הבטחתי ולכן אקיים...

[בן טל-שחר]

הבטחתי ולכן אקיים...

לדוד, אייקי-פריק וכל מי שלקח חלק גלוי או סמוי בבקשה שאתאר שיעור קונג-פו בהנחייתי: קשה לתאר את השיעורים הראשונים אצלי, מפני שהם כל-כך שונים זה מזה. כל שיעור נראה אחרת, כל תקופה נראית אחרת... אבל קיימים כמה חוטים מקשרים וחוץ מזה אני יכול להביא שניים-שלושה פורמטים אופייניים – גם אם הם שונים מאוד אחד מהשני – ואז זה יהיה לדעתי די מייצג. טוב, אז קודם כל אני מלמד בארבע מסגרות שונות: 1. נקראת "קונג-פו" ובה אני מלמד את המכלול כולו; 2. נקראת "אמנות היכולת" או "אמנות האור" או "האבקות הצללים" ובה אני מלמד את המכלול כולו פחות אמנות הלחימה (הגנה עצמית) – כלומר עובדים על פיתוח מיומנויות פיסיות ופנימיות ללא אמנות ההגנה העצמית; 3. נקראת "מדיטציה" ובה אני מלמד עבודה פנימית בלבד; 4. נקראת "מעברים קסומים" ובה אני מלמד פורמות (קאטות) בלבד, לאו דווקא של אמנות הלחימה (אלא גם בריאות, פתיחות, גמישות פנימית וכולי). התיאור שלי את תכני "השיעור הראשון" יבואו בהמשכים (כדי שאני אוכל לשרוד בזה וכדי שאוכל לקבל פידבקים מכוונים תוך כדי) ויכללו התייחסות למסגרת הלמודים המכונה "קונג-פו", כלומר המסגרת היחידה שבה אני מלמד את אמנות הלחימה. מבחינת מסלול הלימודים הפורמלי, אני מתחיל בעיקר מלימודי אמנות הלחימה, כאשר בהמשך הדרך אמורים להצטרף ולהתמזג לימודי אמנות היכולת ושאר החלקים, עד שמגיעים אל "השורש". יש לי תלמידי אמנות לחימה משלי רק כשנה, מאחר ולפני כן לימדתי אמנות לחימה רק אצל המורה שלי. תלמידים משלי לימדתי במשך שנים את אמנות היכולת ושאר חלקי הקונג-פו, אך את אמנות הלחימה כמעט ולא. כאשר התחלתי ללמד תלמידים משלי במסגרת קבוצתית קבועה ומסודרת, לפני כשלוש שנים, לא היה נראה לי ישים ללמד אותם להילחם, מאחר ומדובר בשנים ארוכות של לימוד. הגישה שלי באותה תקופה היתה: "אין טעם ללמד את כל המכלול הזה של הקונג-פו, אלא בתנאי מנזר. אז כל זמן שאינני פותח מנזר, יש טעם ללמד רק חלקים קטנים מהאמנות. אחרת זה לא מעשי". אחרי כשנתיים השתנתה דעתי ומצאתי עצמי מלמד את המכלול כולו – כולל את אמנות הלחימה הפיסית. אז עכשיו לעניין: איך בדיוק נראה שיעור אצלי? אני אתאר שלושה שיעורים מייצגים, בהודעה הבאה... שלכם, בן

 

[בן טל-שחר]

החגורה הצהובה

בקרוב - אני מקווה - אעניק לכמה תלמידים את החגורה הצהובה שלהם (סופסוף). אני חושב שמושג מסויים אודות תכני השיעורים הראשונים אצלי ניתן לקבל מהקובץ הרצ"ב. תהנו, שלכם - בן

 

[דוד כפרי]

הלינק לקובץ לא עובד ../images/Emo10.gif

 

[בן טל-שחר]

זה דוקא עובד לי מצויין. ../images/Emo2.gif

אולי באמת לוקח כמה דקות עד שהקובץ מתעדכן במערכת, או משהו בדומה? אולי תנסה שוב?

