האתגר הגדול ביותר
אני עמל כעת על פסקת הסיום לסיכום של הדוקטורט. עוד מוקדם מדי לברכות מזל טוב - יש לי עוד לכתוב הקדמה, שלא לומר עריכה כללית של כל הפרקים ועוד כמה עניינים בסיכום עצמו. ספק אם אסיים הכול עד יוני כפי שקיוויתי. בכל זאת, אני כבר מריח ומתחיל לגשש אצל פסקת הסיכום. והאתגר אינו תוכני. הסיכום עצמו מחייב רמה רטורית גבוהה יותר, ודאי במדעי הרוח. ועוד הוא עוסק בכמה מן הממדים המוסריים של ייצוג השואה. פסקת הסיכום חייבת למצות את כל העניין ועוד ברמה רטורית גבוהה עוד יותר, פאתוס ממש על הנושא הכי כבד של ייצוג השואה וחשיבותו. קולטים? זה כמו שאני יושב לכתוב עכשיו את פסקת המבוא או הסיכום של כתב האישום במשפט אייכמן. לא פחות! איך ניגשים לזה בכלל? כל מה שאני כותב יוצא לי כמו איזה שיר של ילד ביסודי.
אני עמל כעת על פסקת הסיום לסיכום של הדוקטורט. עוד מוקדם מדי לברכות מזל טוב - יש לי עוד לכתוב הקדמה, שלא לומר עריכה כללית של כל הפרקים ועוד כמה עניינים בסיכום עצמו. ספק אם אסיים הכול עד יוני כפי שקיוויתי. בכל זאת, אני כבר מריח ומתחיל לגשש אצל פסקת הסיכום. והאתגר אינו תוכני. הסיכום עצמו מחייב רמה רטורית גבוהה יותר, ודאי במדעי הרוח. ועוד הוא עוסק בכמה מן הממדים המוסריים של ייצוג השואה. פסקת הסיכום חייבת למצות את כל העניין ועוד ברמה רטורית גבוהה עוד יותר, פאתוס ממש על הנושא הכי כבד של ייצוג השואה וחשיבותו. קולטים? זה כמו שאני יושב לכתוב עכשיו את פסקת המבוא או הסיכום של כתב האישום במשפט אייכמן. לא פחות! איך ניגשים לזה בכלל? כל מה שאני כותב יוצא לי כמו איזה שיר של ילד ביסודי.