האמת יצאה לאור...
התחתנתי בקיץ האחרון- נשואה טרייה מה שנקרא. אבל אני ובעלי כבר גרים יחד 4 שנים. השנתיים הראשונות היו אצלו שיישוב מאוד קרוב להוריו והשנתיים האחרונות היו עדיין באותו איזור אך לא באותו היישוב. כבר מהרגע הראשון אמא שלו הייתה אליי מאוד חמה אבל גם מאוד פולשנית. במילים קלות יותר- נודניקית. ממש חדרה לי לנשמה כי פשוט היה לה משעמם. היחסים עברו עליות ומורדות. ברור היה גם לי וגם לבעלי שכבר על ההתחלה עשה לי שיחת פתיחה לגבי אמא שלו ואופייה ההזוי משהו . בהתחלה לקחתי אותה בהומור אבל כשקלטתי שזה הולך להיות המצב זה כבר פיתח בי הרבה מאוד רגשות. לאחר קורס מודעות של שנה במסגרת אלטרנטיבית בשילוב עם עבודת נשימות מעמיקה גיליתי כי היא פשוט המראה שלי האישה הזאת. לפני החתונה היה מאוד קשה, היא ניסתה לקחת שליטה על כל דבר בערך.... דבר שכבר קרה שנתיים לפני כן בחתונה של בנה הבכור (אחיו של בעלי). נסענו לירח דבש של חודשיים וחצי ואיך שחזרנו התחילו ההלחצות- נו נו ונו מה עם ילדים?... אותי זה ממש הרחיק ממנה וגם מבעלה. בכל אופן כיום אנחנו מתגוררים בעיר רחוקה מהם וזה מצויין. בעלי רואה אותם אחת לחודש וגם אני מצטרפת אליו אבל זה לגמרי ברור כי הוא זה שמסתפק בביקורים של אחת לחודש, אני דווקא כן מנסה ליצור מצבים של ביקורים יותר תכופים אבל כמובן שלא אתערב בקשר בינו לבינם- ובעיקר לבינה כי זה הרי הנושא. אני מבחינתי נושאת בתוכי הרבה כעס וטינה כלפי חמותי במיוחד כל פעם שאני נזכרת בתקופה שלפני החתונה. ממש קשה לי לשחרר מזה. לפני כיומיים היא עלתה מולי במסנג'ר וכהרגלה בחודשיים האחרונים אפילו לא שאלה לשלומי רק סיפרה לי על הנכדים שלה (מהבן הבכור) ועל בעלי (שאני רואה אותו יותר ממנה אז מה כבר יש לה לספר לי עליו...). החלטתי שאני אומרת בדיוק מה שאני מרגישה- ופשוט כתבתי לה הכל באופן מדוייק מאוד על הרגשות שלי. שאני מרגישה שהיא מלחיצה אותי לגבי ידלים ושזה לא מתאים לי וגם על זה שהיא עולה מולי במסנג'ר ובכלל לא מתעניינת בי אז- וואט דה פאק? ( או: מה לעזאזל היא רוצה ממני?...) . ברור לי שזאת הדרך שלה ליצור תקשורת אבל מה היא בת 5? לי נמאס כל הזמן להתחשב במגבלות של האופי שלה ובעיקר בעיקר החלטתי שאני מפסיקה לנסות לרצות אותה! כתבתי לה את הדברים ממקום מאוד מדוייק ולא של קורבן מה שהיא עשתה בערך עם כל משפט שלי. זה היה מאוד מתסכל אבל הרגשתי שחרור. עכשיו יומיים אחרי אני מרגישה סוג של אשמה שאני ממש מבקשת מאלוהים שיעזור לי לא להרגיש אתזה כי ברור לי שכשדברים יוצאים החוצה זה רק מביא לשינוי. גם כתבתי לה שאני כן הייתי רוצה לשנות את היחסים והיא הייתה בשלה- ככה אני וזהו! בקיצור פולניה חסרת מודעות. אין לי ממש שאלה לגבי הנושא סתם הייתי צריכה לשפוך. תודה לכל מי שקוראת את זה.
