האתר שדוד הוסיף

[גוטמן האפור]

האתר שדוד הוסיף

בלהט הוויכוח עם הילד המפחיד וחובב התירס מהדרום, דוד כפרי הביא קישור לאתר מדהים לדעתי, חשוב לקריאה, ובעל דיעות מוצקות ואיתנות. החלקים שם על המנעות ופסיכולוגיה חשובים לקריאה לדעתי גם על ידי אנשים שהם כלל לא אמני לחימה. מומלץ ביותר - וחבל שזה כבר היה בשלהי וויכוח מעייף, כך שיכול להיות שלא הגיע לרייטינג הראוי לו. עכשיו, הבחור שכותב שם, שלא חוסך מילים, יש לציין, הוא בעל דיעה די מוצקה על הוראת סכינאות ואומנויות לחימה פיליפיניות ספציפית. גיא ויובל, היה מעניין לשמוע מה חשבתם על מה שהיה לבחור להגיד (אם כי הוא באמת מגיע מזווית מבט של "הגנה עצמית ברחוב" ולא "אומנות לחימה", ואף מודה בכך). האפור

 

[יובל נחמקין]

לא הספקתי יותר מלעלעל במאמר...

ואקרא אותו בנחת שלכשאתפנה (אני כותב באמצע העבודה ומנצל את העובדה שאני עובד גם עם האנטרנט בין השאר). סכינאות היא קטגורייה בסייף וקיימת בזכות עצמה כאמנות לחימה: יש לחימת "סכין על סכין", יש לחימה של סכין ביד אחת וחרב ביד השנייה, יש עבודת יד-ריקה, המלווה את היד החמושה בסכין ויש אפילו "איגרוף" - קרי לחימת יד ריקה כאילו הייתה היד שלנו חמושה בסכין... כל אמנות לחימה, צריכה לדעת לבצע מודיפיקציה ל"תנאי השטח והזמן" בה היא נלמדת, בהנחה שהמורים רוצים כי לתלמידים יהיה כלי להגנה עצמית ולא רק שיטה מסורתית ביד. הלחימה הפיליפינית בכלל, ולחימת הסכין הפיליפינית בפרט, נחשבות לא רק למסורתיות ורבות שנים, אלא גם ליעילות מאוד ב"קרב אמיתי". הסכינאות הפיליפינית נחשבת למאוד מפותחת כפי שהלחימה בחרב לאחיזה בשתי ידיים פירסמה מאוד את הסמוראים של יפן. האם ניתן למצוא שליטה בסכין במקומות "לא פיליפניים" - בודאי. בדיוק כפי שיש עמים רבים שסייפו בחרב, מלבד היפנים... ואבולוציה והתאמה למצבים חדשים - היא תנאי הכרחי לכל דבר עמ´ לשרוד.

 

[bizhar]

הייתי אומר שהבחור די ציני.

גישתו יכולה להיות נכונה עבור כל אומנות לחימה שהיא לאו דווקא כזו המתמחה בסכינים. האם הוא מחדש לנו שאצל חלק מהעוסקים בכך שם המשחק הוא בראש וראשונה כסף? ברור שישנה שרלטנות גם פה וטוב תמיד לקבל תזכורת לכך. ההתרשמות שלי מהדיונים בפורום היא שאצלנו התופעה קצת יותר מינורית ופחות צינית ולא הרבה מתבטאים בסגנון של "אנחנו הכי טובים וכל השאר.."

 

[גוטמן האפור]

אכן ציני

ויש לבצע העברה של דבריו לסביבה ישראלית. אבל דווקא מה שמעניין אותי הוא ההתייחסות לאפקטיביות של אומנויות הלחימה בכלל/סכין בסביבת "רחוב". כדאי לקרוא. דווקא אני בכלל לא מפחד מחאפרים למיניהם, כי 1. כמעט ולא פגשתי אותם בישראל, ו2. המעט שכן פגשתי, היה לי קל מאוד לזהות אותם.