 

[aiki-freak]

גם לי הלינק עבד..

ואם מותר לשאול שאלה? איך אתה מלמד נפילות? גילגולים? יד עגולה? דרך הכתף? אתה גם מלמד גילגולים אחורה והצידה? אשמח אם תפרט...כמובן כאיש אייקידו יש לי עניין אמיתי בנושא. ראיתי גם בסגנונות סיניים תרגולי נפילה בשפגט וכל מיני כאלה. אתה מגיע גם לזה?

 

[דוד כפרי]

הצלחתי ../images/Emo13.gif ויש (כמובן...) שאלה:

אחרי כמה זמן (בממוצע) נבחנים לחגורה צהובה? האם יש מגבלת גיל? האם שיש מגבלת פז"מ בין חגורות? (מחכה בקוצר רוח להמשך "מערכי השיעור"...)

 

[בן טל-שחר]

תשובות:

יש לי כרגע בסביבות 4 תלמידים שקרובים מאוד לבחינה לחגורה צהובה ועוד איזה 3-4 שדי קרובים. שניים מאלה שמאוד קרובים למדו רק אצלי (1 - כחצי שנה ו-2 - קצת יותר משנה) ולשניים האחרים יש נסיון של שנים בתחומם (הישרדות וקונג-פו) ומיומנות ברמה גבוהה והם לומדים אצלי 1 - חודשיים ו-2 - כחצי שנה. אנחנו מדברים על קצב לימוד ממוצע של כפעמיים בשבוע, או קצת יותר. להערכתי אפשר להגיע לחגורה צהובה אצלי גם תוך שבועות ספורים, עם או בלי ידע קודם, בתנאי שיש נתוני פתיחה טובים (קואורדינציה, ריכוז, פתיחות, בריאות תקינה) ולומדים יום-יום. אין מגבלת גיל אבל יש מגבלת בריאות. השיעורים הקבוצתיים בפורמט הרגיל אינם מתאימים לאנשים בעלי מגבלות בריאות מסויימות. אין מגבלת פז"מ בין חגורות. מצידי שיעשו את החגורה ביום אחד, אם הם יכולים.

איזה כיף לענות לך, דוד.

בן

 

[בן טל-שחר]

הגזמתי קצת עם "השבועות הספורים"...

 

[בן טל-שחר]

