תגובה
שמע, לא התכוונתי לאמר שאתה אישית מחפש מושבים. אין לי ספק שאתה לא מהמושחתים של שרון. התכוונתי לכך שהשיקול של מי לבחור - אסור שיהיה מונע מרצון להגדיל את הליכוד. צריך להיות מונע רק משיקול אחד - והוא שינוי המצב הנוכחי ובלימת הקריסה של ישראל. שרון הוא זה מונע משיקולי כוח פוליטי. זו טעות חמורה. אני בעל אופי שמרן ביותר, ובכל-זאת אני נרתע משמרנות היתר של שרון. כשהמצב מסריח מכל בחינה, למה לנסות לשמר אותו? ושרון מבין את זה. אבל מבחינתו המצב לא מסריח מכל בחינה. הוא ר"מ, ולכן הוא חושב שהמצב נהדר. לכן הוא שמרן כל-כך - שומר על המושב. אני מחפש את ההרפתקאן הגדול בעולם היום. אבל לא סתם הרפתקאן (שכן, אז הייתי בוחר את מצנ´לה), אלא אחד חכם מהימין. וזה מותיר אותי עם נתניהו, ורק איתו. אבל נחזור לנקודות שלך, כי הן אלו שיקבעו למי שנינו נצביע בסופו של דבר, נכון? לגבי הפוליטיקה הקפיטליסטית: אתה טועה לחשוב שבישראל שוק חופשי. רוב התחומים עדיין סגורים לתחרות. עצם העובדה שלנתניהו היו גופים בשווי של עשרים מיליארד שקלים להפריט כבר אמור לרמוז לך משהו. עשרים מיליארד זה הרבה מאוד. אלא רק שהוא הפריט אולי רבע ממה שצריך. אני מבין את הגישה שלך שבמצב חירום חייב פוליטיקה טוטליטרית-סוציאלית. אבל שלא כמו בגרמניה הנאצית, למשל, אין לך בישראל את האלמנט הטוטליטרי. ואז אתה נדפק בבור עמוק מאוד, גם עם המנהיגים הנכונים. כן, הכל בבעלות המדינה - אבל לא בבעלות רה"מ. יש לך את אגף התקציבים של האוצר שעושה מה שבא לו עם הפרוייקטים הלאומיים, ולא מה שבא לרה"מ, וזו רק דוגמה. לכן, נותר שמוטב כבר לתת צ´אנס לקפיטילזם מאשר לסוציאליזם הלא מכוון (והמושחת). הגישה שאומרת שקודם תביא בטחון או שלום, ואז תבוא צמיחה כלכלית - מוטעית מיסודה. זו תפיסה מערכניקית חדשה, ואסון הוא זה ששרון אימץ אותה. אמרה גולדה מאיר, פעם, שחשוב להבין שישראל תמצא תחת איום בטחוני עוד הרבה מאוד שנים. אם נחכה עד אז לפריחת הכלכלה, אז מר גורלנו. מה שצריך זה לחזק את הכלכלה, ובאמצעותה להילחם את המלחמה. לא ההיפך. תאמר לי אתה, בכנות - נאמר שהיה משטר סוציאליסטי תקין בישראל, אתה מאמין שתוך שנה היתה נפתרת הבעיה הבטחונית? תוך שנתיים? נניח שנחתם אף הסכם שלום שהם יכבדו. האם אז ייפסק הטרור מייד? האם, אפילו היום, מצרים כבר לא איום? האם גבול הצפון ישאר שקט עוד שנים רבות? עזוב. אין אופק בטחוני. יש אופק כלכלי. קודם תקן את הכלכלה - ואז עם תעשיה חזקה, נצח את הערבים. אתה מודע לכך שאיראן מצוייה בצמיחה גדולה משלנו? איזה עתיד מצפה לנו? אם לא נשיב את הצמיחה אלינו, הם פשוט יעקפו אותנו, ואז בחזית הבטחון פשוט לא יהיה לנו סיכוי מולם. ובכן, סיכומון: לא תעבוד כלכלה סוציאליסטית בארץ, גם בשעת מלחמה (תאשים את בן-גוריון). ואם היתה עובדת, היא לא היתה נותנת מענה לבעיית הבטחון בכל מקרה. נמשיך הלאה עם נקודות אלו כנתונות. איך מחזירים את הצמיחה הכלכלית בהעדר ביטחון? צריך לעודד עסקים להשקיע (גם ישראלים וגם זרים), למרות המצב הבטחוני. ומה יכול לעודד אותם, אם לא רווחים? אבל עם מיסוי גדול מחמישים אחוז, קשה קצת להשקיע. הורד המיסים לשליש אפילו (שגם זה הרבה), וכבר יש לך צבא של עסקים שששווה להם להשקיע. ואז כשהם משקיעים, כסף זורם פנימה. וכשכסף זורם פנימה, יש צמיחה. וכשיש עסקים, אז יש עבודה. וכשיש עסקים, אז רמת החיים גדלה. והעיקר - כשיש עסקים והשקעה, יש לך משהו הרבה יותר חשוב מתמיכה של האו"ם - יש לך תמיכה של חברות גדולות בעולם - ובסופו של דבר הן אלו ששולטות בעולם. אתה אומר "הם מבינים אותנו". אם כל הכבוד (שבאמת ראוי, אני מודה) הם לא מבינים כלום. וגם אם הבינו הם לא שמים על זה. מה רוסיה לא מבינה שעיראק איום גם עליה? היא מבינה טוב. אבל היא תעשה הכל כדי לעשות חיים קשים לבוש, כדי לחזק את עצמה. "מבינים אותנו" זה משחק של אמהות תרזה. המשחק שמשוחק פה זה משחק כוחות. גם אם נהרוג מחר אלף ערבים ביום (בלי להגזים!), כל עוד לאמריקנים יש צורך בנו, הם יתמכו. מה אתה לא רואה איך שהם משנים דעה כל שבוע, בלי קשר למה שהולך כאן? אנחנו צריכים שיהיו להם יותר אינטרסים אזוריים. וזה רק יבוא, אם יהיו לנו כלכלות תלויות, ואם יהיה לנו יכולות צבאיות שהם צריכים. את שני אלו, אין באופק של שרון, אבל יש ויש באופק של נתניהו. אנחנו לא הזונה של אמריקה. המטרה לטווח רחוק היא עצמאות. אני מסכים שזה לא הזמן. אבל הנקודה היא שמותר לנו לעצבן קצת, כל עוד לא עוברים את הגבול. גירוש ערפאת שולי, אחרי שהוא נעשה. לפני - הוא בעייתי. אחרי, האמריקנים יהיו הראשונים להשכיח את זה. אנא הגב *לפני* הבחירות למפלגה. אנחנו קובעים פה את העתיד שלנו, לא?