 

[יובל נחמקין]

אצלנו בעולם הסכינאות אומרים:

"האחד מדממם - האחר מדמם למוות"... כותב המאמר מדגיש במילותיו שלו, עד כמה "לא סקסית", עתירת דם של כל המשתתפים וקשה ליישום בטכניקות סבוכות היא - לחימת הסכין... הוא צודק, זה המצב. תלמידנו יודעים כי די בהבנת מס´ עקרונות להפעלת הסכין, הבנת הביו-מכאניקה של הגוף והכרת מס´ זוויות שמהן התקפה אפשרית, כדי שתוכל ליישם בפשטות הגנה עצמית בסכין. לא בכדי הבטחנו וקיימנו: ואחרי עשר שעות סמינר, הכשרנו לאחרונה מספר מדריכים משיטות שונות המוסמכים כיום על ידנו וע"י המורה שלנו בראם פרנק, ללמד סכין. אני מסכים כי ככל שהשיטה סבוכה יותר, היא קשה יותר ליישום. חכמתה של שיטה הבנוייה היטב היא לימוד עקרונות בסיס פשוטים בראש ובראשונה. הרמות הגבוהות יותר הן לא בהכרח עוד תנועות, אלא רבדים נוספים להבנת אותו בסיס שנלמד מהר וביעילות. ראשית, לומד התלמיד לבצע את הפעולה במו ידיו ורגליו. אח"כ הוא לומד להפיק כח ממלא גופו, בבחינת: מסת השלם עולה על סכום חלקיו. רמה נוספת של הבנה, היא תנועה עם ולא נגד כח התוקף, הבנת עקרונות של הצבות הגוף בעמדה עדיפה על היריב, שליטה בחלל, של מרחק וזמן ביננו לבין היריב ועוד ועוד. אמנות לחימה יעילה לרחוב שעדיין נלמדת באופן של יותר מ"סדרה של קורסים" מוסיפה שכבות כבצל ולוקחת את המתרגל מרמה של בעל יכולת ריאלית להגנה עצמית" לרמה של אמן לחימה מתקדם.

 

[גוטמן האפור]

זוויות התקפה וצורות התקפה

יובל, יש שם קטע שבו הוא טוען שברחוב לא יתקפו אותך בשום צורה שבה כביכול תוקפים עם סכין באומנויות לחימה פיליפיניות. האם לדעתך הוא מתכוון רק לארניס "קלאסי"? או שהאם יש פה קצת דחיפה של הקורסים והסדנאות שלו גם?

 

[יובל נחמקין]

סביר שמטרתו של הכותב הן שיווקיות

לפני כל דבר אחר וזה בסדר, כל עוד מעמידים דברים על דיוקם. אותו כותב כתבה, מבקש לזעזע קצת את הספינה וכותב דברים נכונים בבסיסם, אך במעט "צבעוניות יתר" והגזמה: ישנן "זויות קלאסיות" להתקפה: זוית מס´ אחת יוצאת משעה 01:00 של המתרגל, זוית 12 יוצאת משעה 12:00 וכד´... זויות ההתקפה מתיחסות למנחי הגוף והמבנה הביו-מכאני שלנו. תירגול להכרתן, נותן את מקדם הבטחון הטוב ביותר שאני מנתקלתי בו עד היום, שכן: גם אני וגם התוקף שלי בנויים אותו דבר ויכולים להוציא בעיטה, אגרוף או דקירה רק במס´ זויות / דרכים נתונות. האם אפשר כי ההתקפה לא "תבוא נקי" ויווצר מעין שעטנז, נניח: בין 1 ל-12?לא רק שאפשר, אפילו הגיוני... אם זאת, אם נכיר את זויות ההתקפה ה"טהורות" וניטיב להתמודד עם האיומים שהן נושאות בחובן, נוכל להתאים עצמנו לזוית התקפה לא ברורה אשר בין אם נרצה ובין אם לו, היא חייבת להיות דומה לזוית שאנו מכירים. כפי שציינתי: כולנו מוגבלים לאותם וקטורים אנטומיים.