לגבי הנפילות והגלגולים -

בשביל חגורה צהובה הדרישות נמוכות. מספיקה התנסות בסיסית (נגיעה) בנושא הזה מכיוון כלשהו + כמה צורות נפילה בסיסיות (קריסה עצמית על הקרקע, עדיין בלי "עזרת" בן-זוג או יריב) + יכולת התגלגלות בסיסית כזאת או אחרת. כדאי לציין שמדובר כבר בשלב זה בעבודה על קרקע קשה ולא על מזרון. יש לי כמה תלמידים מתקדמים יותר באמנות הנפילה הנכונה בחוג של "אמנות היכולת", כי הם לא צריכים ללמוד את אמנות הלחימה אבל כן צריכים ללמוד את אמנות הנפילה, כך שבתחום הזה הם כבר מתקדמים יותר... (ב"אמנות היכולת" למרות שלא לומדים הגנה עצמית כן לומדים ביסודיות את יסודות ההיאבקות, אך לא לצורך הגנה עצמית אלא לצורך הרמוניה ובריאות). שלבי ההתקדמות באמנות הנפילה הינם בדרך כלל: - נפילה עצמית; - נפילה ב"סיוע" פרטנר (כלומר, הפלות מתחשבות); - נפילה בזמן קרב-הפלות (כלומר, הפלות בלתי-מתחשבות); - נפילה במצבים מיוחדים. העבודה על נפילה נכונה, בראשיתה, נחלקת לשני תחומי-עבודה: - צבירת קילומטראז´ "טבעי" על הקרקע, תוך "חיפוש" דרכים נכונות ליפול; - לימוד צורות נפילה ספציפיות. השאלה שלך לגבי גלגולים ספציפיים ונפילות ספציפיות מתייחסת, למעשה, לחלק של "לימוד צורות נפילה ספציפיות". ובכן, יש עשרות צורות נפילה ספציפיות ולכל אחת מהן יותר מדרך אחת לבצע אותה. הייתי אולי מחלק את צורות הנפילה הספציפיות לגלגולים, השתטחויות ובלימות, אבל בעצם זו לא חלוקה טובה כל-כך, כי יש הרבה שילובים ומדריכים אחרים יחלקו עליי לגבי חלוקה זו. מובן מאליו שמתגלגלים: - קדימה, הצידה, אחורה; - דרך היד, ישירות דרך הכתף, דרך חלקים אחרים; - בקפיצה למרחק, בקפיצה לגובה, על המקום, בכיווץ רב; וכולי... אני חושב ששלבי הכניסה של תלמיד לנושא יכולים להבהיר את זה טיפה: - קודם הוא מקבל ממני איזו שהיא צורת-נפילה ספציפית המתאימה לרמתו ולמצבו; - הוא מתרגל אותה ומביא אותה לליטוש מסויים - ואז הוא מקבל עוד צורה; - כך הדבר חוזר על עצמו, עד אשר הוא אסף לעצמו מספר צורות נפילה ספציפיות (יותר מ-10), שחלק מהן גלגולים וחלק מהן לא (כן, תרגולי נפילה בשפגט ושאר השתטחויות הינן חלק מאמנות הנפילה הנלמדת...); - בשלב זה אני אמור ליצור אצלו הרחבה וחשיבה ויש לי כמה דרכים כדי לעשות זאת, כגון: --> אני יכול לבקש ממנו לנסות לסווג את צורות הנפילה שהוא מכיר ושהוא חושב שקיימות לפי דרך שהוא ימציא ויבחר; --> אני יכול לבקש ממנו לנסות לשלב שתי צורות נפילה שהוא מכיר, לבחירתו; --> אני יכול לבקש ממנו לנסות להמציא "קאטה של נפילות" בסדר מסויים ואחר כך לשאול אותו למה הוא בחר דווקא בסדר הזה; --> אני יכול לבקש ממנו ללמד מישהו אחר לבצע את הנפילות האלה ואחר-כך להתייחס לדרך בה הוא לימד אותו; --> אני יכול לבקש ממנו לחשוב איזה נפילות הכי חסרות לו (כלומר, מה הוא צריך ללמוד בתחום הזה ועדיין לא יודע); --> אני יכול להראות לו הפלה ולבקש ממנו למצוא איך הכי נכון לדעתו ליפול איתה ללא פגע; וכולי... מתוך תוצאות המשימה שלו אני אראה איך להמשיך לעזור לו להתפתח באמנות זו, כאשר אני יודע שעליי להעביר לו בהדרגה איזו שהיא שלמות בסיסית אישית בתחום הנפילה הנכונה, שתכלול גם מידה מסויימת של חשיבה אישית ויצירתיות וגם תענה על הצרכים המעשיים של קרב על קרקע נוקשה. זה השלב הראשון... מבחינת משטחים, לומדים את אמנות הנפילה על רצפה ורק לאחר מכן לומדים להמיר אותה למשטחים פחות שגרתיים, כגון מזרון (שהנפילה עליו שונה מאשר על רצפה), מדרגות, קיר, אבנים חדות וכולי... (לא כולם מגיעים לרמת נפילה מושלמת על כל משטח, רק מי שבוחר להתמחות במיומנות זו). זהו, מקווה שלא הייתי מעורפל מדי לטעמך... שלך, בן

 

[aiki-freak]

מדרגות???קיר?? (אמיר תעזור לי)

לא יותר פשוט ללמד קודם כל נפילה פשוטה על מזרון???? אתה לא פוחד שהתלמידים שלך יפצעו באורח קשה??? הרי גם מגלגולים על מזרון אנשים נחבלים ונפצעים. אתה רוצה לומר לי שבא אלייך אדם בן 50 או אדם בעל מוגבלות גופנית כלשהי ואתה שולח אותו להתגלגל על ריצפה? אתה לא חושש שהפחד מנפילה על רצפה עלול "לשבש" את תהליך הלימוד של התלמידים? אני לא מבין איך תלמיד מתחיל יכול להתגלגל על רצפה חשופה... קרוב לוודאי שהוא ישבור לעצמו את העצמות! ואיך נופלים על קיר? ועל מדרגות?? למען השם! תיזהר! או שהחברה שלך ממש ממש קשוחים

 

[בן טל-שחר]

גלגול על רצפה - שלב ראשון...

