האפור של החיים

[רננהלי]

האפור של החיים

זו בעצם תגובה לקונג פו, אבל חשבתי לי שיהיה מעניין לשמוע מה יש לכולם להגיד על הנושא. (לכבוד נושא כזה כדאי לפתוח עץ חדש) החיים היומיומיים. יום ועוד יום. שעה ועוד שעה.ללכת לעבודה (/לימודים). כל יום. לחזור - עבודות בית: כביסה, ילדים (לי אין, אבל משערת שזה המון עבודה יומיומית אפורה), ניקיון, בישולים. לישון, לקום. עוד יום ועוד יום.. מדי פעם שבת. מדי פעם חוג נחמד. מדי פעם חג, טיול.. אבל לרוב שיגרה אפורה משעממת אני בסך הכל בת 25 כך שזו רק נקודת הסתכלות מלמטה על הדברים. עוד לא חוויתי את כל מה שאני כותבת. אבל זה מפחיד אותי נורא -שלא אשרוד חיים כאלה. (ואני טיפוס מאוד מאוד שלוו, שזקוק לשיגרה, ומתקשה בשינויים, ובכל זאת..) אולי לכן אני לא מחפשת עבודה מספיק ברצינות..

 

[BellA עלמה]

נראה לי ששיגרה זה חלק מהחיים

אבל אפשר לגוון (למשל לעשות דברים אחרי העבודה) כל מיני דברים שיכניסו קצת צבע שלא יהיה כלכך הרבה אפור

 

[נחשצפע]

אבל.....

הלוואי והיה באמת אפשר ..אם עובדים 9 שעות ביום וצריך "לבלות" בנסיעות + המתנה לאוטובוס או פקקי תנועה שעתיים. אז זה כמעט בלתי אפשרי ומוציא את החשק מלעשות משהו אחרי.

 

[רננהלי]

ווי נעצו אותי../images/Emo9.gif

 

[להבה ירוקה]

יאפ../images/Emo13.gif

 

[להבה ירוקה]

האפור והגוונים של האפור

התבוננת פעם בעיר? ממה העיר מורכבת? מהמון בנייני מגורים, וחנויות ובתי-ספר, וכו'.. וגם - מקולנוע, ותיאטרון, ואמפיתיאטרון, וחוף הים (במקרה של עיר חוף), ואיזה גן ירוק ויפה. בד"כ אנחנו רב הזמן מסתובבים באפשרות הראשונה - בית, עבודה, בי"ס.. ואולי פעם, פעמיים (במקרה הטוב) בשבוע יוצא לנו להגיע לאפשרות השניה. אבל אנחנו יודעים שזה שם. שזה קיים. וזה נותן לנו את המשמעות והכוח להמשיך בשגרה ה"אפורה". אני חושבת שיש איזהשהוא איזון בין השגרה ל-שובר שגרה. אבל את צודקת, בפחד שלך מהימים שחוזרים על עצמם שוב ושוב ושוב. אז מה עושים? אולי נהנים מן האפור? אולי בוחרים עבודה בתחום שאוהבים- ואז הליכה יום-יומית לעבודה הופכת למשהו כייפי. אולי מוסיפים קורסים, חוגים, משהו לנפש- במהלך השבוע, ואז יש עוד מקור עניין. שבוע שמורכב יום יום מהדברים הבסיסיים נטו - שמקיימים אותנו, באמת לא נשמע מפתה. אבל כשיש עוד משהו מעבר לכביסה, אז השגרה הופכת מצבע אפור ל..

 

[*g99]

להבה ירוקה,

כתבת כ"כ יפה,כ"כ נכון ואמיתי.. ובעצם אין פלא,רשמת בכרטיס שלך שאת אוהבת ירוק ואת הצבע ירוק. ירוק זה צמיחה. צמיחה זה השתנות,שאיפה לגהבוה יותר,לעוד..כשכל אלו קיימים,נשאר מקום לפריחה.

 

[one smile]

שיגרה זה רע?../images/Emo3.gif

שגרה זה באמת משהו שיכול להפחיד לפעמים...וקשה לי להאמין שאין אנשים שמידי פעם עוצרים לרגע וחושבים שזהו, די , נמאס מהשיגרה הזו. יחד עם זאת אני חושבת ששיגרה זה משהו שמלווה אותנו כמעט מגיל 0. בין עם זה שיגרה של אכילה-שינה בגיל הינקות, בין עם זה ללכת כל יום לגן, לבית הספר,לצבא ובין אם זה ללכת מידי יום לעבודה. נכון שלשגרה הזו יש חסרונות והיא יכולה להיות משעממת אך בסופו של דבר אני חושבת ששיגרה היא איזשהו משהו שעוזר, מתווה איזושהי דרך והרבה פעמים מונע מאיתנו לאבד את עצמנו. אני מאמינה שהשיגרה הזו "מרגישה" לנו לפי איך שאנחנו בוחרים להסתכל עליה ולהתמודד איתה. אולי אפשר [לא שאני מצליחה בזה באופן קבוע, אבל שאיפות זה תמיד חיובי

