צעדוש תכנסי רגע
אם יש משהו שלמדתי זה שאני ח ייבת לאהוב את עצמי.
וזו לא קלישאה שקראתי באזיה ספר.
זו מציאות.
יצא לנו כמה פעמים להתכתב כאן על משפחות ובלי להכנס לפרטים.
יש לנו את אותו הרקע המשפחתי.
אני בת עם עוד 3 בנים.
אבא שלי תמיד גידל אותי כמו נסיכה.
הייתי בטוחה שתמיד אני אהיה האהובה ביותר כך שלא הציק לי שאמא שלי הייתה תמיד כזאת קרה ועניינית איתי.
אני לא זוכרת שהיא חיבקה אותי ככה סתם.
וזו אחת הסיבות כנראה שבגללן אני נותנת כל כך הרבה למי שאיתי.
גדלתי ואחיי גדלו ופתאום אני כבר לא אותה ילדה הכי אהובה והכי חכמה.
לא הלכתי בכיוון שהם רצו.
אני לא מוצלחת לפי הקריטריונים שהם בחרו לי.
החיים האישייים שלי נכשלו.
הבחירה שלי את הבן זוג האחרון איתו ביליתי שנים הייתה בעיניהם כשלון שתקע לי את החיים.
זה שלא המשכתי למסלול אותו למדתי זה בעיניהם בזבוז של שנים.
הם הכי אוהבים אותי.
אומרים בכל הזדמנות שאני האור והאש במשפחה.
אבל זה לא מונע מהם להוריד אותי כל כמה זמן.
פתאום לזרוק איזו הערה ואז כל ההעצמאות שלי היום וכל ההישגים שלי בעיני עצמי מתפוצצים.
אבל אז אני חו זרת לפינה שלי ולבית שלי ולחיים שלי שאני מחליטה איך הם יראו.
ואני מרוצה.
ואת יודעת מה?
זה ממכר להיות"מרוצה מזה שאת מרוצה"(גולדי שידרגתי אותך).
אז אספי את עצמך.
אחותך אוהבת אותך בטוח.
זה שהיא מטומטמת זו לא בעיה שלך כי אמירה כזאת היא אמירה מטומטמת.
את אישה צעד.
תעשי מה שאני עשיתי לפני שנתיים.
קראתי את כוחו של התת מודע.
לקחתי דף ועט כתבתי לי שם כמה דברים מחזקים פנימיים והוספתי רשיממת מטרות לתקופה הקרובה.
ונחשי מה?
עמדתי כמעט בכולן...
אז מי טובה??
רק את.
תעשי לעצמך רשימה כזאת.
את התחלת חיים חדשים עכשיו,עבודה חדשה ודירה חדשה,עיר חדשה!
את קולטת איזה ריגוש זה בכלל?
וואו.
אם הייתי יכולה ככה להמציא את עצמי מחדש הייתי גומרת רק מהמחשבה.
רציתי להקדיש לך משהו עצוב כזה אבל התחרטתי ככל שהמשכתי עם הפוסט.
בא לי לתת לך את השיר שלי.
אין מילה בשיר הזה שאני לא מתחברת אליה.
קחי אותו לתקופה הקרובה.
הוא שלך.
http://www.youtube.com/watch?v=g0fsM6Elu5c