../images/Emo207.gif נזכרתי במשל
שמישהו סיפר לי על קראטה ואני בטוח שהזכירו אותו בעבר. מסופר על קראטקה צעיר שניגש למורו ושאל אותו כמה שמן ייקח לו להיות קראטקה טוב, ענה לו המורה 10 שנים אם תתמיד. ואם אוותר על זמני הפנוי חברים ובני משפחה ואתאמן כפליים כמה זמן ייקח לי? ענה לו המורה: 20 שנים! ואם אקצץ בשעות השינה שלי ואתאמן הרבה יותר כמה זמן ייקח לי? שוב ענה המורה: 30 שנים1 שאל אותו התלמיד: כיצד ייתכן שככל שאני מתאמו יותר הזמן מתארך? ענה לו המורה: כאשר עין אחת מביטה על הדרך והעין השניה מביטה רק על המטרה זה מאריך לך את הזמן, שתי העיניים צריכות להביט על הדרך..... (בערך......אל תתפסו אותי במילה). אני חושב שמרוב ניסיונות צייד, רצון לתפוס וסתם אולי עניין של "אתגר עקרוני" לתפוס את הטרול (שלמעשה סתם מטריד אבל לא יותר מזה) אנו עלולים לפגוע באחרים, האם זה באמת שווה את זה(מבלי ניסיונות התייפיפות)? אני יודע- יש שיטענו שהוא יותר מסתם מטריד, אבל זה הכל שאלה של כמה יחס הוא מקבל וכמה קשה אנו לוקחים את ה"יציאות" שלו, גם אני קיבלתי ממנו שיחות טלפון בעבר, מסרים, אי מיילים, וקביעת מפגשים שהוא מעולם לא הגיע אליהם......אז מה....האם בגלל זה אני צריך להביט בחשש מעבר לכתפי בכל פעם שמישהו מתקשר או מתעניין באמנויות לחימה? איך אמרו חז"ל, אם לא נאכיל אותו לא נסבול ממנו. חנן
