האמת על עולם האמת

[ארווין קליין]

אנו עוברים גלגולים רבים ובהם גם סבל רב. מה שנדמה כמשהו שנוחת עלינו כעונש, הוא בעצם דבר שאנו עצמנו תכננו והבאנו על עצמנו. לכך בדיוק נועד הגלגול, לחוות דברים כאלה. עלינו, בכל זאת, להביא לאיזון בתוך עצמנו, של כל הגלגולים הרבים שעברנו, ולזרום עם החיים שנוצרו כדי לצמוח. אל לנו להיתקע בתוך טראומות ולהתנגד לזרימת החיים המיטיבה. יש פה פרדוקס ואתגר לא קטן, שעלינו להתגבר עליו.

תובנה חשובה ממישהי שעברה חוויית מוות קליני וראתה את האמת שמעבר לחיים: לסבל בחיים האלה פה (שהם חסרים את השלמות של העולם שמעבר) יש מטרה, ויש סיבה! אנחנו פה חיים את הדואליות, שבה לכל דבר יש ניגוד. שכן בלי הניגוד לא היינו יכולים לחוש כלום. זאת כל המטרה של הקיום שלנו, לאפשר לנו לחוש את הדברים, באמצעות הניגוד שלהם. כמו שאיינשטיין אמר: הכול יחסי! אין אמת מוחלטת ואין דבר העומד בפני עצמו. בפיזיקה המודרנית כבר הבינו את זה, כשקבעו שהאנרגיה היא המרכיב של כל היקום החומרי שלנו. שהמציאות תלויה בצופה בלבד, כשהכול קיים בפוטנציה כבר, שהמימוש של כל דבר, תלוי בנו בלבד.

עלינו לשאוף להביא אור, ברגעים החשוכים של הנפש ולא לשקוע בייאוש. שכן היקום נמצא כל הזמן בצמיחה מתמדת ופריחה. הכול נברא כל הזמן מחדש. הכול מתחדש ואין מקום לשקוע בפסיביות ובחוסר מעש.

האתאיסטים יגידו, איך אפשר למצוא אור, בדברים האיומים האלו, שקורים לנו? זה מזכיר לי דווקא בדיחה, על האיש שכל הזמן היה נוהג לומר "היה יכול להיות יותר גרוע!" יום אחד, החבר שלו פוגש אותו ומספר לו בדמעות ובכי ללא מעצורים: "היום הגעתי הביתה וראיתי את אשתי האהובה, עם גבר זר במיטה!" כשהחבר אומר, כמנהגו: "יכול להיות יותר גרוע!" האיש מתפרץ בזעם: "כיצד, כיצד זה יכול להיות יותר גרוע!" "פשוט", עונה לו הלה, "אם היית חוזר הביתה, שעה לפני זה, היית תופס אותי אתה במיטה!" תגידו סיפור לא מתאים לרוחניות של העולם הבא, המופלא שאתה מספר לנו עליו. אבל האמת, שהכול, הכול בעולם הזה, הוא אשליה, לא אמת מוחלטת, וניתן לביטול, כדברי קוהלת: הבל הבלים, הכול הבל... אכן בעולם הבא, נמצא תשובה, שכולנו מחפשים. שם גם ניווכח לדעת כמה אנחנו בעצם, בעולם הזה, זעירים, כמו תולעת ממש, חסרי יכולת להכיל את ההבנה של האמת העליונה. אמת שרק אחרי המוות, נבין אותה, בקלות רבה כל כך ובבת אחת, נמצא תשובות לקושיות הכי עמוקות של חיינו פה. חיים, שהם כאמור, כל כך עלובים וקטנים, אבל יש בהן, גם חשיבות רבה כשלעצמם. אם רק נוכל למצוא, את היחסיות, גם בדברים הנוראים ביותר שקרו! רק דרך הסבל נוכל ללמוד! ללמוד להשתחרר מהתלות שפיתחנו, בדבר שגרם לנו כל כך הרבה סבל! למשל במקרה של מוות מישהו יקר לנו, לשחרר את האדם ולהבין שהוא לא חלק מאתנו, אלא קיים כשלעצמו ורק האגו שלנו, קשר אותנו אליו. בעולם הבא, אין שיפוט, הכול זה לימוד מתוך ההתנסות שלנו בעולם הזה! הכול לימוד, כמה שזה נראה לנו לא רלבנטי, הכול, הכול בעולם הזה נועד ללימוד ואין רע ואין טוב! הטוב והרע, אינם קיימים בעצם, הם נועדו רק לדואליות והיחסיות של העולם הזה, שהוא אשליה ותו לא! נבין עד כמה לא רלוונטית היא הביקורת שאנו (והדת) מייחסים לדברים שעברנו בחיינו. נבין זאת אם ניווכח שבעצם כל מה שעברנו בחיים, זה דברים שתכננו לעבור, עוד בטרם נולדנו, יחד עם המדריכים הרוחניים שלנו! הדברים הכי איומים שקרו, גם הם תוכננו על ידי הנשמה, שלא יכלה להבין את המשמעות הגשמית, הפיזית של הדברים. החיים הם בעצם הרפתקה, שתכננו אותה לפני שנולדנו. ישנו פתגם מאוד נכון, שאומר: מנוחה תמצא רק בעולם הבא. העולם הזה אכן, לא נועד להביא לנו שלווה, אלא התנסות ואתגרים לא פשוטים.

איזהו חכם? הרואה את הנולד! הרואה מעבר לעבר, את הרגע הזה, שכל הזמן נולד מחדש, והוא כל מה שישנו. הכול כבר ישנו, ומה שקיים זה רק הרגע הזה, שכל הזמן נולד מחדש והעבר זה סתם הבל הבלים.

מכירים את הפתגם: נשמתו פרחה? ובכן מסתבר שיש פה אמת שקשורה למוות. רגע לפני שאדם נפגע קשה ומת, נשמתו כבר עוזבת את הגוף, כך שהוא למעשה לא חש את הכאב! הרבה מכירים את התחושה הזאת, של רגע לפני התאונה, שראו את עצמם כמו מרחפים מחוץ לגופם ומביטים על המחזה כמו מבחוץ...