זה..
 

מיכל לב

New member
היה שווה להמתין,

לתשובתך היא בהחלט הרגיעה אותי,אם כי המחשבה שקשה לדובדבנית, אפילו באופן זמני, מכבידה.אני באמת מקווה שהיא תסתגל במהרה וכי תמונתה של אמה (המדהימה B-))תקל עליה. תודה ונשתמע בקרוב (קיבלתי את המייל שלך צפה תגובה).
 
למעלה