הבטחתי

הבטחתי

הבטחתי שאספר לך את שעבר עלי כשהינו יחד ובתקופה שניפרדנו, עד היום, שנים רבות אחרי... כשהכרנו זה היה בסערה. אהבה ממבט ראשון, המון תשוקה וגעגועים עזים. אהבה כזו לשמור בסוד, זו מסימה לא פשוטה. אהבה כזו צועקים לשמים. על אהבה כזו כולנו חולמים. אבל את אהבתינו חייבים להסתיר. לפחות מסביבתך. סביבה נוקשה, לא מתפשרת ולא מקבלת אף זר לחיקה. לכן הסתרת את קיומי בתוך חייך. הלחץ שתתחתן איתה גבר. זו שהיום היא אישתך, אם ילדיך. אולי זה מוזר, אבל, לא הרגשתי קינאה. אולי משום שידעתי שאין עתיד לאהבה שלנו והכל זמני בינינו ואולי בגלל שהייתי בטוחה באהבתך אליי. האם אהבה אסורה מתוקה יותר? חזקה יותר? האם זו הסיבה שהתמסרנו ללא גבולות? חששת ליפגוש את משפחתי. פחדת שידחו אותך בדיוק כמו שמשפחתך היתה דוחה אותי אילו ידעו. אבל משפחתי קיבלה אותך בחום. כאב לי לראות את עינך עצובות. את חוסר האונים שלך. כמה קשה לך להשלים עם העובדות. כאבו לי נסיונות ההתרחקות שלך כמו שכאבו לך נסיונות ההתרחקות שלי. חייבים להיפרד ולא מסוגלים. רציתי להיפרד ולו רק בגלל הכאב הבילתי ניסבל שהכל זמני. כשיום הולדתך התקרב, החלטתי סופית לסיים את הקשר בינינו. החלטה שעלתה לי בהרבה בכי וכאב. לילות ללא שינה. החלטה שאתה לא ידעת עליה. אבל לא הייתי מוכנה לוותר על טעימה אחרונה ממך. מגופך. מאהבתך. לפגישה לבשתי מסכה של אושר וחיוכים. ובאמת מאושרת הייתי איתך. אבל הידיעה שזו לנו הפעם האחרונה קרעה את ליבי. שעה ארוכה דיברנו. יושבים כל אחד בקצה אחר של המיטה. ללא כל מגע. משלימים פערים מאז הפגישה האחרונה. עייניך נצמדות לשפתיי כשאני מדברת. לפתע אתה עליי, מצמיד אותי לכר, מנשק בחוזקה, בדחיפות. בלהט. לשונך פורצת את שפתיי, טועמת, משתוללת בתוך פי. אצבעותך אוחזות בשערי, מכאיבות. מענגות. הדחיפות שלך לגופי סוחפת אותי. גם אני רוצה אותך עכשיו. ידי מושכת את חולצתך מחגורת המכנסיים. רוצה להרגיש את עורך נצמד לעורי. את חום גופך על גופי. להרגיש אותך בתוכי. אתה מתרחק ממני ואני רוטנת. אתה נעמד על רגליך ומתפשט במהירות. כמו על אוטומט, אני נעמדת מולך, מסתכלת לתוך עיניך ומתפשטת. עומדת מולך ללא כל כיסוי. אני אוחזת בידך המושטת. יחד אנו הולכים לחדר האמבטיה. רוצה להגשים פנטזיה שפעם לחשת באוזני - להתקלח ביחד. מתחבקים ומתנשקים מתחת לזרם המים. ידים משוטטות על גוף אהוב. אתה נהנה ליראות את המים והסבון זורמים להם בין השדיים שלי. מסבן את גופי לכל אורכו, נימנע מלגעת בין רגלי. עכשיו אתה רוצה להאט. למשוך את הזמן. להגביר את ההנאה. הידיים שלך על הגוף שלי, מלטפות, מעסות, חוקרות, לומדות כל מ"מ בגופי. אני מרגישה מחנק בגרוני. אני עומדת להתפרץ בבכי. הניסיון שלך לחרוט את גופי בזכרונך קרע את ליבי. במהירות אני לוקחת את הסבון, מסובבת אותך בגבך אליי, ומסבנת. מתענגת על המגע בגופך.