התחתנתי בקיץ האחרון- נשואה טרייה מה שנקרא. אבל אני ובעלי כבר גרים יחד 4 שנים. השנתיים הראשונות היו אצלו שיישוב מאוד קרוב להוריו והשנתיים האחרונות היו עדיין באותו איזור אך לא באותו היישוב. כבר מהרגע הראשון אמא שלו הייתה אליי מאוד חמה אבל גם מאוד פולשנית. במילים קלות יותר- נודניקית. ממש חדרה לי לנשמה כי פשוט היה לה משעמם. היחסים עברו עליות ומורדות. ברור היה גם לי וגם לבעלי שכבר על ההתחלה עשה לי שיחת פתיחה לגבי אמא שלו ואופייה ההזוי משהו . בהתחלה לקחתי אותה בהומור אבל כשקלטתי שזה הולך להיות המצב זה כבר פיתח בי הרבה מאוד רגשות. לאחר קורס מודעות של שנה במסגרת אלטרנטיבית בשילוב עם עבודת נשימות מעמיקה גיליתי כי היא פשוט המראה שלי האישה הזאת. לפני החתונה היה מאוד קשה, היא ניסתה לקחת שליטה על כל דבר בערך.... דבר שכבר קרה שנתיים לפני כן בחתונה של בנה הבכור (אחיו של בעלי). נסענו לירח דבש של חודשיים וחצי ואיך שחזרנו התחילו ההלחצות- נו נו ונו מה עם ילדים?... אותי זה ממש הרחיק ממנה וגם מבעלה. בכל אופן כיום אנחנו מתגוררים בעיר רחוקה מהם וזה מצויין. בעלי רואה אותם אחת לחודש וגם אני מצטרפת אליו אבל זה לגמרי ברור כי הוא זה שמסתפק בביקורים של אחת לחודש, אני דווקא כן מנסה ליצור מצבים של ביקורים יותר תכופים אבל כמובן שלא אתערב בקשר בינו לבינם- ובעיקר לבינה כי זה הרי הנושא. אני מבחינתי נושאת בתוכי הרבה כעס וטינה כלפי חמותי במיוחד כל פעם שאני נזכרת בתקופה שלפני החתונה. ממש קשה לי לשחרר מזה. לפני כיומיים היא עלתה מולי במסנג'ר וכהרגלה בחודשיים האחרונים אפילו לא שאלה לשלומי רק סיפרה לי על הנכדים שלה (מהבן הבכור) ועל בעלי (שאני רואה אותו יותר ממנה אז מה כבר יש לה לספר לי עליו...). החלטתי שאני אומרת בדיוק מה שאני מרגישה- ופשוט כתבתי לה הכל באופן מדוייק מאוד על הרגשות שלי. שאני מרגישה שהיא מלחיצה אותי לגבי ידלים ושזה לא מתאים לי וגם על זה שהיא עולה מולי במסנג'ר ובכלל לא מתעניינת בי אז- וואט דה פאק? ( או: מה לעזאזל היא רוצה ממני?...) . ברור לי שזאת הדרך שלה ליצור תקשורת אבל מה היא בת 5? לי נמאס כל הזמן להתחשב במגבלות של האופי שלה ובעיקר בעיקר החלטתי שאני מפסיקה לנסות לרצות אותה! כתבתי לה את הדברים ממקום מאוד מדוייק ולא של קורבן מה שהיא עשתה בערך עם כל משפט שלי. זה היה מאוד מתסכל אבל הרגשתי שחרור. עכשיו יומיים אחרי אני מרגישה סוג של אשמה שאני ממש מבקשת מאלוהים שיעזור לי לא להרגיש אתזה כי ברור לי שכשדברים יוצאים החוצה זה רק מביא לשינוי. גם כתבתי לה שאני כן הייתי רוצה לשנות את היחסים והיא הייתה בשלה- ככה אני וזהו! בקיצור פולניה חסרת מודעות. אין לי ממש שאלה לגבי הנושא סתם הייתי צריכה לשפוך. תודה לכל מי שקוראת את זה.