קודם כל יכולת גופנית בסיסית שכוללת כפיפות-בטן, גב במצב תקין וכולי... אחר-כך מה שאני מכנה "נדנדה": בשכיבה על הגב, מקופלים ככדור ומתנדנדים... כל אחד יכול... (על רצפה, על רצפה!) אחר-כך ה"נדנדה" הופכת ל"נחום תקום": ממצב של עמידה עוברים לנדנדה (בעזרת ידיים) ומשם בתנופה - לעמידה. ושוב, כל אחד יכול (על רצפה, רצפה!) בשום שלב, לא קודם ולא אח"כ, לא מפחדים מהרצפה ולא מקבלים ממנה חבלות (חוץ מאשר בצורות עבודה מתקדמות מסויימות, אבל אז זה כבר לא נחשב לחבלות ברמות האלה). אחרי ה"נחום תקום" מתחילים להגיע הגלגולים הראשונים. לפני כן, במקביל ל"נחום תקום", הבנאדם כבר למד "לקרוס" ביוזמתו על הרצפה, בלי שום בעיה (3-4 צורות קריסה בסיסיות בדרך כלל מספיקות; אם לא מספיק, לומדים יותר). בשלב זה הוא יכול להתחיל להתגלגל לאחור, בעדינות, ממצב ישיבה, על הרצפה (דרך הכתף). אין חבלות, אין בעיות, אין שום קושי. כל שלב כל כך פשוט - וכל כך מוביל מעצמו לשלב הבא, שהינו כמעט מובן מאליו. אם שלב לא מוביל בטבעיות לשלב הבא (ויש תמיד מקרים יוצאי-דופן שכאלה), משתמשים בצורות-עבודה המתווכות בין שלב לשלב ועושות את המעבר לקל יותר, נקי יותר, חלק יותר. כשהגלגול לאחור מלוטש לגמרי (אפילו מעמידה), קל מאוד להמיר אותו לגלגול זהה - לפנים... וכן הלאה, וכן הלאה... אני קורא לזה "שיטת המדרגות". ההנחה היא שאפילו בנאדם בעל כושר גופני ממוצע יכול לטפס על הר גבוה, אם רק יחצבו לו מדרגות מספיק נוחות... זהו, מקווה שהבהרתי. אני רואה סגנון מעט שונה כלפיי, סובלני יותר, סקרן יותר. זה נעים לי. אז תודה. שלך, בן

 

[aiki-freak]

הבנתי...

זה נשמע הגיוני. אני פשוט רגיל לאייקידו שבו כבר מהשלבים הראשונים משלבים הטלות. אני מניח שאם רק מתגלגלים על רצפה זה אולי אפשרי (אם מתקדמים ממש לאט). אבל כאשר אתה רוצה לשלב הטלות איך אתה עושה את זה? גם על רצפה? פה כבר מדובר על יותר מגלגול גרידא...פה גם יש סכנה ממשית... מעבר לכך...אתה לא חושב שאנשים ילמדו להתגלגל יותר מהר על מזרון (ולאחר שישכללו יכולת זו בביטחה אז יוכלו להתגלגל על רצפה)? ועדיין לא הבנתי...איך נופלים על קיר או על מדרגות...? פה כבר מדובר במשהו קטלני..