נהנת מהעיקצוצים שמגע זה גורם לי. נהנת ליראות איך המגע שלי משפיע עליך. נהנת לשמוע את מילמולי ההנאה שלך. מצמידה את החזה שלי לגבך ומסבנת את החזה שלך, יורדת לבטן במעגלים מעגלים. אני כורעת על ברכיי, מסבנת את רגליך, עולה למעלה באיטיות. כניראה שהיית על סף איבוד שליטה כי במהירות שטפת משנינו את הסבון. מבקש שאשב על דופן האמבטיה. ואני מתישבת ברצון. מאוד קשה לי לעמוד יציבה. פיסקת את בירכיי כורע ביניהם. מגביר את זרם המים ומכוון אותו ישירות לדגדגן שלי. ראשי סחרחר מעונג. זרם המים על הכפתור הרגיש מטריף אותי. ידך השניה מטיילת על הירך שלי באיטיות מרגיזה. גולשת לירך הפנימית ולשה את הבשר העדין. אתה מחדיר אצבע לתוכי ואני גונחת. אני נאחזת בכתפיך נועצת אצבעותיי בחוזקה. אתה מחדיר אצבע נוספת, משתעשע בתוכי. המים הזורמים מרעידים את גופי בעונג. לרגע נשמתי נעצרת ושוב מתפרצת כשהרטט מתפוצץ בין רגליי. אני חשה בהתקווציות שלי על אצבעותיך פעם אחר פעם. אני קורסת לתוך זרועותיך. אתה עוזר לי לעמוד על רגליי, מנגב את שנינו ומוביל אותי למיטה. עדיין חסרת נשימה. אתה לוחש באוזני "כמעט וגמרתי שראיתי אותך גומרת". אני מבקשת ממך לשכב על גבך. עכשיו אני אפנק אותך. שפתיי מסתערות על שפתייך, נשיקה סוערת וחזקה. ידי על החזה שלך, לשות, צובטות. שפתיי אוחזות בפיטמה, יונקות ממנה ואתה גונח, מגיש לי את החזה שלך. אצבעותיי צובטות פיטמה אחת ושפתיי את השניה. הקולות שאתה משמיע מעודדים אותי להמשיך. ידי גולשת על הבטן שלך, לאט, לאט,אני מלטפת את הבטן התחתונה. אתה פולט קללה ואני צוחקת מכסה את קצה אברך בנשיקות קטנות, ומכניסה אותו עמוק לתוך גרוני. אני צוצצת מעט בפראות,מהדקת את השפתיים ויונקת.ושוב שואבת למעמקי גרוני ושוב מוציאה ביניקה. ידיך על ראשי, והאגן שלך עולה ויורד. אני אוחזת את אברך בידי ומלקקת את האשכים.מכניסה אחד לתוך פי מוצצת אותו. מוציאה ומכניסה מספר פעמים. אני מכניסה גם את השני לתוך פי. משחקת בהם בלשוני. מוצצת ומשחררת, מכניסה ומוציאה. אתה מתיישב, אוחז במותניי, מצמיד את גבי למיטה, ננעץ בתוכי. עיניך עצומות, ראשך מוטה לאחור, מתענג בתוכי. ידיך נישלחות מיתחת לבירכיי. רגליי על כתפיך,כפות רגלי מצידי פניך. נועץ את אברך בתוכי פעם אחר פעם, חזק, עמוק ומהר. המתח בגופי עולה. מתישב עמוק בתוכי. מתפוצץ עם כל הדיפה שלך. אתה נועץ את אברך ומתפוצץ בתוכי ושוב נכנס בחוזקה מתפוצץ פעם נוספת ושוב הודף לתוכי, נשכב על החזה שלי. לאט לאט הנשימה חוזרת.הגוף נירגע. מדליקים סיגריה. מותשים אנו נירדמים. בבוקר אני מתעוררת כשראשך בין רגליי. לשונך מלקקת, טועמת, שפתיך מוצצות בחוזקה. מכניס את לשונך לתוכי. ושוב עולה ובשינך אוחז את הכפתור אני מתפטלת על הסדין מתחננת "רוצה אותך בתוכי". להזמנה שלי אתה לא מסרב. הופך אותי על ביטני. אני נעמדת על ידיי ובירכיי. ידך מכוונת את אברך לתוכי. ממלא אותי. ידך מחליפה את פיך על הדגדגן שלי, מעסה, צובטטת. אני וקוברת את פניי בכר, צורחת בהנאה עם כל דחיפה שלך לתוכי. אתה יוצא מהחמימות של גופי. גומר על ישבני. הזרע שלך נוזל לי על הישבן. בתוך החריץ אל בין רגליי. ניכנסת להיתקלח וכשיצאת התלבשת במהירות. מאחר לבסיס. בכיתי עד שלא נישארו בי דמעות. רציתי מהעניק לך מתנה ואני מרגישה שאתה הענקת לי. במשך שבועיים התחמקתי מלפגוש אותך. זה לא היה קשה. עבודה לא חסרה לשנינו. ואז הגיע יום השיחרור שלי, קיבלת מחבר שלך מכתב ממני ובו שיר פרדה. ניסיתי לכתוב משהו מתוך ליבי ולא הצלחתי. הכאב שיתק אותי. ניפרדתי מכולם. רק לא ממך. כוחותי לא עמדו לי להביט בפניך הפעם האחרונה. על הכאבים שבאו לאחר מכן, לך אני לא צריכה לספר. עברת את אותו הגהנום.
 
