זה עצוב, אבל מתרגלים, וזה לא אומר שהשלילי לא כואב, הוא פשוט כבר בן בית... זה יותר קשה כאשר הצד השני לא מתייחס לשלילי הזה באותה קלות ושוויון נפש- זה מה שכואב, ועם זה קשה הרבה יותר להתמודד. אני שמחה על האופטימיות, ובטוחה שהיא זו שתביא את הישועה והתינוק, ובכלל- את כל הטוב בחיים. שולחת חיבוק גדול דניאל, ותקווה חדשה לחודש הבא... מרב
גם אני כבר לא מופתעת משליליים, כבר הגעתי לרמה כזו של חוסר הפתעה, שלפני 10 ימים כשהייתי אצל הרופא שלי והוא שאל את תאריך הוסת האחרונה, עניתי לו "מחר". מקווה שבקרוב כן תופתעי... לטובה