לעיתים גם ילדה
New member
הבחירה
היא סגרה את הדלת אחריה, יודעת שלשם לא תחזור יותר... הם הכירו לפני עשרים שנה היא הייתה חיילת, קצת לפני שחרור והוא היה תלמיד ישיבה, תורתו אומנותו היא הוקסמה ממנו ובאיזה אומץ מטופש... הגניבה פתק עם הטלפון שלה.. משהו בעיניים שלו, משהו משך אותה. הוא חזר בשבילה בשאלה, אחרי שנה לאט, לאט היא חינכה אותו וילמדה...תענוגות אהבים, סרטים, בילויים הרבה אמיתות אבל יחד עם האהבה הגדולה באה הטלת הספק שלו. לא שלה היא כבר ידעה שזה הוא שחיכתה לו יום אחד הוא פשוט לא חזר הביתה השאיר לה פתק "נסעתי, את הכל בשבילי, אסור שזה יקרה היה לי נוח יותר, עם אלוהים" שנתיים היא בכתה עליו הייתה באבל לקחתי לך אברך אחד..שאלה את אלוהים, אחד לא יכלת לוותר? שום טלפון, שום מכתב...כלום. פשוט כלום. היא ראתה אותו שוב, שכבר היתה נשואה.. והיא בת ארבעים שנה.. היא זיהתה את העיניים שחוקרות שלו, מבין כל השחורים "סלחו לך"..היא לחשה אחרי שבוע התקשר אליה, "מאוחר מדי, אני יודע.. פחדתי מהאהבה שלי אליך, פחדתי מהחופש, מאפשרות הבחירה" והם נפגשו שוב.. "רק עוד פעם אחת", ביקשה.. אברך, איש תורה.. וכאילו לא עברו עשרים שנה.. למדו שוב, וחקרו, ואהבו.. "אני חוטא איתך", אמר לה "תעלמי מחיי", ביקש והיא הלכה... והדמעות ליוו אותה למכונית.. אחרי שנתיים, בעלה יהרג בתאונת דרכים והיא תפסיק לדבר, ולאכול עונש, חטא היא לא תבין איך פועל אותו אלוהים שהשאיר אותה בלי כלום... בלי אוהב אחד שהעדיף את אלוהים על פניה ואחד, שאותו העדיף אלוהים..
היא סגרה את הדלת אחריה, יודעת שלשם לא תחזור יותר... הם הכירו לפני עשרים שנה היא הייתה חיילת, קצת לפני שחרור והוא היה תלמיד ישיבה, תורתו אומנותו היא הוקסמה ממנו ובאיזה אומץ מטופש... הגניבה פתק עם הטלפון שלה.. משהו בעיניים שלו, משהו משך אותה. הוא חזר בשבילה בשאלה, אחרי שנה לאט, לאט היא חינכה אותו וילמדה...תענוגות אהבים, סרטים, בילויים הרבה אמיתות אבל יחד עם האהבה הגדולה באה הטלת הספק שלו. לא שלה היא כבר ידעה שזה הוא שחיכתה לו יום אחד הוא פשוט לא חזר הביתה השאיר לה פתק "נסעתי, את הכל בשבילי, אסור שזה יקרה היה לי נוח יותר, עם אלוהים" שנתיים היא בכתה עליו הייתה באבל לקחתי לך אברך אחד..שאלה את אלוהים, אחד לא יכלת לוותר? שום טלפון, שום מכתב...כלום. פשוט כלום. היא ראתה אותו שוב, שכבר היתה נשואה.. והיא בת ארבעים שנה.. היא זיהתה את העיניים שחוקרות שלו, מבין כל השחורים "סלחו לך"..היא לחשה אחרי שבוע התקשר אליה, "מאוחר מדי, אני יודע.. פחדתי מהאהבה שלי אליך, פחדתי מהחופש, מאפשרות הבחירה" והם נפגשו שוב.. "רק עוד פעם אחת", ביקשה.. אברך, איש תורה.. וכאילו לא עברו עשרים שנה.. למדו שוב, וחקרו, ואהבו.. "אני חוטא איתך", אמר לה "תעלמי מחיי", ביקש והיא הלכה... והדמעות ליוו אותה למכונית.. אחרי שנתיים, בעלה יהרג בתאונת דרכים והיא תפסיק לדבר, ולאכול עונש, חטא היא לא תבין איך פועל אותו אלוהים שהשאיר אותה בלי כלום... בלי אוהב אחד שהעדיף את אלוהים על פניה ואחד, שאותו העדיף אלוהים..
" את מדהימה יקירה המשיכי לכתוב אוהבת אנגלינה