 

[בן טל-שחר]

אתה חווה את זה כמשהו "קטלני" כי -

נראה לי (ואולי אני טועה) שאחרי שנים של עבודה על מזרון, הרצפה נראית לך כמשהו "קטלני" (במיוחד בגרסת הקיר והמדרגות) בגלל שלא התרגלת לעבוד עליה... אבל זוהי בדיוק הנקודה. אחרי שנים של עבודה על רצפה (!), שבמהלכה כל נקודה ונקודה בגוף שלך (כמעט!) נגעה ברצפה והחליקה לתוכה מכל זווית אפשרית, עד שזה כבר הפך לאוטומטי לגמרי, הרצפה נתפסת כבר כמין "מזרון" ואיננה מאיימת יותר. אתה צודק בכך שזה לוקח שנים, אבל רמת מיומנות כזאת, שבה הרצפה מתחילה להרגיש כמזרון, מאפשרת ללמוד ליפול עליה גם מתוך הטלות שונות ומשונות. בנקודה זו אתה מתחיל ללמוד את אמנות הנפילה מתוך הטלות חופשיות; לפני כן עדיין אינך בשל לכך. ולא מדובר רק על הטלות על הגב, אלא גם ובעיקר בהטלות על הראש ובכל מיני זוויות שנועדו דווקא ליצור נזק מקסימלי. אבל - בשום שלב - אימוני אמנות הנפילה אינם כאלה שאתה אמור להיפגע במהלכם. הגישה של "לחשל" בעזרת חבטות או "ללמוד" בעזרת כאב שנגרם מנפילה לא נכונה או פחד מאחת כזאת, איננה גישתי. יכול להיות שאתה צודק בעניין המזרון (לעבור ממזרון לרצפה), אבל מתוך נסיוני אני מעדיף דווקא לעבור מרצפה למזרון, כי: 1. שתי צורות הנפילה שונות זו מזו. מי שיודע ליפול היטב על מזרון לא מכוונן לרצפה וצריך לכוונן אותו מחדש, כי רובד מסויים של האינסטינקט שלו יזיק לו על רצפה. להיפך - אין שום בעיה. 2. על מזרון חובטים. אני לא אוהב שאנשים חובטים בהתחלה. אני מעדיף לקשר נפילה למשהו רך והדרגתי; משהו שאין עמו "נפילה" אמיתית אלא פשוט שינוי מקום או תנוחה או תנועה; נפילות על מזרון עושות רעש - ומרגישות לי כאלה שחותרות תחת צורת ההדרכה שלי. אני מעדיף תחושה של הרמוניה עם הרצפה, שהולכת ומתרחבת מקריסות וגלגולים למערך רחב יותר ויותר של תנועה ואפשרויות, כאשר אין בדרך שמץ של "מפגש מהלומה" בין הגוף לבין הרצפה. כדי "לבלום" על רצפה משתמשים ב"חבטה" שדומה במהותה יותר ל"ידיים דביקות" מאשר ל"בלימה". כלומר, האיבר הבולם (יד או רגל) מתמזג עם הרצפה ומסיט את האנרגיה לכיוון מסויים, כדי לאפשר המשך השתלבות הרמוני. בצורה כזאת, ככל שיש פחות רעש בזמן הנפילה, כך הנפילה טובה יותר. למי שהרצפה עבורו היא כמזרון, מדרגות וקיר אינם דברים כל כך מאיימים. קיר אפשר להאט כשהוא מסתער עליך ומדרגות כנ"ל, רק שצריך לדעת איך לא להיפגע מהפינות - זה הכל. היכולות האלה נגישות אולי טיפה יותר ממה שנדמה לך. מספיק שאדם לומד להיות רפוי באמת, כדי שנפילות שנראות איומות ונוראיות יהפכו להתמזגות טבעית עם הקרקע. ומכאן, יש צורך רק בכמה שיפורים מושקעים כדי לרכוש יכולת לא רעה בכלל של נפילה. כל הנושא הזה נקרא, אגב, "הרמוניה עם כדור הארץ" והוא כולל עבודה אנרגטית עם כדור-הארץ. אנחנו, שעובדים עם "שדות אנרגטיים" ושאר דברים שבטח נשמעים לך טיפה לא ברורים, רואים בכדור-הארץ מקור אנרגיה והשראה. אז איך הוא יכול לפגוע בנו? אין ספק: כדי שה"איך הוא יכול לפגוע בנו" הזה ישא אמת מעשית מאחוריו מעבר להיותו משפט יפה, צריך להתאמן שנים. אז כן, כל הדברים האלה לוקחים שנים, אבל הם כיפיים ונושאים תרומה גדולה לשאר חלקי הלימוד. וממה שראיתי בכמה שיעורי אייקידו סיידוקאן שבהם נכחתי, יש קווי דמיון מסויימים בין העבודה עם ה"קי" (!) באייקידו לבין חלק מהדברים שהזכרתי. שלך, בן