 

[סלבו לוי]

כמו בכל אומנות לחימה ../images/Emo45.gif

יובל, נעלתה כאן נקודה חשובה, שהרבה תלמידים מתחילים מתחבטים בה, נראה להם מאוד מוזר ללמוד כיצד להתגונן מאגרוף שלא סביר שתוקף ממוצע ברחוב יעשה. "אף אחד לא יתקוף אוי צוקי כמו שכתוב, מה שיקשה עלינו להתגונן מאגרוף ברחוב" - רק כשמתקדמים באומנות, מבינים שברגע שלומדים להתגונן בצורה איכותית ויעילה מאגרוף ומהתקפה נכונים, להתגונן מהתקפת רחוב, שבאה בצורה לא מדויקת ועם עוצמה נמוכה - יהיה פשוט!

 

[יובל נחמקין]

אני לא סגור לגבי עד כמה זה פשוט

אבל בעיקרון אתה צודק... חשוב לזכור כי בהרבה בתי ספר, המורה מדגים טכניקה על אגרוף שתלמידו הבכיר מגיש ישר ולאט ונעצר 40 סמ´ מפרצוף המורה... החיים לא יהיו כאלו נדיבים. תירגול "צפוף" באמצעות זויות התקפה מבקש ליצור עבורנו תרחישים ריאליים ושכיחים ככל שניתן...

 

[amir_aikido]

יש כאלה ?

אני חושב שחשוב להפריד בין הלאמנטים השונים שתיארת: להגיש את האגרוף ישר זה ברור - זו דרך לתת אגרוף טוב (בהנחה שעובדים על ההתקפה הזו ולא על התקפה אחרת). לאט - אחרי ההקתפה הראשונה עדיף לבצע לאט כדי שהתלמידים יספיקו לראות מה קרה שם בפעם הראשונה ולמה המדגים עשה כאלה ניסיונות תעופה (משום מה אנחנו לא מחטיאים את המזרן בסוף וכן נוחתים

) מרחוק - שוב, כדי שיראו, אבל רק אם ההתקפה מתאימה לעבודה מרחוק. אבל להעצר 40 סמ´ לפני הפרצוף של המורה

למה שהוא יזוז בכלל

אני בספק אם תראה דברים כאלה בבתי הספר הטובים. וזה לא קשור לאיזה אמנות לחימה הם מלמדים. נכון זה בעייתי כי אח"כ התלמידים נוטים ללמוד כשהתרגילים מבוצעים באותו האופן. דבר שהוא מצויין להתחלה, אך לא ריאליסטי ולוחץ מספיק לרמה מתקדמת. באמת לשם כך רצוי תירגול "צפוף" יותר וזה תלוי ברמה הספציפית ושלב ההתקדמות של אותו התלמיד. אמיר

 

[יובל נחמקין]

אחדד את כוונתי:

גם כשהמורה מבקש להגיב על אגרוף ישר לפנים, מהירות ההדגמה זניחה יחסית. חשוב שהמתבונן יראה ויבין שאם המורה לא יגיב, האגרוף אכן יגיע אל הפנים, אחרת אין ערך לחימתי להדגמה... ישנם מורים מצויינים (חלקם בעלי שם בינלאומי) שחוטאים בהדגמות מעין אלו -וחבל.

 

[amir_aikido]

הבנתי אותך - ומכים, באמת חבל

אני יודע שאצלנו במועדון (ואני מאמין שגם במועדונים רבים אחרים) המדגים לא פעם "סופג את המכה" (אם היא לראש אז באמצעות חסימה קשה על הידיים) כדי לתת לתוקף להגיע להתקפה טובה ממרחק נכון וכו´, לפני שהוא מתחיל להדגים אפילו. אני זוכר את המורה היפני מדגים את ההיפך - איך הוא לא זז בכלל בגלל שההתפקה לא טובה ותגמר לפניו ואז תוקף בחזרה. אח"כ הוא הראה לנו איך כשתוקפים עם חרב ומכוונים כדי לפגוע, הוא זז רק חלקי סנטימטר, כך שלא רואים את זה בכלל ואז תוקף בחזרה ופוגע - וזה נראה כמו קסם. הייתי רוצה לקות שמורים בעלי שם-בינלאומי יהיו לפחות ברמה כזו. אמיר

