הבובה
אני חייבת לשתף אתכם בחוויה מרגשת שחוויתי שלשום, ועדיין לא התאוששתי מההלם שאחז בנו בכולנו. בטלויזיה, בערב יום השואה הקרינו סרט- "מכתבים לג'רטה". פתאום, לא יודעת למה, לקחתי את הבובה האישית של אימי, בובה שהזכירה לי את הבובה בסרט. זאת בובה שאימי הביאה איתה מחוץ לארץ כשעלתה ארצה. ישבנו בסלון כולנו, וצפינו בריכוז ובשקט רב, והבובה מונחת על ברכיי. תוך כדי, התחלתי להסתכל על הבובה, הפשטתי אותה מבגדיה ובחנתי אותה מכל הכיוונים. פתאום, לא ברור לי למה, ראיתי שהיא לא שלמה. התחלתי לבדוק את הסדק מקרוב, ואני שמה לב שמשהו תקוע לה בפנים. לקחתי פינצטה, וניסיתי בזהירות לפתוח את הסדק ולראות מה תקוע שם... בתי אומרת לי- תגידי את שפוייה? זאת הבובה הכי חשובה לך כאן בבית, מה את מקלקלת? לאף אחד מאיתנו את לא נותנת לגעת בה, להתקרב אליה- ל"סמרטוטה" הזאת.. ואני אומרת לה, יש כאן משהו! מפה לשם, הרחבנו מעט את הסדק- והנה אנחנו רואים טבעת יהלום. טבעת דקה, מזהב. והיהלום נורא מיוחד. לא גדול , אבל מיוחד. חשבתי שאני מתפלצת!!! (לדעתי - אימי לא ידעה על קיומה!-אני משוכנעת בזה) עכשיו שתבינו, אימי- כך מסתבר לי , תוך כדי ברור השורשים שלי, יצאה מסלובקיה ,ממש בדקה ה-99 . שבועיים אחרי שהגיעה לארץ, מסתבר שכל הבנות שאותם הדריכה ב"מכבי- הצעיר",ולא הספיקו לעלוץ על האונייה לארץ, נשלחו למוות בטרנספר הראשון! זאת עדות שקיבלתי, מאחת הבנות שהייתה חניכה של אימי, שמצאתי אותה מפרסום מודעת חיפוש, מעל גבי העיתון של התאחדות יוצאי סלובקיה, בארץ. אותה גברת (כבר לא צעירה), מספרת לי בין כל שאר הדברים על אימי ועל חייה סיפרה גם- שכפי הנראה אימי ידעה זאת, והיה לה כל כך קשה עם זה, שכל חייה לא הייתה מסוגלת לדבר ולספר על חוץ לארץ, ועל משפחתה וכו'. וזאת גם אולי אחת הסיבות - שלא ידענו על חייה מאום. לא על קרובי משפחה , ולא אחד גדול- בכלל.
אני חייבת לשתף אתכם בחוויה מרגשת שחוויתי שלשום, ועדיין לא התאוששתי מההלם שאחז בנו בכולנו. בטלויזיה, בערב יום השואה הקרינו סרט- "מכתבים לג'רטה". פתאום, לא יודעת למה, לקחתי את הבובה האישית של אימי, בובה שהזכירה לי את הבובה בסרט. זאת בובה שאימי הביאה איתה מחוץ לארץ כשעלתה ארצה. ישבנו בסלון כולנו, וצפינו בריכוז ובשקט רב, והבובה מונחת על ברכיי. תוך כדי, התחלתי להסתכל על הבובה, הפשטתי אותה מבגדיה ובחנתי אותה מכל הכיוונים. פתאום, לא ברור לי למה, ראיתי שהיא לא שלמה. התחלתי לבדוק את הסדק מקרוב, ואני שמה לב שמשהו תקוע לה בפנים. לקחתי פינצטה, וניסיתי בזהירות לפתוח את הסדק ולראות מה תקוע שם... בתי אומרת לי- תגידי את שפוייה? זאת הבובה הכי חשובה לך כאן בבית, מה את מקלקלת? לאף אחד מאיתנו את לא נותנת לגעת בה, להתקרב אליה- ל"סמרטוטה" הזאת.. ואני אומרת לה, יש כאן משהו! מפה לשם, הרחבנו מעט את הסדק- והנה אנחנו רואים טבעת יהלום. טבעת דקה, מזהב. והיהלום נורא מיוחד. לא גדול , אבל מיוחד. חשבתי שאני מתפלצת!!! (לדעתי - אימי לא ידעה על קיומה!-אני משוכנעת בזה) עכשיו שתבינו, אימי- כך מסתבר לי , תוך כדי ברור השורשים שלי, יצאה מסלובקיה ,ממש בדקה ה-99 . שבועיים אחרי שהגיעה לארץ, מסתבר שכל הבנות שאותם הדריכה ב"מכבי- הצעיר",ולא הספיקו לעלוץ על האונייה לארץ, נשלחו למוות בטרנספר הראשון! זאת עדות שקיבלתי, מאחת הבנות שהייתה חניכה של אימי, שמצאתי אותה מפרסום מודעת חיפוש, מעל גבי העיתון של התאחדות יוצאי סלובקיה, בארץ. אותה גברת (כבר לא צעירה), מספרת לי בין כל שאר הדברים על אימי ועל חייה סיפרה גם- שכפי הנראה אימי ידעה זאת, והיה לה כל כך קשה עם זה, שכל חייה לא הייתה מסוגלת לדבר ולספר על חוץ לארץ, ועל משפחתה וכו'. וזאת גם אולי אחת הסיבות - שלא ידענו על חייה מאום. לא על קרובי משפחה , ולא אחד גדול- בכלל.
