אינו יכול ללכת בכוחות עצמו ורואים את זה בעין בלתי מזויינת. לעומת זאת, כל מי שחווה מין עם גבר נימול ממוצע יכול בקלות לראות שהוא מתפקד היטב, נהנה הנאה עצומה ובא לידי סיפוק ללא כל בעיה (אני עוזבת כרגע את מי שיש לו בעיות בתפקוד מיני, כאלה יכולות להיות גם ללא נימולים, אני מתייחסת רק לגברים בריאים שעברו מילה ללא סיבוכים ארוכי טווח). עצם העובדה שההנאה היא בכל מקרה כה גדולה ושהנאה היא תחושה סובייקטיבית וקשה לכימות ולמדידה מדויקים הופך את הקביעה שאילו היה לא נימול היה נהנה יותר לבעייתית ביותר, וזאת בניגוד לטענה שאדם ללא רגליים אינו מסוגל לצעוד בכוחות עצמו. גם אם הטענה שזה כך נכונה, הרי מי שחש שהוא גם כך נהנה הנאה שלמה קשה לו בכלל לדמיין שיכול היה ליהנות יותר, ולכן מבחינת מרבית האנשים, שלא מרגישים שחסר להם משהו, זה חסר משמעות, לא רלוונטי ובטח לא טורד את מנוחתם.
אני מסכימה איתך שיש לשים דגש על דברים אחרים לגמרי, כמו זכויות אדם, איסור עקרוני לפגוע באיברים בריאים ומתפקדים של תינוקות חסרי ישע, האבסורד בגרימת כאב ובהעמדת הילד בסיכון, גם אם קטן, לסיבוכים ומוות, ללא שום צורך רפואי ממשי ומיידי וכד'. עניינים כמו הנאה, שלפחות להיום לא הוכחו באופן חד משמעי ושכמעט כל אדם רגיל המקיים יחסי מין בהיותו נימול או המקיים יחסי מין עם נימול יודע שהיא נחווית במידה מספקת, אפשר אולי להזכיר כהשערה וכסיבה משנית ביותר, אך בטח לא כסיבה מוכחת ומרכזית לאי מילה.
