ידעתי שהוספתי עוד(ארוך)
זרדים לדיון, ואולי תבער מדורה קטנה או גדולה. ראשית בעולם המושגים שלי(וגם של בעלי מקצוע) פעוט בן שנה וחצי אינו תינוק, זה שאנחנו מתיחסים אליו כאל תינוק -זה שלנו. בעולם האסוציאטיבי שלי, והוא שלי בלבד(זאת אומרת לא מן הספרים), תינוק הופך לפעוט ברגע שהוא הולך, בממוצע בסביבות גיל שנה. נכון שיש שמקדימים/ומאחרים. אבל השינוי שעובר התינוק שלמד ללכת, הוא הרבה מעבר לעצם היכולת המוטורית החדשה. הוא פתאום רואה את העולם לא מגובה הרצפה, וראים את ההתרגשות העצומה של התינוק שהפך להיות "ילד" הולך". בשפת המקצוע מדברים על " אבני דרך בהתפתחות" אני חושבת שהמעבר מזחילה להליכה מהווה שינוי אדיר ומשמעותי עבור הקטנים. אבל, זו תפיסת עולם. זה לא מדע מדויק. במשרד העבודה והרווחה, לצורך תשלום במעונות ולבנית קבוצות, קובעים שעד גיל 13 חודש זה תינוק, אח"כ זה פעוט. לגבי מה שכתבת על הילדים שלך, שהם הולכים לבד לשתות, זה בדיוק מה שהשגת, שרק אם הם צמאים באמת, אז הם שותים מים, בלי להרוויח "רווח משני" בשפת המקצוענים -של הפעלת ההורה. אני בהחלט מסכימה עם מה שלימורי כתבה על התהליך שעברה עם רועי. לגבי ילד שרוצה לשתות בזמן השינה, אין יותר פשוט מלהניח לו בקבוק במטה או על מדף צמוד לסורגים של המטה(ניתן לקנות), והילד עצמאי לשתות מתי שרוצה, מתי שצמא. במשפחתון שלי, מי שרוצה, הולך לישון עם הבקבוק לידו, יש שמתעוררים , שותים ונרדמים, יש לא מתעוררים ולא שותים, ויש אחד, שנראה שכאילו שותה מתוך שינה, - פוקח עיניים, מתישב(אין עם מי לדבר, אי אפשר להרגיע, גם אמו בבית רואה זאת), והא שותה מהבקבוק, ומיד שוב נרדם. על השאלה האם הם זקוקים לנו כאשר הם קוראים לנו- שוב, זה לא מדע מדויק, הם לא יכולים לענות לנו ברמה של גדולים, אני מקבלת את מה שלימור כותבת -ענין של הרגל. ההורים שאני עובדת אתם, בכל אופן הלקוחות של המחזור החמוד האחרון- הורים , אנשים שונים זה מזה, - ברור להם מתי הילד באמת זקוק להםכאשר הוא חולה, ואז יש הרבה השכמות , הרבה על הידים = רגרסיה ברורה ולגיטימית, מאד קשה להיות חולה, לבין הרגלים שהילד מנסה למשוך, אחרי שהמחלה פגה, כי זה מאד נחמד להיות אצל אמא על הידיים( אבל לאמא לא תמיד יש כוח, ומצב החרום נגמר...).בטח נמשיך, דסי