 

[amir_aikido]

מכים -> מסכים

 

[דלית - delete]

הרשה לי שלא להסכים

אם טכניקה עובדת מצוין על המזרון, כל פעם, אז יש לה סיכוי מירבי של 30% לעבוד ברחוב. אם טכניקה לא תמיד מצליחה על המזרון, היא לא תצליח כלל ברחוב. זה מה שמארק מק´יאנג חוזר עליו שוב ושוב בכל האתר שלו, ההיפך מטענתך. אני לא יודע, מעודי לא השתתפתי בקרב רחוב. הנאמר נשמע הגיוני, ונתמך גם ע"י אתרים אחרים, אך שוב - לי אין ידע אישי בנושא. התקפת רחוב בד"כ תהה יעילה יותר מכל מה שחווית בדוג´ו. או שהרחוב לא היה מסוכן כ"כ... וליובל - נדמה לי שפספסת את טענתו העיקרית של מק´יאנג. האם נכנסת גם לכל הקישורים הנלווים? הקריאה בדף יחיד כלשהו, אינה שלימה בפני עצמה ואני חושד שמלכתחילה לא נועדה להיות. כפי שהבנתי את טענתו - הדבר הטוב ביותר לעשות מול סכין הוא לברוח. חד וחלק. בסדר יורד הוא מביא אופציות אחרות של שורדי עימותים מזוינים ברחוב - 2) פעילות מיידית והחלטית המנטרלת את התוקף במקום 3) התחמקות, פתיחת מרחק, שימוש שליפת נשק לטווח ארוך יותר 4) התקפת אמוק הטענה העיקרית שלו כנגד לוחמת סכין מול סכין (לבד מהצד המשפטי עליו הוא מרחיב במאמר "לוחמה לעומת הגנה עצמית" וכן במאמר LEO) הוא שהסיכוי לפציעה עולה ככל שהקרב נמשך. אם לא הצלחת לנטרל את היריב במכת הפתיחה, הסיכוי שתהרג רק עולה ועולה. וזה בהנחה שלשניכם יכולות דומות. הנחה מסוכנת בתנאי רחוב מציאותיים. הסיבה שדבריו נשמעים הגיוניים היא ההנמקה המלווה אותם: אם הותקת ברחוב סיכוייך גרועים עד קטסטרופליים, כיוון שיוזם התקיפה עושה זאת מעמדת ייתרון - אחרת לא היה תוקף ראשון. אם יש לו ייתרון, אתה בעמדה נחותה. הוא עם חברים, או בעל סכין, או שהתקיף ממארב, אבל בד"כ הוא מסוגל לעבור ממצב "שיחה" למצב "רצח" בזמן שאתה עדיין תוהה אם המצב עלול להדרדר לעימות פיזי. נכון, ניסיונו מבוסס על הקורה בעיר בארה"ב (לוס אנג´לס), אבל אין זה הופך אותו ללא רלוונטי לחלוטין גם כאן. מספיק לקרוא את פתיחת הדף על לוחמת סכינים (לא הדף שהביא גוטמן. ההוא מדבר על מדריכי סכין) לקבלת מושג על דעתו בנושא. בנוגע לצד המשפטי - לוחמה אינה הגנה עצמית. זו הטענה שהוא הדגיש שוב ושוב. אני לא יודע מה המצב בארץ משפטית, אך אני מניח שרוב השופטים, אם ידעו שהיית מעורב בקטטה ונשאת עליך אמצעי לחימה (כלומר היית "מוכן לקרב") גם אם זה הינו "גונטינג" בלבד, יפקפקו בכל טענה של הגנה עצמית. לסיכום - האתר מעניין, מעלה מספר שאלות, וכדאי לקרוא בכללותו ולא להתמקד בדף יחיד זה או אחר. גם אם איני מסכים עם כל טענותיו, ניכר באיש שחקר את הנושא לא מעט.

