האמ....

LiorShap

New member
האמ....

אמ,קודם כל שלום לכולם...סתם משעמם לי בטירוף ואיכשהו מצאתי את הפורום הזה. אז חשבתי לעצמי שזו ההזדמנות להוציא משהו שמציק לי... איך אני אתחיל... אמא שלי נפטרה לפני שלוש שנים,קצת לפני חופשת פסח . עכשיו הקטע שקצת בעייתי מבחינתי הוא שזו הפעם הראשונה שבכלל יוצא לי לדבר עליה עם מישהו. שלוש שנים שאמא שלי לא קיימת,ואבא שלי ו2 האחים הגדולים שלי בכלל לא מדברים על זה.להלוויה לא רציתי בשום פנים ואופן ללכת,ואולי שם הם הוציאו הכל, אנלא יודע, אבל הם פשוט מתנהגים כאילו היא אף פעם לא הייתה קיימת. אפילו בשבעה הם בכלל לא הזכירו אותה.... השיא היה אתמול,שסתם ישבנו וראינו את הקלטת של הברית שלי. אמא שלי מופיעה שם כל כך הרבה,אבל משום מה הם העירו הערות על כל אחד שראו בקלטת-חוץ ממנה. ניסיתי איכשהו סתם להתחיל לדבר עליה,אמרתי "יו תראו את השיער של אמא! זוועה!" והם שלחו חיוך כזה,וישר העבירו נושא... עכשיו אני לא יודע....מצד אחד זה טוב,כי לא מתאים לי לראות את אבא שלי בוכה [וואו אני אפילו לא יכול לדמיין את זה] אבל מצד שני זה מעצבן! אני פוחד שעם הזמן אני אשכח אותה.. אני רוצה להתחיל לדבר עליה,אני לא רוצה שאף אחד ישכח אותה,אבל מצד שני אני גם לא רוצה להעציב אותם...ואין לי מושג בעצם גם מה להגיד להם. חח פתאום אני אזרוק להם "היי,זוכרים את אמא??" חח אין לי מושג איך לעשות את זה.... מה אתם מציעים?
 

eshkolit32

New member
ברוך הבא לפורום../images/Emo39.gif

אני מצטערת לשמוע שאיבדת את אמא שלך. אני שמחה שהגעת אלינו ומקווה שהפורום יתרום לך ויקל עליך. אני מבינה שאצלכם בבית בכלל לא מדברים עליה. אני מניחה שאם אתה מדבר על זה - כנראה שזה מפריע לך שככה הם הדברים. רציתי לשאול אותך - חשבת פעם לדבר על אמא שלך עם אנשים אחרים? כמו למשל חברים, בת זוג, ידידות, קרובי משפחה רחוקים? לפי מה שאתה כותב עכשיו זו הפעם הראשונה שאתה מדבר עליה אז אולי תוכל לעשות צעד קטן ולדבר עם חברים על זה, קשה לי להאמין שהם יביעו התנגדות לדבר על זה. להם מן הסתם פחות קשה לדבר על אמא שלך מאשר לאבא שלך, למשל. תשמע אם אתה רוצה להתחיל לדבר עם אבא שלך ואחים שלך על אמא שלך זה הולך להיות לא פשוט (אבל לא בלתי אפשרי) כי אני מבינה שהם לא רוצים לעשות את זה. אם מתישהו תרצה לנסות תוכל פשוט לומר להם כמה שזה מוזר שאתם מעולם לא מדברים עליה, ושאתה כן רוצה לדבר עליה - ולראות איך משם הדברים מתפתחים. אתה רק צריך לקחת בחשבון שבאופן טבעי ונורמלי השיחות עליה יכולות לגרום למישהו לעצב ואולי לבכות אבל זה משהו שכולנו חווים. אין דרך לברוח מזה וגם לא צריך, אתה רואה מה קורה כשלא מדברים על האובדן בכלל - זה גם לא עושה לך טוב... בכל אופן, במידה ותתחיל לדבר על אבא שלך במשפחה או עם חברים/חברות, גם אם זה יביא אותך או את אבא שלך לדמעות - זה לא אומר שהעולם הולך לקרוס... זה לא אומר שאתם חלשים. זה אומר שאתה אנושי, זה הכל. גם נשים, שיכול להיות שלהן קצת יותר קל לבכות ולהביע רגשות, יש רגעים לא קלים, שבסופם הן חוזרות לשגרה מחוזקות יותר ואפילו מרגישות לפעמים הקלה אחרי שפרקו את מה שהיה להן על הלב. נתקלתי הרבה פעמים באנשים שלא אומרים מילה לאיש על האובדן שלהם. זאת דרך התמודדות שמאד מקשה על החיים. אבל בסופו של דבר הם הצליחו למצוא לפחות בן אדם אחד - בדרך כלל בן זוג או חבר טוב - שאיתו הם הרגישו נוח לדבר על האובדן שלהם. מה דעתך? זה נראה לך אפשרי?
 