] לנסות לראות בכל יום אתגר חדש, למצוא כל יום משהו שיתן איזשהו סוג של רענון, אפילו אם הוא קטנטן. באיזשהו מקום אני חושבת שאם לומדים לשים לב לדברים הקטנים מוצאים את השינוי בשיגרה ולשיגרה האפורה מתווספים גוונים חדשים.

 

[kung fu]

תודה על השיתוף ../images/Emo45.gif

ועכשיו יותר מובן לי למה התכוונת

 

[רננהלי]

היום

שמרתי על משפחה אחת שיש לה כמה ילדים קטנים. חמודים נורא, אבל רבים ובוכים ורוצים ולא רוצים וכו וכו ו.. היה לי כיף היה קשה קצת או אולי עמוס יהיה נכון יותר לומר להקשיב לסיפורים של ארבעה ילדים בבת אחת ולהגיב לכולם. לשחק עם כולם וגם עם כל אחד בנפרד - לתת תשומת לב אישית לכל אחד. לדאוג שלא יריבו/ירביצו/יעליבו. סבלנות סבלנות גם כשהם מעצבנים, גם כשהם לא מקשיבים, גם כשהם עושים דוקא.. להכין ארוחת ערב ולדאוג שיסדרו אחריהם ושילבשו פיג'מה ויכנסו למיטה וסיפור ולישון (איזה לישון? יאללה בלאגן!!) ועוד אחרי יום עבודה (כן, עבדתי היום אבל במשהו חד פעמי). חשבתי לעצמי אם הייתי מחזיקה מעמד ככה כל יום. נראה לי מטורף. (ולחשוב שלהורים שלהם יש עוד דברים לעשות: עבודה, כביסה, ניקיון, אסיפות, דברים חד פעמיים, אירועים ועוד ועוד בלתי נגמר, כולה ערב אחד הייתי איתם) אבל היה לי כיף. נכון? אז גם אם קשה, זה לא אומר שרע. הם היו מותקים כל כך. וזה כל כך הרבה סיפוק לעשות את המקסימום שאני מצליחה. שיגרה זה רע? תלוי מאיפה מסתכלים על זה. מבחוץ או מבפנים. כשאתה מסתכל מבחוץ אתה לא רואה את מה שאתה מרגיש כשאתה בפנים. יש איזשהו ערך מוסף לחיים, שאי אפשר להגדיר אותו. משהו שבגללו אנחנו רוצים להמשיך לחיות למרות הכל. ומה? לא חוויתי שיגרה בחיי? חוויתי ועוד איך. שיגרה של לימודים ושיגרה של עבודה ושיגרה של גם וגם. והיה לי רע כל הזמן?? לא, בכלל לא. דוקא טוב רוב הזמן. אז למה שאלתי את השאלה הזו בכלל? כי מנקודת מבטי זה נראה ככה. כי אני בשלב של בין לבין. כי אני עכשו לא עובדת וקצת לומדת והשיגרה שלי בנויה מהרבה חופש, והרבה יכולת לעשות מה שאני רוצה. ונראה לי מפחיד להתחיל ולהכנס לשיגרה מחייבת, דורשנית. במיוחד אחרי השנה הקשה הזו שהיתה לי. ובמיוחד שהתחלות הן תמיד קשות יותר. ולהתחיל להכנס לחיות את החיים שאחרי האוניברסיטה, ולהכנס למקצוע שלי. נראה לי כל כך מפחיד.. שלא בא לי בכלל.. ואני מתחמקת מזה

 

[להבה ירוקה]

מתייחסת למשפטים האחרונים שלך

הפחד שאת מתארת - מהחיים שלאחר האוניברסיטה, הוא כ"כ נורמאלי. חושבת שזה קורה לרבים וטובים. אין לנו דרך לדעת את העתיד, אז הרבה פעמים אנחנו מפחדים ממנו. את תיכנסי לשיגרה המחייבת, כשתהיי מוכנה אליה. גם מחשבות משתנות. אם היום את מפחדת מהשיגרה התובענית של משפחה וילדים - מתישהו, יסתובב בורג בראש (לא חובה, אבל קורה להרבה) ופתאום זה ייראה לך הדבר שאת הכי רוצה בעולם. יש לך מודעות מאד גבוהה. את מודעת לפחד שלך. את מודעת גם לכך שהתחלות הן קשות - וזה אומר, שמה שבא אחרי ההתחלה כבר לא כזה קשה (אז עדיף לחשוב על חצי הכוס המלאה). כמה שיותר מתחמקים, זה רק נהיה מפחיד יותר. אי אפשר לברוח מהמציאות, אבל - אני מאמינה שאפשר "להתמקח" איתה ולהינות ממנה.