 

[aiki-freak]

בתור מישהו

שמאוד מיודד עם הרצפה (הרי אני מבקר אותה לעיתים כל כך תכופות) אני יודע שאפשר להתגלגל על רצפה ואפילו לבצע הטלות גבוהות. (פעם אחת איזה איש אייקידו שיכור זרק אותי בקושי-נאגה - שזו הטלה מאוד גבוהה ומסוכנת אפילו על מזרון- על מדרכה חשופה. חוץ מקצת לכלוך שנדבק לי לבגדים לא ניזוקתי) אבל נראה לי שאם לא הייתי לומד לפול היטב על מזרון קודם לכן הייתי יכול להפצע קשות. מעבר לכך...באימונים לפעמים יש פספוסים וטעויות. טעות כזו על מזרון תסתכמת בגב כואב או ראש נפוח. על רצפה טעות כזו תהייה קטלנית. ראיתי כבר תלמידים מתחילים שנפצעו מעבודה על מזרון,,,ברור לי שאם אותה נפילה הייתה מתרחשת על רצפה מישהו היה נהרג. אתה באמת לא פוחד שמישהו יפצע? הרי זה כל כך קל להפצע בסיטואציה כזו. הסברת איך אתה עובד על גלגול אחורי. איך אתה מלמד גלגול קדימה על רצפה? זה לא קצת יותר מסובך? ואודה לך מאוד אם תוכל לפרט (בצורה טכנית) איך נופליפ במדרגות. זה נשמע מסקרן.

 

[בן טל-שחר]

לא נפצעים ולא מקבלים מכות. נקודה.

