הארה
בואו אשתף אתכם בחוויה/מחשבה/הגיג/הארה. אפתח בכך שאודה לכל אלה שטרחו על מנת שיהיה לצוללנים החופשיים(!) מקום לדסקס בו. אינני יודע אם שמתם לב לכך שלא לחינם מכונה ספורט זה צלילה חופשית, כשמו כן הוא-ח ו פ ש. אין סירבול של מיכלים מעיקים, וסירבול מיותר של ציוד, ומחירים שאינם יודעים שובע, והתפתחות של מהירויות ואיכויות החץ שאינו בוחל ואינו מבחין בין לוקוס נאה, שבאופן הוגן הגיע יומו לעלות על המנגל, לבין לוקוס ששוקל פחות מן השחילר עליו הוא מושחל ושלפתע הוארה מערתו באור ניאון אדיר (שגם נרכש בסכום אדיר) ושסורק את המערה לאורכה ולרוחבה ואיננו ממהר לשום מקום ובשל כך יכול לוודא ירייה מטווח אפס בדגיגון במשקל אפס.אז לכל צוללני המיכלים, לא לשם הדייג המציאו את המיכלים, בעבר, עוד טרם הגיעו ימי שבת בבוקר, נהגנו אני ואבי לפקוד את חוף הים על מנת לבצע צלילות חופשיות, מה רבה הייתה שמחתנו כאשר פגשנו מפעם לפעם צוללנים שהגיעו גם הם להינות ולקחת חלק בספורט הדיג בצלילה החופשית. ואילו היום, אם הגעת לחוף פלמחים לאחר זריחת השמש, לא תאמין למראה עיניך כשתראה את אינספור הנקודות השחורות השוחות על פני המים אל עבר הריף. כמעט כל אדם שלישי, שכל היכרותו עם הים עד ליום זה הסתכמה במשחק מטקות רועש, ושכל טעמו הקולינרי בדגים הסתכם בכמה ברבורניות ביום שישי בערב, ראה כי טוב וקנה ציוד. ואיזה ציוד, פנס תת מימי, שעד לפני מספר חודשים נחשב לשיא הטכנולוגיה, נחשב כיום לענתיקה. רובה לחץ, שעד לפני מספר שנים נחשב ל"אם 16" של הים, נזנח כיום בבית להעלות אבק בארון. והדגים, אני משוכנע שתסכימו איתי שאיש לא עידכן אותם בנוגע להתפתחות הטכנולוגיה ולגבי כך שגם עליהם לשפר את הסוואתם ולהעלות את סף חשדנותם. אינני יפה נפש, מעודי לא הייתי, וכל עוד אריח את ריח הים בשבת בבוקר גם לא אהיה, אך המרחק רב בין התייפיפות לבין נטילה מכל הבא ליד, ובואו אגיד לכם משהו צוללני המיכלים, בואו אבהיר לכם מהי הסיבה להתנהגותכם האכזרית שאיננה יודעת שובע ושאיננה חסה גם על הדגיגים שעדיין ניזונים מחסה, את כל הסיבה להתנהגותכם אנעץ בסיבה אחת- ת ח ר ו ת י ו ת!!! כן כן, מה ששמעתם. הרי כל הציוד שלכם והקצב בו אתם משדרגים אותו שווה בערך, אם אגזים, תשעת אלפים קילו לוקוס טרי, אז למה לכם להתענות? לקום מוקדם בבוקר? לריב עם האישה על החול בסלון ועל המקום במחסן שכבר איננו פנוי? כן, התחרותיות, עם חבריכם האחרים, הרכשנים למיניהם, שכל קשר בינם לבין המושג "אוהבי ים" הוא הרבה מעבר למקרי בהחלט, הוא כלל לא קיים. אני יודע שחלקכם כבר איננו צעיר, ושצלילה חופשית דורשת מאמץ פיזי מסויים, אך האם זה תירוץ??? אם אין לכם כוח, אז