האמת...

[ברית מילים]

האמת...

האמת, שמזמן לא כתבתי כאן. אבל השבוע קרה משהו שלא איפשר לי יותר, להמשיך כאילו כלום. התינוקת הזאת, שהיה עליה למות כדי שלא נשכח. כדי שלא נשגה עוד בחלומות זוועה מכלילים שממדרים בקלות בלתי נסבלת את בני האדם במגירות צרות אופק. מי האוייב האמיתי שלנו. מי? האם זה אותו פועל פלסטיני חסר רשיון עבודה, ששיניו נוקשות מפחד פחד ממה שראו עיניו האנושיות כל כך, פחד מאשר יקרה לו אם יוודע דבר פרנסתו הבלתי חוקית, אם יפצה פה ויספר... או שמא האוייב שלנו הם רגשותינו המוקצנים, הניזונים רק מהרע שקורה לנו, ומתעלמים מדמה של הודיה שנסיבות מותה העניקו לנו שיעור אכזרי בהלכות רוע בלתי נתפס, בצד פלסטיניות קשת יום עם צלם אנוש איתנה ומעודדת. ואם יורשה לי לומר, שבשל אחד כזה מצד בני דודינו, שב אלי זכרוני באחת ומטיף לי שנראה לו ששכחתי לרגע שכולנו, אחרי ככלות הכל-לטוב ולרע, בני אדם... תודה לא הודיה פעוטונת, שבמותך ציוית לי עוד פיסה קטנה של בינה מתסכלת אודות נסתרות האנושיות והרשע, מהולות בדמך הזועק מן האדמה. אלוהים. יש לך דרכים קשות מאוד ללמד בהן אותנו את לקחי ההישרדות אותה אתה תובע מאיתנו בכל מחיר!. הודיה. לא היה עולה בדעתי שם מתאים יותר לנשמה טהורה זו... שבת שלום ככל האפשר.

 

[נעמי 1]

ברית מילים...

תודה לך על הדברים שכתבת... שיצאו לך מהבטן... מהלב.

 

[giulietta]

וביום חמישי

האזנתי לשלי יחימוביץ, בראיון רגיש ואינטילגנטי, עם חסן, הפועל שדיווח על הרוצח. היא סיימה במילים "תודה לך" והוא השיב: "אלוהים גדול, אני רק השליח". שבוע למעשה הנתעב וצירוף מקרים מצמרר- שתי ילדות, שתי רציחות, שני סיכסוכים משפחתיים. ביום שישי, בנוסף לנרות שבת,לבקשתה של רוני , האמא, הדלקתי נר זכרון, לעילוי נשמתה, נשמתן. מה שאני לוקחת איתי מהשבוע הקשה הזה, זו התחייבות. התחייבות שלא לעצום עיניים מול רמז כלשהו להתעללות בילד. לא להתעלם, לא להתעצל, לא לחשוש. זאת חובתינו להגן על חסרי הישע. זה גם מעוגן בחוק. מדי יום ביומו אלפי ילדים סובלים מנחת זרועם וממצבם הנפשי הרעוע של הוריהם. לא תמיד ניתן לדעת, אבל במקרים שכן- חייבים לדווח. שבוע טוב ורק בשורות טובות. ג´ול