master simon
New member
האשליה
כתב ערוץ 1 מג'די חלבי הסתובב בעזה וברמאללה, וניסה למצוא ערבי אחד, ולו רק אחד לרפואה - שיהיה מוכן לפשרה בנוסח "שתי מדינות לשני עמים". להלן תוצאות חיפושיו. מתוך אתר ערוץ 1: http://mabat.iba.org.il/mabatm.htm אין סוף לסכסוך הזה, כך אמר לי אחמד, תושב עזה כשביקרתי שם לפני כמה חודשים, הרי אנחנו והיהודים, כך אמר, נלחמים על אותה אדמה שהובטחה לשנינו על פי הדת. אחמד- עזתי בן 40 , אב לשבעה, עבד שנים רבות בישראל, הוא מדבר עברית רהוטה, ובקי במה קורה אצלנו. הוא אומר בצער- "תראה אני רוצה לחיות לצד היהודים במדינה משלי אך אחיי (המוסלמים) לא יקבלו זאת לעולם". הכוונה לדתיים, או למה שאנו אוהבים לכנות - קיצוניים. מדבריו הקצרים של אחמד אפשר להסיק הרבה. הערבים, הכוונה כאן למוסלמים, רואים בזכותם על אדמת "פלסטין" זכות דתית כפי שכתוב בחדית' (דברי הנביא מוחמד) - "ארץ אל ריבאט" - המשמר. (ריבאט באיסלאם התייחס לאדמות ולמקומות שהצבא המוסלמי ישב בהם לצורך שמירה, בגלל קדושת המקום או חשיבותו) המושג ארץ אל ריבאט בחדית' מתייחס לבילאד אלשאם - סוריה הגדולה - סוריה לבנון ירדן וישראל- פלסטין. בתקופת החליף עומר בן אלחטאב הוכרז על "פלסטין" (ארץ בית המקדש) אדמת "וואקף" הקדש. אדמת הקדש באיסלאם היא אדמה השייכת לאלוהים, ואין למכור או להחכיר אותה, או לבצע בה דבר שיגרום לאובדן יעודה הדתי ו"השרעי" ההלכתי. אם נתבונן בהיסטוריה האיסלמית נראה שבעניינים שמהותם דתית אין משא ומתן, או מוכנות לוויתור מרצון, קרי כיבוש היהודים בארץ פלסטין אינו דבר המחייב את המוסלמי לוותר על זכותו לבעלות על האדמה שניתנה לו מכוח הדת והשריעה. גם היהודים טוענים לאותה בעלות על פי ההבטחה שבתנ"ך מפי אלוהים, ושני הצדדים, לדברי אחמד, לא יוותרו איש לרעהו. לא בגלל רוע, אלא שמבחינה הלכתית זה לא בר ביצוע, הן בצד היהודי והן בצד המוסלמי. בדברי ערפאת ומנהיגים פלסטינים אחרים יש קשר הדוק למסורת הדתית המוסלמית, כולם מדברים על שאהידים, ובנאומיהם ציטוטים רבים מהקוראן והחדית'. על אף החילוניות של שתי הישויות - ישראל ופלסטין, ענייני הדת גוברים. כמעט ולא תמצא מוסלמי שיסכים לוותר על פלסטין או על ירושלים, כי דרושה לכך סמכות דתית שספק אם תמצא לעצמה תירוץ דתי הלכתי שיאפשר וויתור. במהלך השיחה שהייתה לי בעזה עם אחמד, הצטרף אדם נוסף, מחמוד שמו. הוא נמנה על התנועות האיסלמיות אך מגדיר את עצמו איסלמי פרגמטי, שאין לו בעיה לשאת ולתת עם הישראלים על פתרון. הפתרון שהוא התכוון אליו זמני, כך הסביר לי, ונתן לי דוגמא: אמר האיסלמי הפרגמטי - "יש לנו כאן שולחן ושלוש כוסות קפה, אני נושא ונותן על הכוסות, וממשיך לעשות כך עד שנגיע להסכמה, אך זה לא אומר שאבקש לשאת ולתת על כל השולחן, הרי מלכתחילה השולחן הוא שלי". כיום אנו שומעים הצהרות רבות של אישים