 

[יובל נחמקין]

דלית: כשראשי לא גולח ...

הוא עתיר שיער לבן ואני "מכיר" את מארק "אנימל" מק´-יאנג שנים רבות... לא שאכלנו מאותו מסטינג, אבל אני מכיר את דעותיו, ראיתי את קלטות ההדרכה שלו ויש לנו (תאמין או לא) מכרים משותפים... "אנימל" נחשב ל"אנדר-דוג" שבין לוחמי הסכין המפורסמים בארה"ב, שזה מספיק מכובד, אך הוא דפנטלי, אינו ב"חמישייה הפותחת"... השיווק שלו מתבסס על "הכל חרתה, חבר´ה: שימו לב למה שמק´-יאנג אומר"... צבעוני מאוד - שווה האזנה וכמו כל דבר, יש לקחת בערבון מוגבל ולהוריד 25 אחוזי פאטוס מיותרים... הכין הבשורה? "אנימל" כותב דברים שבסיסם נכון בהחלט. יש לו ידע טכני עשיר, שכל ישר וכל מה שכתבת, דלית, הוא פשוט נכון. אז מה ?! לא להתגונן? להישחט? לעשות "פוש הנדז" כשמישהוא שולף עליך סכין? לברוח תמיד כדאי - אם רק ניתן וללא קשר לסוג ההתקפה (מילולית, יד ריקה או בנשק). מומחים ללחימת רחוב יאמרו לך שלא תמיד אפשר / מומלץ לברוח... מה לעשות: לפעמים צריך להילחם... ואם כל מורכבותו של האישיו המשפטי (שאני לא מקל בו ראש), הרי שטוני בלאו´ר (מומחה הגנה עצמית מקנדה) כבר אמר (כמו עוד רבים וטובים): "אני מעדיף להישפט מול שניים עשר - מאשר להיסחב ע"י שישה".

 

[יובל נחמקין]

עוד מחשבונת לגבי סכין ...

כשסכין נשלפת עלינו, בדרך כלל, בא הדבר בהפתעה גמורה! אין לנו זמן לגובה, סביר ששלחנו יד אינסטינקטיבית והיא כבר חתוכה ושיש מאחורי קהל או מחסום פיזי שאינו מאפשר ריצה נקייה ופשוטה... "אנימל" מציין באחת מקלטותיו, כי כדאי לחפש כיסא, ספר כבד או כל עצם שניתן לזרוק על התוקף כדי ליצור חציצה ביננו ואז לברוח. אני מסכים: זה נשמע נבון מאוד... שהרי שום דבר טוב הרי לא יתפתח תוך כדי קרב בכלל וקרב סכינים בפרט וכל שניית עימות, רק מחריפה את המצב... הנחת העבודה של אומן לחימה (והרי כולנו רוצים להיתפש כאומני לחימה ?!) היא שאין בהכרח "ציוד עזר" בשטח ושצריך להתגונן, שאם לא כן: לא היינו לומדים אמנויות לחימה אלא מתרגלים ספרינטים למאה מטר בלבד... מהיכן בדיוק נישלוף על סכינאי נשק ארוך? מי מאיתנו נושא מקל או כל כלי ארוך יום-יום עליו, ולכל מקום? הרי לשאת סכין מתקפלת בכיס, אני לא מצליח לשכנע את רובכם שכדאי לשאת פק"ל, אז מהיכן נקריץ "נשק ארוך"? המלצת הבית: לחזור לקרקע ולא ללכת כסומים אחרי כל מי שמוציא בבטחון עצמי מאמר "מנער"... אני עוד לא פגשתי מישהוא שמצא פיתרון הרמטי כנגד סכינאות והרע במיעוטו כשכבר צריך להילחם ולא ניתן לברוח(!) הוא: "סכין נגד סכין" ... את הפואנטה שלנו, גיא ואני ננסה להעביר במפגש הרביעי המתוכנן לאוקטובר. שעה שיעור זה מעט מאוד זמן, אך אם נצליח להמחיש את אופייה האמיתי של הסכין עשינו את שלנו... נ.ב - אנו מבטיחים שיעור כיף: לא תהיה עבודה כואבת או מפחידה ...