אני מתכוון לעבודה על אמנות הנפילה - ואני מסייג את דברי בכל הנוגע לצורות עבודה מסויימות, בהן אפשרית פגיעה מסויימת, מוגדרת. רכישת המיומנות - כל שלב ושלב שלה - הינה דבר אינדיוידואלי. לפעמים צריך מזרון, לפעמים צריך רצפה. קורה שמישהו מתקשה ללמוד לבצע תרגיל מסויים על רצפה, כי זה קצת כואב לו. במקרה כזה הוא עובר למזרון ומבצע את זה שוב ושוב עד שהוא מסתדר - ואז הוא חוזר לרצפה. אצלי בדרך כלל לא מבצעים תרגיל על הרצפה אם הוא כואב. זה קטע שלי, לא של האמנות. אני לא אוהב את הדרך הקשה בשום דבר, אלא אם כן היא באמת יותר קלה בתמונה הרחבה, בסופו של דבר. אני לא משליט את דרכי על תלמידים. מי שבכל זאת מעדיף לקבל מכות מהרצפה, מאופשר לו לעבוד כך, אבל עד גבול מסויים. אם הוא בסיכון להיפגע, שיישכח מזה! לגלגול קדמי בסיסי (מהמקום, דרך הכתף) יש מספר דרכים שאני מכיר להגיע בנוחות. אם אף אחת מהדרכים לא עובדת (כפי שקרה לי לפני כמה חודשים עם מישהו), אני חייב להמציא דרך חדשה בשבילו. יש כאלה שמסתדרים עם "היפוך" התנועה שהם עשו לאחור, כי מדובר בסופו של דבר באותה תנועה. יש כאלה שצריכים תרגילי-ביניים שנורא מסובך להסביר כאן, במלים, אבל מדובר בתנועות ש"מכניסות" את הכתף אל הרצפה בצורה חלקה ונכונה, בהתחלה מגובה אפס ואחר כך בהדרגה מגובה של עמידה. יש צורך בתשתית תנועתית מסויימת בשביל לבצע גלגול. אם היא לא שם, צריך ליצור אותה. מי שהתשתית התנועתית שלו לגלגול בשלה לגמרי, יהיה לו קל מאוד ללמוד גלגול פשוט קדימה דרך הכתף. הנפילה במדרגות הינה דבר אינדוידואלי. אני לא חושב שאני אצליח להסביר את זה כאן. צריך להרגיש את המדרגות ולהיות איתן בהרמוניה. הגוף כבר מבצע תנועות תת-הכרתיות מתאימות. צריך כמובן לבנות את זה בהדרגה, דרך צורות עבודה המאפשרות התנסות הדרגתית מאוד בנושא זה - ורק אחרי שהנפילה על רצפה מישורית הינה כבר מושלמת. אחרי שצוברים נסיון מסויים, אפשר להתחיל לגבש מתודות יותר מודעות. כל זמן שהראש והמפרקים לא פוגעים במדרגות, שהגוף רפוי בסגנון גומי (ולא בסגנון צמר גפן) ושהגישה אל המדרגות אקטיבית ולא פאסיבית, קשה מאוד להיפגע מהן, אלא אם כן היריב משתמש בהן כדי להכות בך - אבל אז זה כבר לא עניין לאמנות הנפילה. יש מיומנויות שאתה מבצע כבר בקלות, אייקי, מבלי להבין שהן הרבה יותר קשות מנפילה במדרגות. הסטה של אגרוף, למשל. הרבה יותר קשה להסיט אגרוף מהיר כברק המשוגר לפרצוף, בזמן אמת, מאשר ליפול על המדרגות ללא פגע. אגב, קראתי את מה שכתבת על עבודת העיניים והתענגתי. אכן, עבודת העיניים הינה העבודה החשובה ביותר, אצלנו, באמנות הלחימה הפיסית, אשר נחלקת באופן מסורתי אצלנו לחמש עבודות עיקריות: עיניים, ידיים, רגליים, גוף ותזוזות. כמיטב המסורת של הלאו-חו, החלוקה הזאת היא רק הצעה ומסורת וכל אחד מנסה לחלק את אמנות הלחימה הפיסית בדרכים נוספות. המאמר על הויינג צ´ון שציינת בנושא נשמע מעניין, אשמח לקרוא אותו. איפה אפשר למצוא אותו? בתודה, בן

 

[אריאל (המקורי)]

למה שלא תשתתף בדיונים?

אתה מצטייר לי כאדם בעל הרבה ידע. יש כמה דיונים בנושא אומנויות הלחימה ברמה הכללית, למה שלא תתרום מידיעותיך? לדוגמא, כאן למעלה (או למטה, תלוי איך ומתי מסתכלים) יש דיון בנושא בעיטות נמוכות והגנות נגדן. יהיה נחמד לשמוע גם את דעתך. אריאל

 

[אריאל (המקורי)]

ואגב

אני נהגתי לתרגל את הגילגולים כשלמדתי אותם על המרצפות שבפארק הירקון.. זה עוזר לדעת מה אתה לא עושה נכון... אם הרגשת את הכתף, סימן שהיד לא הייתה קשיחה מספיק.. אם הרגשת את הגב, סימן שלא קישתת אותו מספיק.. ואם הרגשת את הדקירה במרכז עמוד השדרה... זה סימן שהמרצפים הניחו כמה מרצפות עקומות !

 

[בן טל-שחר]

אני משתדל -

אני קורא את התגובות ומנסה להשתלב אפילו כאשר אינכם שומעים אותי, אבל הבעיה היא שזה עדיין קשה לי "להדגים" תנועות וטכניקות באמצעות מלים... אבל הנה, ניסיתי (למעלה / למטה - תלוי...)... שלך, בן

 

[aiki-freak]

טיפ לגלגול קדמי..