 

[נחשצפע]

../images/Emo141.gif

"אי אפשר לברוח מהמציאות" מי אמר שחייבים לבחור במציאות הזו? מי זה שהחליט שהמציאות הזו היא הנכונה והטובה לנו?

 

[s h i r k u s h]

מוכר לי כל כך ../images/Emo45.gif

מצד אחד אני מאוד אוהבת להאחז בשיגרה, איכשהו ככה כשיש משהו שהוא קבוע אני לא פוחדת לקיים את החיים האלה, אבל מצד שני לפעמים השגרה הזה מעייפת ואני כולה בת 21 ואמרו לי כבר שמתנהגת כמו מישהי בת 30 לפעמים.

 

[שלהבת המקורי]

|חיבהחיים נפלאים -הכל ענין של חשיבה

חשיבה חיובית למצוא טוב וענין בכל דבר . גם לי יש את אותן מטלות יום יום אך משום מה אני לא חושבת כמוך. ואני כבר באמצע שנות הארבעים. כדאי לך לפתח את עצמך מבחינת מודעות עצמית וכן להתחיל לצאת מהשגרה כי רק ע"י יציאות מהשגרה אנחנו מתמלאים.לדעתי כל הזמן צריך ללמוד . תחשבי על משהו שאת אוהבת ללמוד ותלכי על זה. זה מאד ממלא. המשך יום נפלא שלהבת

 

[הקוסםמארץעוץ]

../images/Emo80.gif|שני פנים לשיגרה../images/Emo109.gif

נראה לי שאם מישהו מרגיש שיגרה הוא מרגיש כאילו הכל אותו דבר ובאיזה שהוא מקום הוא משועמם וחסר לו משהו, כאילו שיגרה זה סוג של מוות.

מצד שני, שיגרה יכולה להיות גם הרגשה של יציבות,שלווה וביטחון כשקראתי את ההודעה הזאת כאילו נגלתה לי מילה חדשה, כי בזמן האחרון אני לא מרגיש שיגרה בכלל, אני עושה המון דברים חדשים- לא משעמם ובכלל לא קל

 

[להבה ירוקה]

שגרה = בטחון, יציבות, שלווה

איזה דברים שוברי שגרה אתה עושה?

 

[Smiled]

שגרה...לפי דעתי, זה רע

זה רע כי אין הנאות של החיים, הכל אותו דבר תמיד, משעמם, אין עניין בחיים...אין אקשן. צריך לנצל אתה חיים בשביל כל מיני דברים, לא בשביל לעשות אותו דבר כל הזמן...שגרה זה דבר מעצבן, במיוחד כשקשה לשנות אותה ושפתאום יום אחד קמים וקולטים "פאק...כל הזמן אותו דבר". שגרה, לא בשבילי.

 

[נחשצפע]

שיגרע ../images/Emo4.gif

זה מפחיד אותך נורא ואת לא בטוחה שתשרדי בחיים כאלו? אז מי אמר שחייבים חיים כאלו? אני בת 28 ולי ברור כבר מזמן שאני לא רוצה וגם מודה שלא מסוגלת לחיים כאלו. אז למה בכוח? למה לי לעשות משהו שיהיה לי קשה/לא נעים/לא מתאים? מי החליט שככה "צריך להיות"?

 

[להבה ירוקה]

אז מה את מציעה?

איזה סוג של חיים את מנסה לחיות במקום מה שרננה מתארת?

 

[נחשצפע]

בוקר אור ../images/Emo142.gif

עדיין לא ברור לי ממש..אגב, אני לא חושבת שהבורג שלי מסובב או משהו.. גם חיי כיום בתור רווקה יש בהם שיגרה, ברור לי שחיי משפחה מוסיפים ומעצימים אותה וכפי שאמרתי את החיים שתוארו אינני רוצה וגם לא מסוגלת להם, אם ארצה מתישהו אז "במינון נמוך". אני אישית לא מתכוונת להביא יותר מילד אחד לעולם בין היתר ובעיקר מהסיבות הנ"ל. תשאלי אותי מה הקשר ומה ההבדל בין לגדל אחד או שניים? קשה ממש להסביר במילים...ההבדל הוא כנראה בתחושה הכללית ובמינון..