הבהרות נוספות.. מיכל וכולם..
קודם כל, מיכל, הסיבה שהייתי מבולבלת או אדישה זה שכמעט נרדמתי שהתקשרת, ואין לי שיחה מזוהה אז אני לא יכולה לא לענות ולחזור אחכ. < חוץ מזה שבקושי שמעתי אותך> וכן, אני לא אדבר על מה שמציק, כואב, או משמח כאשר בכלל לא הייתה כוונה להגיע אליי. הכל חלק מ"מציקה". אתם לא חברים שלי. אני לא חברה שלכם. חברות היא דבר שבונים. לא הכל קורה בשנייה. בחברות לא מודים למישהי על שנמצאים שם. זה צריך להיות מובן מאליו. בלי הרגשה של "הצקה" וכן, מאיה, תמוזB, זהרי, מיכל ובכלל כולם, אני מוצאת עצמי מודה לכם, או כועסת. אוףףףף. לא עובר.. אני לא מצליחה לכתוב את מה שרוצה. אתם חברים. אתם לא. אתם... דיי כבר................. אני לא חושבת שכשיכאב לכם, תדעו שאני כן אקשיב וכן אנסה להיות בשבילכם. אני לא חושבת שכשיהיה לכם טוב, וסתם תרצו לספר, אתם תתקשרו אליי. ואני אהיה. בלי ספק. לכל אחד ואחת ממכם. אני רואה כל כך הרבה בכתיבה. בשבילי אני מוציאה את זה חופשי כאילו אני מדברת. אין כמעט מחשבה. וכשקורה שאפילו אות אני לא יכולה להוציא בלי לחשוב שעות , זה כואב מאוד, והתסכול גדל יותר. בקשר ל2 פורומים. לא חושבת שזה רעיון טוב. כי מי שייכנס לפורום "להרגיש טוב" צריך את ההרגשה שיכול להיות טוב יותר. שיש סיבה לטפל. אני די בטוחה שהוא לא ייכנס לפורום שבו כבר טוב, כי זה יהיה אופטימי מדי בשבילו. מקווה שהצלחתי להעביר. הכתיבה מאוד קשה לי בימים אחרונים. נראה לי שאפסיק לכתוב בפורום עד שארגיש שלא צריכה הרבה כוחות. שלכם, שני שמרגישה את הקיפודיות שלה. צריכה את הים.. מרגישה שעשיתי טעויות.. מקווה להצליח לתקן..