המשך

כמעט חודשיים עברו כשאותו חבר מתקשר לספר על מצבך הנפשי. סיפר שהפכת למתבודד מריר. התרחקת מכל חבריך. גם ממנו. ביקש שאחדש את הקשר איתך. ואיך אני יכולה? ואיך מצליח להיפרד ממך שנית? לא. אני לא יכולה לעבור את הסבל הזה שוב. ביקשתי ממנו שישמור עליך. שלא ישאיר אותך לשקוע במרה שחורה. יותר מזה לא יכולתי לעשות. הסבל שלי הפך אותי לצל של עצמי. כמוך, גם אני הסתגרתי בתוך כאבי. ארבע וחצי חודשים חלפו מאותה פגישה. הטלפון מצלצל, אחרי חצות. מתנצל על השעה ומבקש להיפגש. אני מסרבת ואתה מתעקש. רוצה לדבר ולא בטלפון.אני מסכימה ליפגוש אותך בתנאי אחד: ללא נשיקות. ואתה הסכמת. הפגישה בתחנת הרכבת בנהריה היתה קרה. ללא מגע, ללא מבט. שני זרים. אומרים שלום והולכים באותו הכיוון. התישבנו בטיילת. על חוף הים. עדין שותקים. "טעות" שוב ושוב מהדהד לי הראש."את טועה. תברחי". אבל לא ברחתי. סיפרת על חברים משוטפים, על הלחץ של המשפחה שתתחתןושוב שתקת. איבדתי את סבלנותי. למה ביקשת שניפגש? שאלתי. ואתה ממשיך להתבונן בגלים. ידך עטפה את כתפיי, מצמיד אותי לגופך. "לחבק אני יכול". כל כך טוב וכל כך כואב החיבוק הזה. כמו סכין לתוך הלב. ושוב השתיקה עוטפת אותך. דקות ארוכות בוהה בים. ניבהלתי שהיד שלך אחזה בלסת שלי והשניה הצמידה אותי אליך. נישקת אותי כל כל חזק. מכאיב. מאלץ אותי לפתוח את שפתיי.לשונך נדחקת לתוך פי. דורשת שאגיב. כבר לא מסוגלת להדוף אותך. מחזירה לך נשיקה סוערת לא פחות. שפתיך מתנתקות משפתיי. עייניך בעייני. קולך חנוק ורועד "אני אוהב אותך" ובורח הרחק ממני. כמעט בריצה. יושבת על הספסל, קפואה והמומה. לא מסוגלת ללכת בעקבותיך ולא לצעוק שתחזור. רק לאחר מספר דקות הבנתי שזו דרכך להיפרד ממני. נישברתי. בכיתי בקול ובכיתי בדממה. בכיתי עד שלא נותר בי כוח. הכאב שלך ננעץ לי בתוך הלב. להרגיש את הכאב שלך זה יותר קשה מההתמודדות עם הכאב שלי. במשך השנים היחסים בינינו הפכו לידידות. דיברנו רק בטלפון. שעות. לפעמים גם שיחות ארוטיות. לרוב ניסיתי לעודד אותך לקבל את אישתך לעתיד. אתה יכול לתאר לעצמך כמה זה קשה? לאהוב אותך ולשלוח אותך לזרועותיה של אישה אחרת? ארבעה ימים ליפני החתונה שלך, אתה מתקשר. בקושי מצליח מדבר. בכית ואתה עדין בוכה. "למה נולדתי***** ואת ******?" בכיתי איתך. פעם ראשונה שלא הצלחתי לעודד אותך. למעלה משנה חלפה. שנה שבא יצאתי עם גברים, משווא אותם אליך. לא סובלת מגע של גבר אחר על גופי. "קרחון"- מישהו כינה אותי. אחר היה נחמד יותר. כינה אותי "נסיכת הקרח". האישה שלהטה בין זרועותך, נמסה למגעך, נעלמה ואיננה. גם היום ששנינו נשואים, אתה מתקשר, אומר מזל טוב ליום ההולדת, עדיין מתגעגע. עדין עוצם את עיינים וחושב עלי כשאתה איתה. ואני בדיוק כמוך, עוצמת עיינים ואני איתך.
 
למעלה