האשמה...
היום הלכתי להתרים ל`אגודת לב אל לב`. אני תמיד שמחה לעשות את זה, אני אוהבת לתרום לקהילה, להתנדב ותמיד אני הראשונה שעומדדת בתור בשביל לקחת את שקית ההתרמות ובדרך כלל אני לוקחת יותר מאחת ועוברת חצי עיר בשביל להתרים. אני לא יודעת מה השתנה, אבל היום לא הרגשתי את אותה שמחה שאני מרגישה בדרך כלל כשאני עוברת מבית לבית ואוספת את הכסף הקטן של האנשים. כל הזמן הבהבו לי תמונות של התוקף שלי, זה שעבר בדיוק כמוני עכשיו מדירה לדירה עד שהוא מצא דירה אחת, את שלי, שבה נתנו לו להכנס. אני לא יודעת למה בדיוק הרגשתי רע כל כך, אבל המחשבה הנוראית שאולי בגללי הוא עבר או יעבור בדיוק באותם מקומות שאני עוברת בהם עכשיו ועשה/ יעשה את זה לילדים הקטנים האלה שפותחים לי עכשיו את הדלת ובטוחים ששום דבר רע לא יכול לקרות להם, המחשבה הזאת הייתה מפחידה כל כך שלא ידעתי אם אני אהיה מסוגלת להסתכל על הפרצופים של הילדים. האשמה שחשתי הייתה פשוט נוראית! אני יודעת שהייתי קטנה, אני יודעת שפחדתי והייתי חסרת אונים אבל זאת הייתי עדיין אני שהשארתי אותו מחוץ לקירות הכלא, מחוץ לתא הסגור וזאת אני שנושאת עכשיו את האשמה!
היום הלכתי להתרים ל`אגודת לב אל לב`. אני תמיד שמחה לעשות את זה, אני אוהבת לתרום לקהילה, להתנדב ותמיד אני הראשונה שעומדדת בתור בשביל לקחת את שקית ההתרמות ובדרך כלל אני לוקחת יותר מאחת ועוברת חצי עיר בשביל להתרים. אני לא יודעת מה השתנה, אבל היום לא הרגשתי את אותה שמחה שאני מרגישה בדרך כלל כשאני עוברת מבית לבית ואוספת את הכסף הקטן של האנשים. כל הזמן הבהבו לי תמונות של התוקף שלי, זה שעבר בדיוק כמוני עכשיו מדירה לדירה עד שהוא מצא דירה אחת, את שלי, שבה נתנו לו להכנס. אני לא יודעת למה בדיוק הרגשתי רע כל כך, אבל המחשבה הנוראית שאולי בגללי הוא עבר או יעבור בדיוק באותם מקומות שאני עוברת בהם עכשיו ועשה/ יעשה את זה לילדים הקטנים האלה שפותחים לי עכשיו את הדלת ובטוחים ששום דבר רע לא יכול לקרות להם, המחשבה הזאת הייתה מפחידה כל כך שלא ידעתי אם אני אהיה מסוגלת להסתכל על הפרצופים של הילדים. האשמה שחשתי הייתה פשוט נוראית! אני יודעת שהייתי קטנה, אני יודעת שפחדתי והייתי חסרת אונים אבל זאת הייתי עדיין אני שהשארתי אותו מחוץ לקירות הכלא, מחוץ לתא הסגור וזאת אני שנושאת עכשיו את האשמה!