פשוט אל תבצע גלגול דרך הכתף! אפשר להפצע כך. נסה אולי גלגול אייקידו ולא גלגול ג´ודו (כן, יש הבדל!) בגלגול אייקידו אנו לא מביאים את הכתף לקרקע אלא משתמשים ב טה-גאטנה(יד חרב / "אנבנדבל ארם" (יד בילתי כפיפה)) בגלגול זה מניחים קודם את הזרת על הקרקע ותוך כדי שמירה על יד עגולה מתגלגלים כאשר הגוף עגול כמו כדור. כך ששטח הפנים מתחלק בצורה שווה ואין עומס על הכתף (דבר שעלול לגרום פציעה קשה). בצורה זו אפשר להתגלגל על רצפה בבטיחות וקלות ואפילו להתגלגל מגובה רב. שוב חשוב שהמשקל יתחלק בצורה שווה על הזרוע והגוף כדי לא למרכז את הנפילה על נקודה אחת. ושוב אני מתנצל אך לא הבנתי הרבה מדברייך בנושא.. "להיות בהרמוניה עם המדרגות"...מה זה אומר בדיוק? לאן הולכת הרגל לאן הולכת היד? איך מגנים על הגב כך שלא יתרסק מקצה המדרגות? איך מגינים על הראש? אודה לך מאוד אם תוכל לעשות מאמץ ולפרט בצורה ברורה איך אפשר להתמודד עם נפילה כזו ברמה הטכנית... בברכה בקשר לנפילה במדרגות, צר לי אבל אני חולק עליך בנקודה זו. להתגלגל במדרגות זה כן משהו קטלני או לפחות מזיק בצורה קשה.

 

[בן טל-שחר]

ב"גלגול דרך הכתף"

אני מתכוון לגלגול שבשלב מסויים עובר דרך הכתף ולא לגלגול שמתחיל דרך הכתף. להתחיל דרך הכתף זה הרבה יותר קשה, דורש הרבה יותר שליטה ונותן הרבה פחות שליטה. רוב הגלגולים שאתה מבצע קדימה, עוברים בשלב מסויים דרך הכתף (או קרוב מאוד אליה). תודה על הרצון הטוב לחלוק מידע, אבל אני מצפה משנינו להיות מספיק מומחים כבר בגלגולים קדימה, כדי להכיר את כל הואריאציות האפשריות מבחינת "ציור" ההתגלגלות על הגוף ושאר הפרמטרים של הגלגול... לגבי המדרגות, זה גדול עליי. מה שכן, לא מתגלגלים עליהן - עוצרים אותן, חוסמים אותן, מאיטים אותן וכולי. להתגלגל עליהם זה באמת לא סמפטי - זה לא הרעיון... אבל בוא תנסה לדמיין לעצמך רגע אחד אותך נופל על המדרגות, לעומת מישהו בלתי מאומן... מה ההבדל? נכון שהסיכוי שאתה תיפגע הוא נמוך יותר? יפה, עכשיו - למה זה ככה? במה שונות תגובותיך על המדרגות מתגובותיו? אני מניח שקיבלת לפחות כיוון! בבקשה, תגיד לי שקיבלת לפחות כיוון!! לגבי זה שמדובר במשהו קטלני - בהחלט כן. בדיוק כמו אגרוף לבטן, בעיטה לפרצוף וכולי... אתה לא קולט שאתה מתמודד בכל אימון עם דברים לא פחות קטלניים?!?!?! כמובן, אתה עובד איתם לאט ובזהירות בהתחלה - זה כל הרעיון. כך גם עושים בכל דבר אחר שרוצים ללמוד. אם, לדוגמא, רוצים ללמוד נפילה במדרגות, אז מגיעים לכך בהדרגה, לאט ובזהירות, תוך שמתודת העבודה לא מאפשרת פגיעה בדרך. שלך, בן