 

[גיא רפאלי]

המאמר של מקיאנג

יש הגיון רב במאמר של מקיאנג אך הוא מתעלם במכוון ממספר עובדות שלא נח לא לעתעמת איתן, א:הצעתו לברוח.. אני וכן רבים וטובים אחרים יעדיפו לא להפנות את הגב למישהו ששלף עליי סכין בפרט שאין לי שום דרך לדעת אולי הוא רץ מהר יותר.. ואז גם ויתרת על הצ´אנס שלך להגן על עצמך. ב:במשך שלשת אלפים שנה אנשים נשאו כלי נשק להביים באופן יום יומי[חרבות ופגיונות] עד שלהי המאה ה-18 וגם אז פשוט עברו לסכינים קטנות יותר. אלא שהיו מיומנים יותר בטכניקות הלהב על פי רוב שרדו לספר על כך בניגוד לאילו שלא היו מיומנים מספיק.. בשביל זה בתקופת הרנסאנס ובארוק פרחו בתי ספר ומורים לסייף,ולא היה ג´נטלמן אחד שהרשה לעצמו לא ללמוד אמנות זאת. ועכשיו לגופו של עניין..לוחמת סכינים היא עניין של מיומנות וSTATE OF MIND ושניהם נרכשים ע"י אימונים.. מארק מקיאנג הוא לוחם רחוב מיומן וללא ספק יודע את העבודה..אני תוהה אם הוא אי פעם פגש לוחם סכינים מיומן.. לא שאני טוען שמי שלומד ארניס או קאלי הופך להיות בלתי מנוצח,כל אחד בכל זמן נתון יכול להיות מופתע וליהרג אך אין ספק שלימוד ואימון בתחום ישפרו משמעותית את סיכויי ההשרדות שלך במצב כזה. אחד מתלמידי ניצל מהתקפת סכין לפני שנה בזכות מה שלמד..לי אין ספק שזה עובד.. מארק יצטרך לשכנע מישהו אחר.. גיא.

 

[דלית - delete]

תודה על ההתחשבות, באמת.

ועדיין לא התייחסת לחלק מדבריו של מקיאנג... >כשסכין נשלפת עלינו, בדרך כלל, בא הדבר בהפתעה גמורה! אין לנו זמן לגובה, סביר ששלחנו יד אינסטינקטיבית והיא כבר חתוכה... ייתכן, אין לי מושג - אתה המומחה. אבל אם כך המצב, ובהנחה שמאחורי התוקף כמה חודשי קרבות אמת (או רחוב) עם סכין, ואילו מאחורי רק 10 שעות אימון פורמליות + חזרות עצמאיות, האם יש לי איזה סיכוי סביר מול התוקף? על פניו נראה שלא. עצם העובדה שלמדתי סכינאות שלולה לגרום לי להסס בין בריחה ללחימה, ואז יהיה מאוחר מכדי לברוח. הערת אגב: ב"נשק טווח ארוך" ניתן להתייחס גם לאקדח, שחלקנו נושא. "סכין נגד סכין" - ייתכן וזה הרע במיעוטו. איני יודע. ייתכן שהתוקף שחתך אותי בהפתעה גמורה, מעודו לא נלחם בסכין והוא סתם אידיוט. ייתכן. ייתכן ולאחר שכבר נחתכתי לא אכנס להלם. ייתכן. ייתכן אפילו שבזמן שאני שולף את הסכין התוקף לא ימשיך לתקוף אלא יחכה עד שסיימתי שליפה, בהנחה שנשאתי עלי סכין. הכל ייתכן, אני מניח. אתם מציעים גם טכניקות התגוננות בידיים ריקות מול סכין. מול סכניאי מיומן, האם התגוננות כזו היא מציאותית? השיעור שתעבירו יהיה מעניין ללא ספק, בכך אני בטוח. אבל לכמה מאיתנו הוא יהיה ישים? לכמה מאיתנו סדנת 10 השעות ישימה? כדאי ללמוד ולהכיר דברים חדשים, אבל לא רצוי להסתמך על מערכת חדשה, לפני שאני מכיר אותי וניפיתי ממנה את כל ה"באגים" (לא באגים של השיטה, באגים שנובעים מהחיבור שלי שיטה חדשה לי). בסופו של דבר, לבד מהערך המוסף שניתן להוציא מכל אמנות לחימה, לימוד לשם התגוננות רחוב, ובייחוד נגד סכין, נראה לא יעיל בהשוואה לזמן הכרוך (לדוגמא) בטיפול יומי ברוטווילר...

