רשמים
אני ראיתי אותם פעמיים. בפעם הראשונה לא התחברתי. החומרים שלהם היו באנגלית, לא הבנתי הרבה מילים וזה נשמע מאוד הארד-רוק. בפעם השניה זה היה סיפור אחר לגמרי. כל ההופעה (אם אני זוכר נכון) היתה בעברית. מוזר, אבל נכון. מילים מאוד מוזרות, עברית שאני לא רגיל לשמוע, וזה סופר מצוין. מבחינה טכנית הם פשוט מנגנים בן זונה. מנגנים באלגנטיות וברוגע מפליא, שמהווה קונטרסט קיצוני למוסיקה, שהיא אנרגטית בטירוף. אנרגטית, אבל בשליטה מלאה. ככה גם אפשר לתאר את השירה של יובל. לא ראיתי בחיים שלי מישהו שר ככה. התפוצצות כזאת של אנרגיות, מבלי לאבד לרגע את השליטה בקול, זה משהו שנראה לגמרי בלתי אפשרי, אבל זה קורה אצלהם על הבמה. הגלאם לא הפריע לי, כי גלאם זו אסתטיקה ולא בהכרח תוכן. מבחינת התוכן המוסיקלי שלהם, יש נטייה לדרמטיות וכבדות, אבל לא מלנכוליות בשום אופן ושוב, החינניות של הנגנים מחפה על כל נטיה לכאורה לדרמה יתרה. הרכב מאוד מאוד מיוחד. הם לא מופיעים הרבה ונראה כאילו הם לא יוצאים מגדרם כדי לפרסם את עצמם, ואני מקווה שהם ימשיכו להתקיים עוד הרבה זמן ולהתפתח בהתאם.