שבו עם חכה בחוף או שפשוט אל תקחו רובה למים. אם אנסה לערוך אנלוגיה ולהסביר לכם במילים שלכם, מילים של אנשי יבשה, אז אעשה זאת כך: תארו לכם אדם שהזדקן ויופיו כבר איננו זוהר למרחקים ולכן גם בנות המין היפה כבר אינו נענות לחיזוריו בעבר, אז מה יעשה? יקח בכוח? יעבור על חוקים בתואנה כי הוא זקן וכיבושיו אינם כבעבר?? טוב נראה שנסחפתי, אז אשתפכם בהארה שלשמה נכתב הנ"ל: בספרו של מרקו דהן "צלילה חופשית" הוא טוען שאין לירות בדג קטן מכיוון שהדבר עשוי להביא לכך שמיד לאחר מכן יעבור בסמוך לכם דג ענק, ואתם, בשל תאוות הבצע שלכם, לא תספיקו לדרוך את הנשק, והדג שיבחין בכם יביט בכל לרגע, יחשוב לעצמו שהוא את הצ'אנס נתן לכם, וימהר למעמקים. ואילו אני, שבילדותי, ביושבי בביתי ובהזיותיי את חוף הים קראתי את ספרו מן הסוף להתחלה וחוזר חלילה, קיבלתי כאמת מוחלטת את טענתו. ואני שואל האין הדג היא זו שגרמה לדג הגדול למהר ולהגיח??? לפני שבוע יריתי בלוקוס נאה (למען צוללני המיכלים אבהיר ש"נאה"= "מקילו ואילך"), מיד לאחר מכן בעודי מתעסק בהוצאת הדג מן החץ, עובר על ידי מוסר בגודל שלי, וכן, כמו שאמר מרקו, הוא נתן בי מבט חטוף ומיהר אל המעמקים, ואז זה הכה בי, לא המזל ולא אל הים התערבו כאן, הדג פשוט נמשך למהומה שנוצרה בשל הלוקוס שנתפס קודם לכן, מה דעתכם???
בואו אשתף אתכם בחוויה/מחשבה/הגיג/הארה. אפתח בכך שאודה לכל אלה שטרחו על מנת שיהיה לצוללנים החופשיים(!) מקום לדסקס בו. אינני יודע אם שמתם לב לכך שלא לחינם מכונה ספורט זה צלילה חופשית, כשמו כן הוא-ח ו פ ש. אין סירבול של מיכלים מעיקים, וסירבול מיותר של ציוד, ומחירים שאינם יודעים שובע, והתפתחות של מהירויות ואיכויות החץ שאינו בוחל ואינו מבחין בין לוקוס נאה, שבאופן הוגן הגיע יומו לעלות על המנגל, לבין לוקוס ששוקל פחות מן השחילר עליו הוא מושחל ושלפתע הוארה מערתו באור ניאון אדיר (שגם נרכש בסכום אדיר) ושסורק את המערה לאורכה ולרוחבה ואיננו ממהר לשום מקום ובשל כך יכול לוודא ירייה מטווח אפס בדגיגון במשקל אפס.אז לכל צוללני המיכלים, לא לשם הדייג המציאו את המיכלים, בעבר, עוד טרם הגיעו ימי שבת בבוקר, נהגנו אני ואבי לפקוד את חוף הים על מנת לבצע צלילות חופשיות, מה רבה הייתה שמחתנו כאשר פגשנו מפעם לפעם צוללנים שהגיעו גם הם להינות ולקחת חלק בספורט הדיג בצלילה החופשית. ואילו היום, אם הגעת לחוף פלמחים לאחר זריחת השמש, לא תאמין למראה עיניך כשתראה את אינספור הנקודות השחורות השוחות על פני המים אל עבר הריף. כמעט כל אדם שלישי, שכל היכרותו עם הים עד ליום זה הסתכמה במשחק מטקות רועש, ושכל טעמו הקולינרי בדגים הסתכם בכמה ברבורניות ביום