אינתי עמרי
New member
הא, איזה יום
לכאורה, אמור להיות היום שלי. יום שמחכים לו הרבה זמן, יום שאתה פוגש מישהי! אמנם לא בתצורה של דייט רומנטי באיזה פאב נחשק בעיר אפלה, אבל כן, לבקר אותה בבסיס צבאי כשהיא סוגרת שבת זה גם לא רע בכלל. החיים יכולים ללמד כמה דברים בעיקר, אחד מהם למשל הוא ללמוד איפה הקטר עוצר ברכבת של יום ראשון ב6 בבוקר וככה להרוויח מקום ישיבה עד באר שבע. עוד דבר למשל זה הכלל, הסיכוי שתופתע באי תנועה על הפגוש שלך הולך וגדל ככל שהכוסית במדרכה תהיה פצצה יותר. עוד דבר שהחיים מלמדים שכמה שאתה מכין את עצמך תמיד יהיו הפתעות. אז נסעתי אליה. אין כמו סוף שבוע רגוע של גלגל"צ בכביש החוף און דה וואי לצריפין. נשקיע אמרתי. למה לא, ההשקעה תמיד משתלמת - צרבתי לה דיסק. לא סתם דיסק. שירים מיוחדים שחוברו יחדיו לנצח כל שביזות יום א' שהיי פעם תצוץ. שמח וטוב לב הגעתי. אחרי שוטטות לא קטנה בבסיס הענק הזה פגשתי אותה. כאן נכנסת הדילמה (או ההפתעה שלא התכוננת אליה), מה צריך להיות הסטטוס של ה"שלום" הראשון? האם כבר לתקוף בנשיקה? או שזה אמור להיכנס אחר כך? רק חיבוק? אולי גם חיבוק ונשיקה נימוסית בלחי? עכשיו ככל שאתה חושב יותר ככה היא מתקרבת יותר מהר. מה שיצא היה משהו בין חיבוק והתנגשות חזיתית של שתי לחיים. יופי גאון. טוב, יושבים באיזה ספסל לא רחוק, מראה לה את הדיסק, נראה שהיא מתלהבת קצת, פגעתי בול? יש מצב. מתחילים לדבר... והשיחה לא רעה בכלל. זה הקטע שמתחילים לצוץ להם הדברים המשותפים. וככה זה נמשך... ונמשך... והנה מגיע הדבר שאתה הכי לא אוהב שמגיע (העוד הפתעה). השתיקה... ואז במקום נשיקה רומנטית והשיר אהבה של דניאל סלומון ברקע, זה ממשיך ל"כן הא.." ו-"יהיה טוב".. ו-"שמעת על..?" והשתיקה הולכת לה. עכשיו שלא תבינו לא נכון. היא נותנת רמזים, כנ"ל גם המודיעין לפני מבצע שאספתי וזה גם אחלה מקום, שקט ומבודד. הבעיה היא בראש או אצלי. אני רוצה ולא יוצא. כן, נראה לי אני היחיד שיש לו פוביה מנשיקות. ומה הבעיה עם פוביות? לא כמו עם חיילים, אתה לא יכול לתת לה שבת, או שעה ביציאה, או לשפוך אותה למצב 2... פתאום אתה מקבל את הזבנג! דרגות לא עובדות כאן, זה לא קשור כמה יש לך את התכונות האלה, באזרחות ובמיוחד שזה מגיע לאהבה וכו' אתה טירון מושתן! אני יודע מה תגידו? מה הוא יורד על עצמו? תכלס צודקים. אני לא יורד על עצמי אני מתבכיין. אבל מה יהיה? מתישהוא צריכים להתגבר על הדבר הזה? אני מקווה שתגיע עוד הזדמנות לפגוש אותה, אני מקווה, שלא תתבאס... בכל מקרה, במקום יום מושלם זה הפך לחושילינג פספוס. והפספוסים האלה קורים יותר מדי... אז אני האדיוט היחידי עם הפוביה הזאת? עזרה תתקבל בברכה, כמו כן בד"ח עם הוראות הפעלה לבנות המין השני. ולמה לעזאזל אין טל"ת לדייטים?!
