"האמת היא.....
אני אדם שמתגבר.... ורק מזה אני פוחד ורק על זה אני חושב, את יודעת היטב! שאת תצאי מתוך ביתי ואחר כך מהלב..." אז האמת היא – שאני לא. אני לא "אדם שמתגבר", לא בקלות בכולופן... אבל גם: האדם הוא יצור סתגלטני. ואני אדם. והאמת היא גם, שאף פעם לא היית "בתוך ביתי" (עם ובלי מרכאות) אבל כן היית שיגרת יומי – יום-יום, בחודשים האחרונים. ועכשיו זה שלכת. זה הולך ודועך. כבר אל כואב. צמחה לה שיכבת קרום עבה. עדיין רגיש שם, כשנוגעים, אבל "מהכאב הזה לא נמות..." ונותר רק חלל בתוך הבועה הזו. חלל ריק. לאט, לאט מתחיל לחזור לשיגרה של 'מיקודם'. מספיק פתאום דברים בעבודה. יש פחות מתח. יותר זמן. שָקֵט. (וגם פחות ריגוש, יותר אפור) רק מדי פעם, בלילה, כשהתנים מיללים....
אני אדם שמתגבר.... ורק מזה אני פוחד ורק על זה אני חושב, את יודעת היטב! שאת תצאי מתוך ביתי ואחר כך מהלב..." אז האמת היא – שאני לא. אני לא "אדם שמתגבר", לא בקלות בכולופן... אבל גם: האדם הוא יצור סתגלטני. ואני אדם. והאמת היא גם, שאף פעם לא היית "בתוך ביתי" (עם ובלי מרכאות) אבל כן היית שיגרת יומי – יום-יום, בחודשים האחרונים. ועכשיו זה שלכת. זה הולך ודועך. כבר אל כואב. צמחה לה שיכבת קרום עבה. עדיין רגיש שם, כשנוגעים, אבל "מהכאב הזה לא נמות..." ונותר רק חלל בתוך הבועה הזו. חלל ריק. לאט, לאט מתחיל לחזור לשיגרה של 'מיקודם'. מספיק פתאום דברים בעבודה. יש פחות מתח. יותר זמן. שָקֵט. (וגם פחות ריגוש, יותר אפור) רק מדי פעם, בלילה, כשהתנים מיללים....