פלסטינים מהשורה הראשונה. הם דורשים חזרה למצב שהיה בספטמבר 2000 , המצב של פעימות ותוכניות, של חלוקה כזאת ואחרת - התקופה שדיברו על הכוסות שעל השולחן. פלסטינים שיודעים שאין אפשרות שנקראת - סיום הסכסוך, מבקשים היום "הודנה"- הפסקת אש עד שיבוא יום ויגיעו לפתרון.... לא במקרה כינה ערפאת את הסכם אוסלו "סולח אלחודאיבייה"- הסכם שחתם הנביא מוחמד עם שבט קורייש והבטיח שלא לתקוף את מכה, הוחלט בו על הודנה ואחר כך הוא נכנס למכה מנצח גדול. אחמד ומחמוד העזתים מייצגים שני קטבים: אחמד - חילוני מובהק, כך הוא מגדיר את עצמו, ומחמוד - דתי אדוק שמתפלל 5 פעמים ביום. שניהם מסכימים על קדושת האדמה ולכן לעולם לא ילחמו זה נגד זה על העיקרון של פשרה בין הפלסטינים המוסלמים לבין הישראלים. שניהם רואים עצמם באותו הצד מול היהודים. אגב, הפלסטינים לא מתייחסים לסכסוך עם ישראל, הרי המלחמה שלהם, הם אומרים, היא נגד היהודים, המושג ישראל משמעו אצלם - יהודים. במהלך ביקוריי בעזה וברמאללה, ובשאר שטחי הרשות הפלסטינית, ניסיתי לזהות כוחות או תנועות שיש להם נכונות ליישב את הסכסוך בדרך של חלוקה בין שני הצדדים, מבלי שיהיו אחר כך תביעות. לא מצאתי איש שיהיה מוכן להסכים לדבר שכזה. חילוני מובהק, שפגשתי באחת המסעדות ברמאללה - צלם טלוויזיה פלסטיני שחי בירדן, אמר לי בסוף וויכוח, כשכוסית וויסקי בידו: "לא נוותר על ירושלים, אחד מקודש קודשי האיסלאם". 21/10/2002
כתב ערוץ 1 מג'די חלבי הסתובב בעזה וברמאללה, וניסה למצוא ערבי אחד, ולו רק אחד לרפואה - שיהיה מוכן לפשרה בנוסח "שתי מדינות לשני עמים". להלן תוצאות חיפושיו. מתוך אתר ערוץ 1: http://mabat.iba.org.il/mabatm.htm אין סוף לסכסוך הזה, כך אמר לי אחמד, תושב עזה כשביקרתי שם לפני כמה חודשים, הרי אנחנו והיהודים, כך אמר, נלחמים על אותה אדמה שהובטחה לשנינו על פי הדת. אחמד- עזתי בן 40 , אב לשבעה, עבד שנים רבות בישראל, הוא מדבר עברית רהוטה, ובקי במה קורה אצלנו. הוא אומר בצער- "תראה אני רוצה לחיות לצד היהודים במדינה משלי אך אחיי (המוסלמים) לא יקבלו זאת לעולם". הכוונה לדתיים, או למה שאנו אוהבים לכנות - קיצוניים. מדבריו הקצרים של אחמד אפשר להסיק הרבה. הערבים, הכוונה כאן למוסלמים, רואים בזכותם על אדמת "פלסטין" זכות דתית כפי שכתוב בחדית' (דברי הנביא מוחמד) - "ארץ אל ריבאט" - המשמר. (ריבאט באיסלאם התייחס לאדמות ולמקומות שהצבא המוסלמי ישב בהם לצורך שמירה, בגלל קדושת המקום או חשיבותו) המושג ארץ אל ריבאט בחדית' מתייחס לבילאד אלשאם - סוריה הגדולה - סוריה לבנון ירדן וישראל- פלסטין. בתקופת החליף עומר בן אלחטאב הוכרז על "פלסטין" (ארץ בית המקדש) אדמת "וואקף" הקדש. אדמת הקדש באיסלאם היא אדמה השייכת לאלוהים, ואין למכור או להחכיר אותה, או לבצע בה דבר שיגרום לאובדן יעודה הדתי ו"השרעי" ההלכתי. אם