דעתי,
מעצם השאלה שלך נובע שאם היינו יודעים מהם דברים אלו אז לא הינו כאן לענות לך ממסעי בזכרוני ובמודעות שלי,והיו הרבה כאלו(כמובן שקטונתי מלהגיע לדרגות של חכמי הזן והבודהיסטים וכד'),אוכל לומר לך שיש הרבה מקומות מסתור ואופל שלא ידועים לנו.בראשנו,בזכרוננו.אנו מדחיקים דברים שנראים לנו קטנים,אך הם חיוניים להמשך קיומנו והתפתחותנו בתור בני אדם],בתור יישויות מה שכן,הנפש שלנו חכמה.היא מדחיקה דברים שקשה לה להתמודד איתם.מבחינת ]ילוסופיה סינית/יפנית,הנפש מדחיקה עד אותו השלב בה היא אמורה להתמודד עם דברים אלו.אפילו אם ההתמודדות היא בצורת התמוטטות או מה שאנו קוראים לו שיגעון,דיכאון,או כל ביטוי אחר של פתולוגיה.זו הרפייה,הוצאת הרגשות,המתח התפכחות והארה אלו לא דברים שקורים בבום,ביום,ברגע.אלו לא דברים שקורים במגע של אלוהים.אנו לא משה או מוחמד(להבדיל),שרוח אלוהים תנחת עלינו מלמעלה ונהיה "מוארים".הרי כ הסדנאות שיש היום,להבנה טובה יותר של עצמך,להארה ומודעות-זה לא נס.זה תהליך.לא נהיים מוארים בשבוע.זו עבודה,זה חיבור לעצמך. האנשים שנכנסים למודעות,הם לומדים את עצמם.להיות מודע,זה ללמוד להתמווד עם האמת שלך,ללמוד להתמודד עם עצמך.עם העולם.עם האמת. קרה לי עם הרבה מטופלים שנכנסו לעולם המודעות שהם כמו..נחנקו,נבלעו בעולם הזה.קרה לך פעם שעלית מהר ממעמקים אל מעל פני המים והרגשת הצפה של אוויר?ככה הם הרגישו,וזה הכניס אותם לדיכאון.הם הבינו יותר מדיי,ככה הם חשבו,והם לא הצליחו להתמודד עם זה.זה קרה להם,דווקא כי הם קיבלו את הכל ב"בום",ולא נכנסו לזה בהדרגה,לעומק.אלא צללו פנימה. לא יודעת האם עניתי לך אני לא יודעת אם יש דברים שאנשים מחזיקים בהכחשה מהרגע שהם נולדים.אומרים שהתינוק הוא הדבר הכי טהור בעולם.הסינים אומרים שהתינוק יכול לרפא הכל במגע שלו,כי הוא מרגיש.הוא לא חושב.הוא יודע את כל האמת,הוא יכול להניח יד ולהרגיש.ופשוט ללכת עם התחושות שלו.אני חושבת שעם ההתבגרות שלנו,אנו נותנים שיותר ויותר דברים להעכיר על המודעות שלנו.אני חושבת שדווקא בהתפכחות והארה,ההבנה שלנו נעשית הרבה יותר צלולה,ומזה דווקא אפשר להשתגע.אבל לא מדיכאון,אלא מעוודף מידע.מחוסר יכולת להקיף את הכל.לתפוס את הכל.לחשוב על הכל.מחוסר יכולת לחלק את המוח ולחשוב על הכלבפרקי זמן שונים.מהרצון לחשוב על הכל בו זמנית.ואולי מהדיכאון שהעולם זלנו,הוא לא כמו בהארה,במודעות שלנו,אלא הרבה יותר שחור מזה.