לכאורה, אמור להיות היום שלי. יום שמחכים לו הרבה זמן, יום שאתה פוגש מישהי! אמנם לא בתצורה של דייט רומנטי באיזה פאב נחשק בעיר אפלה, אבל כן, לבקר אותה בבסיס צבאי כשהיא סוגרת שבת זה גם לא רע בכלל. החיים יכולים ללמד כמה דברים בעיקר, אחד מהם למשל הוא ללמוד איפה הקטר עוצר ברכבת של יום ראשון ב6 בבוקר וככה להרוויח מקום ישיבה עד באר שבע. עוד דבר למשל זה הכלל, הסיכוי שתופתע באי תנועה על הפגוש שלך הולך וגדל ככל שהכוסית במדרכה תהיה פצצה יותר. עוד דבר שהחיים מלמדים שכמה שאתה מכין את עצמך תמיד יהיו הפתעות. אז נסעתי אליה. אין כמו סוף שבוע רגוע של גלגל"צ בכביש החוף און דה וואי לצריפין. נשקיע אמרתי. למה לא, ההשקעה תמיד משתלמת - צרבתי לה דיסק. לא סתם דיסק. שירים מיוחדים שחוברו יחדיו לנצח כל שביזות יום א' שהיי פעם תצוץ. שמח וטוב לב הגעתי. אחרי שוטטות לא קטנה בבסיס הענק הזה פגשתי אותה. כאן נכנסת הדילמה (או ההפתעה שלא התכוננת אליה), מה צריך להיות הסטטוס של ה"שלום" הראשון? האם כבר לתקוף בנשיקה? או שזה אמור להיכנס אחר כך? רק חיבוק? אולי גם חיבוק ונשיקה נימוסית בלחי? עכשיו ככל שאתה חושב יותר ככה היא מתקרבת יותר מהר. מה שיצא היה משהו בין חיבוק והתנגשות חזיתית של שתי לחיים. יופי גאון. טוב, יושבים באיזה ספסל לא רחוק, מראה לה את הדיסק, נראה שהיא מתלהבת קצת, פגעתי בול? יש מצב. מתחילים לדבר... והשיחה לא רעה בכלל. זה הקטע שמתחילים לצוץ להם הדברים המשותפים. וככה זה נמשך... ונמשך... והנה מגיע הדבר שאתה הכי לא אוהב שמגיע (העוד הפתעה). השתיקה... ואז במקום נשיקה רומנטית והשיר אהבה של דניאל סלומון ברקע, זה ממשיך ל"כן הא.." ו-"יהיה טוב".. ו-"שמעת על..?" והשתיקה הולכת לה. עכשיו שלא תבינו לא נכון. היא נותנת רמזים, כנ"ל גם המודיעין לפני מבצע שאספתי וזה גם אחלה מקום, שקט ומבודד. הבעיה היא בראש או אצלי. אני רוצה ולא יוצא. כן, נראה לי אני היחיד שיש לו פוביה מנשיקות. ומה הבעיה עם פוביות? לא כמו עם חיילים, אתה לא יכול לתת לה שבת, או שעה ביציאה, או לשפוך אותה למצב 2... פתאום אתה מקבל את הזבנג! דרגות לא עובדות כאן, זה לא קשור כמה יש לך את התכונות האלה, באזרחות ובמיוחד שזה מגיע לאהבה וכו' אתה טירון מושתן! אני יודע מה תגידו? מה הוא יורד על עצמו? תכלס צודקים. אני לא יורד על עצמי אני מתבכיין. אבל מה יהיה? מתישהוא צריכים להתגבר על הדבר הזה? אני מקווה שתגיע עוד הזדמנות לפגוש אותה, אני מקווה, שלא תתבאס... בכל מקרה, במקום יום מושלם זה הפך לחושילינג פספוס. והפספוסים האלה קורים יותר מדי... אז אני האדיוט היחידי עם הפוביה הזאת? עזרה תתקבל בברכה, כמו כן בד"ח עם הוראות הפעלה לבנות המין השני. ולמה לעזאזל אין טל"ת לדייטים?!