שישי בערב, ראה כי טוב וקנה ציוד. ואיזה ציוד, פנס תת מימי, שעד לפני מספר חודשים נחשב לשיא הטכנולוגיה, נחשב כיום לענתיקה. רובה לחץ, שעד לפני מספר שנים נחשב ל"אם 16" של הים, נזנח כיום בבית להעלות אבק בארון. והדגים, אני משוכנע שתסכימו איתי שאיש לא עידכן אותם בנוגע להתפתחות הטכנולוגיה ולגבי כך שגם עליהם לשפר את הסוואתם ולהעלות את סף חשדנותם. אינני יפה נפש, מעודי לא הייתי, וכל עוד אריח את ריח הים בשבת בבוקר גם לא אהיה, אך המרחק רב בין התייפיפות לבין נטילה מכל הבא ליד, ובואו אגיד לכם משהו צוללני המיכלים, בואו אבהיר לכם מהי הסיבה להתנהגותכם האכזרית שאיננה יודעת שובע ושאיננה חסה גם על הדגיגים שעדיין ניזונים מחסה, את כל הסיבה להתנהגותכם אנעץ בסיבה אחת- ת ח ר ו ת י ו ת!!! כן כן, מה ששמעתם. הרי כל הציוד שלכם והקצב בו אתם משדרגים אותו שווה בערך, אם אגזים, תשעת אלפים קילו לוקוס טרי, אז למה לכם להתענות? לקום מוקדם בבוקר? לריב עם האישה על החול בסלון ועל המקום במחסן שכבר איננו פנוי? כן, התחרותיות, עם חבריכם האחרים, הרכשנים למיניהם, שכל קשר בינם לבין המושג "אוהבי ים" הוא הרבה מעבר למקרי בהחלט, הוא כלל לא קיים. אני יודע שחלקכם כבר איננו צעיר, ושצלילה חופשית דורשת מאמץ פיזי מסויים, אך האם זה תירוץ??? אם אין לכם כוח, אז שבו עם חכה בחוף או שפשוט אל תקחו רובה למים. אם אנסה לערוך אנלוגיה ולהסביר לכם במילים שלכם, מילים של אנשי יבשה, אז אעשה זאת כך: תארו לכם אדם שהזדקן ויופיו כבר איננו זוהר למרחקים ולכן גם בנות המין היפה כבר אינו נענות לחיזוריו בעבר, אז מה יעשה? יקח בכוח? יעבור על חוקים בתואנה כי הוא זקן וכיבושיו אינם כבעבר?? טוב נראה שנסחפתי, אז אשתפכם בהארה שלשמה נכתב הנ"ל: בספרו של מרקו דהן "צלילה חופשית" הוא טוען שאין לירות בדג קטן מכיוון שהדבר עשוי להביא לכך שמיד לאחר מכן יעבור בסמוך לכם דג ענק, ואתם, בשל תאוות הבצע שלכם, לא תספיקו לדרוך את הנשק, והדג שיבחין בכם יביט בכל לרגע, יחשוב לעצמו שהוא את הצ'אנס נתן לכם, וימהר למעמקים. ואילו אני, שבילדותי, ביושבי בביתי ובהזיותיי את חוף הים קראתי את ספרו מן הסוף להתחלה וחוזר חלילה, קיבלתי כאמת מוחלטת את טענתו. ואני שואל האין הדג היא זו שגרמה לדג הגדול למהר ולהגיח??? לפני שבוע יריתי בלוקוס נאה (למען צוללני המיכלים אבהיר ש"נאה"= "מקילו ואילך"), מיד לאחר מכן בעודי מתעסק בהוצאת הדג מן החץ, עובר על ידי מוסר בגודל שלי, וכן, כמו שאמר מרקו, הוא נתן בי מבט חטוף ומיהר אל המעמקים, ואז זה הכה בי, לא המזל ולא אל הים התערבו כאן, הדג פשוט נמשך למהומה שנוצרה בשל הלוקוס שנתפס קודם לכן, מה דעתכם???