 

[יובל נחמקין]

אין חכם כבעל נסיון...

ואחרי שתתנסה בשיעור שלנו במסגרת המפגש (או כל שיעור אחר שתחפוץ להשתתף בו - אם וכאשר), אני מקווה שחוץ מהחוויה של להשתתף ב"משהוא שונה לגמרי", ישאר אצלך ערך מוסף כל שהוא, שישנה משהוא בתפיסתך לגבי סכין ודרכי ההתמודדות נגדה... ימים יגידו.

 

[גיא רפאלי]

לדלית

ההנחה שמשהו שולף סכין בלא שידענו שהוא עומד לתקוף אותנו וההתקפה היא הפתעה מחלטת אז נכון..מה שלא תלמד סביר להניח שתפגע או תמות. אם תבדוק הלכה למעשה תקריות בהן סכין נשלפה כנגד מישהו על פי רב היתה איזה שהיא דינמיקה של עימות, איום,ריב,סכסוך כלשהוא או ויכוח. לא קרו כמעט מקרים שמישהו תמים הלך לתומו ברחוב ונדקר ללא סיבה בהפתעה מחלטת,ואם זה כן קורה כמעט שום אימון לא יעזור, גם אם תהיה גדול הלוחמים, אם הופתעת..מן הסתם תפגע. אך אם אתה בסיטואציה של חיכוך ההולך ומסלים אתה צריך מיד להיות עירני ומוכן לההתקפה מצד היריב כמו כן להסתכל טוב טוב על תנועות ידיו[שליחת יד לכיס או שליחת היד לאחור שפת הגוף וכו"] ואז המודעות שלך לאפשרות שתותקף תכין אותך טוב יותר אם אכן כך יקרה. כמו כן אין שום בטחון שגם אם תלמד לחימת סכינים במשך שנים הדבר מבטיח לך ניצחון בקרב.. אם בכלל אפשר לקרוא להשרדות מקרב כזה ניצחון. אך אימון מסוג זה יכין אותך טוב יותר לאפשרות להתגונן וישפר משמעותית את סיכוייך.. הדבר דומה לאימונים בלחימה ביחדה קרבית, עצם העובדה שתהיה לוחם מיומן וקלע טוב זה עדיין לא מבטיח לך שלא תפגע בקרב,לוחמים רבים וטובים יעידו על כך. אך אם לוחם מיומן מאומן ויורה מיומן סיכוייו בקרב טובים מאלה שלא עברו אימונים כאלה. כנ"ל בלחימת סכינים האפשרות לברוח באם קיימת ללא ספק עדיפה אך אינה תמיד קיימת..והיות ואני כבר עברתי את שנות העשרה שלי מזמן אני מניח שמי שישלוף עליי סכין יהיה צעיר ממני וסביר שירוץ מהר ממני. ושגבי מופנה אליו יכולתי להגן על עצמי מוגבלת משהו.. גיא.