נתבונן בהיסטוריה האיסלמית נראה שבעניינים שמהותם דתית אין משא ומתן, או מוכנות לוויתור מרצון, קרי כיבוש היהודים בארץ פלסטין אינו דבר המחייב את המוסלמי לוותר על זכותו לבעלות על האדמה שניתנה לו מכוח הדת והשריעה. גם היהודים טוענים לאותה בעלות על פי ההבטחה שבתנ"ך מפי אלוהים, ושני הצדדים, לדברי אחמד, לא יוותרו איש לרעהו. לא בגלל רוע, אלא שמבחינה הלכתית זה לא בר ביצוע, הן בצד היהודי והן בצד המוסלמי. בדברי ערפאת ומנהיגים פלסטינים אחרים יש קשר הדוק למסורת הדתית המוסלמית, כולם מדברים על שאהידים, ובנאומיהם ציטוטים רבים מהקוראן והחדית'. על אף החילוניות של שתי הישויות - ישראל ופלסטין, ענייני הדת גוברים. כמעט ולא תמצא מוסלמי שיסכים לוותר על פלסטין או על ירושלים, כי דרושה לכך סמכות דתית שספק אם תמצא לעצמה תירוץ דתי הלכתי שיאפשר וויתור. במהלך השיחה שהייתה לי בעזה עם אחמד, הצטרף אדם נוסף, מחמוד שמו. הוא נמנה על התנועות האיסלמיות אך מגדיר את עצמו איסלמי פרגמטי, שאין לו בעיה לשאת ולתת עם הישראלים על פתרון. הפתרון שהוא התכוון אליו זמני, כך הסביר לי, ונתן לי דוגמא: אמר האיסלמי הפרגמטי - "יש לנו כאן שולחן ושלוש כוסות קפה, אני נושא ונותן על הכוסות, וממשיך לעשות כך עד שנגיע להסכמה, אך זה לא אומר שאבקש לשאת ולתת על כל השולחן, הרי מלכתחילה השולחן הוא שלי". כיום אנו שומעים הצהרות רבות של אישים פלסטינים מהשורה הראשונה. הם דורשים חזרה למצב שהיה בספטמבר 2000 , המצב של פעימות ותוכניות, של חלוקה כזאת ואחרת - התקופה שדיברו על הכוסות שעל השולחן. פלסטינים שיודעים שאין אפשרות שנקראת - סיום הסכסוך, מבקשים היום "הודנה"- הפסקת אש עד שיבוא יום ויגיעו לפתרון.... לא במקרה כינה ערפאת את הסכם אוסלו "סולח אלחודאיבייה"- הסכם שחתם הנביא מוחמד עם שבט קורייש והבטיח שלא לתקוף את מכה, הוחלט בו על הודנה ואחר כך הוא נכנס למכה מנצח גדול. אחמד ומחמוד העזתים מייצגים שני קטבים: אחמד - חילוני מובהק, כך הוא מגדיר את עצמו, ומחמוד - דתי אדוק שמתפלל 5 פעמים ביום. שניהם מסכימים על קדושת האדמה ולכן לעולם לא ילחמו זה נגד זה על העיקרון של פשרה בין הפלסטינים המוסלמים לבין הישראלים. שניהם רואים עצמם באותו הצד מול היהודים. אגב, הפלסטינים לא מתייחסים לסכסוך עם ישראל, הרי המלחמה שלהם, הם אומרים, היא נגד היהודים, המושג ישראל משמעו אצלם - יהודים. במהלך ביקוריי בעזה וברמאללה, ובשאר שטחי הרשות הפלסטינית, ניסיתי לזהות כוחות או תנועות שיש להם נכונות ליישב את הסכסוך בדרך של חלוקה בין שני הצדדים, מבלי שיהיו אחר כך תביעות. לא מצאתי איש שיהיה מוכן להסכים לדבר שכזה. חילוני מובהק, שפגשתי באחת המסעדות ברמאללה - צלם טלוויזיה פלסטיני שחי בירדן, אמר לי בסוף וויכוח, כשכוסית וויסקי בידו: "לא נוותר על ירושלים, אחד מקודש קודשי האיסלאם". 21/10/2002