LiorShap

New member
זהו ש...

לא יודע,האמת שנח לי עם זה שחברים שלי לא מדברים איתי על זה. זה סתם יגרום להם ולי למבוכה...ואני גם לא רוצה שיתחילו לרחם עלי אומשהו כזה מה שמפריע לי זה שהמשפחה שלי מתנהגים יותר מדי באדישות לזה...מה זהו,ככה הם רוצים לשכוח אותה? ברור שאני לא רוצה שהם יתחילו להתאבל או משהו אבל לפחות שיתנו לה את הכבוד הראוי לה... בכל מקרה,תודה רבה על קבלת הפנים :)
 

shirli6

New member
אני חושבת...

שהסיבה לכך שבני משפחתך לא מדברים על אמא שלך, היא לא שהם לא מכבדים אותה. זה לא שהם לא רוצים לזכור אותה. להפך-אולי הם כל כך מכבדים וכל כך מתגעגעים- שקשה להם להעלות את זה במילים. זה טבעי, זה סוג של מנגנון הגנה שכולנו מפעילים מתישהו ובמידה מסוימת, כדי למנוע מדברים שקשה לנו להתמודד איתם לחלחל פנימה ולפגוע בנו. אבל לא צריך להגזים עם זה. זה כן חשוב לדבר על הנושא- אפילו שזה קשה. נסה להבין אותם ואת הקושי שלהם. זה מפחיד מאוד לדבר בפתיחות על נושא שמכאיב לנו. ובנוגע לשיחות עם חברים- זה לא חייב להיות מביך. כשאני מזכירה את אבי שנפטר בשיחות עם חברים, אני לא אומרת שקשה לי ובכלל לא מדברת על הרגשות (בד"כ). אני רק מזכירה לפעמים משהו מצחיק שאבא שלי היה עושה, או משהו שהוא אמר ודברים בסגנון. זה עוזר לשמר את הזיכרון.
 
היי

אולי פשוט תשאל אותם למה הם לא מדברים עליה? אם זה בגלל שזה קשה להם או בגלל סיבה אחרת.. אולי זה יהיה קצת קשה,אבל זה הכי פשוט.. אני לא חושבת שהם שכחו אותה,יש אנשים שאוהבים להתמודד עם הכאב לבד,ואולי הם רוצים להראות חזקים או לא להיות עצובים לידך.. אני מכירה את זה קצת מעצמי, אתמול הייתי באזכרה של אמא , זה לא שאני מתביישת לבכות על יד אחרים פשוט לא הייתה לא הסבלנות להצקות ורציתי שיעזבו אותי קצת בשקט.. בקשר לעצב,אין מה לעשות החיים מלאים בדברים עצובים ואי אפשר להמנע מזה..לפעמים זה גם משחרר לבכות קצת...
 

בלי שם20

New member
....

אחי אני חושב וכיאלו אני דיי בטוח אני גם הייתי כמו האחים שלך אבא שלי נפטר לפני שנתיים והכי לא אהבתי לדבר עליו ליד המשפחה כי אף אחד לא רוצה שאחרים ( שאר בני השפחה ) יהו עצובים או יבכו אז כול אחד מנסה אמממ הבנת מה שאני מיתכון אני חושב שאם אתה רוצה לדב או שתמצא לך בן אדם נטרלי או שתדבר עם אחים שלך או אבא שלך לחוד מקווה שעזרתי
 
תודה רבה לכולם על העיצות

אני מאוד מעריך את זה. ממ אני חושב שאני אנסה איכשהו לגרום להם [לאחים שלי בעיקר] לדבר על זה,אולי דרך הומור,או סתם להזכיר להם מקרים שקשורים אליה. בכולופן,לא בצורה ישירה... שוב תודה על העזרה. הנה קחו קרמבו
 

LiorShap

New member
ברררררר.

בנדוד שלי היה על המחשב ושכחתי להחליף את המשתמש. בכל מקרה,זה היה אני
 
למעלה