האקס שלי נשוי.
כן, לפני כמה ימים תהיתי אם הוא התחתן בסוף (עם החברה שהוא פגש אחרי שהיינו אמורים להתחתן ואז הבנתי שאני לסבית), לא יודעת למה תהיתי פתאום, אבל שאלתי מקורות יודעי דבר והתשובה הייתה חיובית. זה גרם לי לרגשות מעורבים. אני שמחה בשבילו שהוא מאושר, באמת. זה רק שזה מוזר לדעת שאחרי שתיכננו את החתונה שלנו והכל הוא פתאום עשה הכל, אבל אחרת, עם מישהי אחרת... וזה סופי כזה, לדעת שזהו, גם אם יום אחד אני "אתחרט", הוא כבר לא יהיה שם. שלא תבינו אותי לא נכון - אין לי שום כוונה "להתחרט" ואני לא חושבת שאני אפסיק פתאום להיות לסבית, אבל ככה זה עם אקסים, איפושהו עמוק בפנים נדמה לנו שהם יהיו שם תמיד בשבילנו. רק שהם לא. פתאום אני מבינה יותר איך החוקית הרגישה פעם. זה כאילו נסגרה דלת שהיה נדמה שתישאר פתוחה תמיד. אין דרך חזרה. אני שמחה בשבילו ומאחלת לו את כל האושר שבעולם. פעם חשבתי לכתוב לו את זה, אבל אז הבנתי שאין לי זכות. כי אם אני אכתוב לו זה יהיה אכזרי. אני יודעת שאתם לא מבינים למה, במבט ראשוני זה נראה צעד נחמד, רק שזה לא. תחשבו על זה רגע מהצד השני... [מנסה להסביר] אתם אוהבים מישהו, הוא אוהב אתכם בחזרה, ואז יום אחד משהו משתנה (במקרה הזה בת הזוג מבינה פתאום שהיא לסבית) וכל החלומות מתנפצים. לוקח לך זמן ואתה מתאושש ואז מגיע מכתב כמו הד מהעבר שפותח אצלך מקומות כואבים... אולי בסוף תהיה השלמה, אבל אולי גם לא. ואני יודעת שאין לי את הזכות לעולל לו את זה. אז אני כותבת את זה כאן כמעט מילים... גל יקירי, המון מזל טוב. אושר ועושר עד קץ הימים. תודה על מה שהיית בשבילי. אני מצטערת, פשוט הייתי חייבת, אולי פעם תבין... אוהבת תמיד. יעל
|קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה....|
כן, לפני כמה ימים תהיתי אם הוא התחתן בסוף (עם החברה שהוא פגש אחרי שהיינו אמורים להתחתן ואז הבנתי שאני לסבית), לא יודעת למה תהיתי פתאום, אבל שאלתי מקורות יודעי דבר והתשובה הייתה חיובית. זה גרם לי לרגשות מעורבים. אני שמחה בשבילו שהוא מאושר, באמת. זה רק שזה מוזר לדעת שאחרי שתיכננו את החתונה שלנו והכל הוא פתאום עשה הכל, אבל אחרת, עם מישהי אחרת... וזה סופי כזה, לדעת שזהו, גם אם יום אחד אני "אתחרט", הוא כבר לא יהיה שם. שלא תבינו אותי לא נכון - אין לי שום כוונה "להתחרט" ואני לא חושבת שאני אפסיק פתאום להיות לסבית, אבל ככה זה עם אקסים, איפושהו עמוק בפנים נדמה לנו שהם יהיו שם תמיד בשבילנו. רק שהם לא. פתאום אני מבינה יותר איך החוקית הרגישה פעם. זה כאילו נסגרה דלת שהיה נדמה שתישאר פתוחה תמיד. אין דרך חזרה. אני שמחה בשבילו ומאחלת לו את כל האושר שבעולם. פעם חשבתי לכתוב לו את זה, אבל אז הבנתי שאין לי זכות. כי אם אני אכתוב לו זה יהיה אכזרי. אני יודעת שאתם לא מבינים למה, במבט ראשוני זה נראה צעד נחמד, רק שזה לא. תחשבו על זה רגע מהצד השני... [מנסה להסביר] אתם אוהבים מישהו, הוא אוהב אתכם בחזרה, ואז יום אחד משהו משתנה (במקרה הזה בת הזוג מבינה פתאום שהיא לסבית) וכל החלומות מתנפצים. לוקח לך זמן ואתה מתאושש ואז מגיע מכתב כמו הד מהעבר שפותח אצלך מקומות כואבים... אולי בסוף תהיה השלמה, אבל אולי גם לא. ואני יודעת שאין לי את הזכות לעולל לו את זה. אז אני כותבת את זה כאן כמעט מילים... גל יקירי, המון מזל טוב. אושר ועושר עד קץ הימים. תודה על מה שהיית בשבילי. אני מצטערת, פשוט הייתי חייבת, אולי פעם תבין... אוהבת תמיד. יעל