דקארט היה הראשון בעת החדשה שהביא את האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) לבמה המרכזית.
והשאלה שהוא שאל הייתה פשוטה
איך אנו יודעים שאנו צודקים?
אבל דקארט לא היה הראשון שעסק בשאלה הזו.
כבר ביוון העתיקה, מאות שנים לפניו, פרמנידס שאל/קבע
אם היש ישנו והאין איננו,
הרי שמה שיש יכול אולי להשתנות לצורה אחרת,
אבל מ"כלום" שהוא אין מוחלט, לא יוכל להיווצר יש.
ומכאן, בהכרח, העולם היה קיים תמיד.
ולפי פרמנידס, אם היש קיים תמיד.
הוא שלם, מושלם וממלא הכל.
כך שלא ייתכן מקום בעולם שבו יש "אין".
כלומר, בכל נקודה במרחב חייב להיות משהו.
ואם בכל נקודה יש משהו, שום דבר לא יכול לזוז.
כי הכל מלא עד אפס מקום בדברים.
אז אם שום דבר לא יכול לזוז. איך אנחנו זזים?
פרמנידס יענה: אנחנו מדמיינים שאנחנו זזים.
למעשה, כולנו קפואים באותו המצב,
והתנועה, זו אשליה של החושים.
לפי פרמנידס, השכל מגלה את המציאות האמיתית היא אחת, נצחית, בלתי משתנה,
וכל תחושת שינוי היא לא יותר ממסך שמסתיר מאיתנו את מה שיש באמת.
והשאלה שהוא שאל הייתה פשוטה
איך אנו יודעים שאנו צודקים?
אבל דקארט לא היה הראשון שעסק בשאלה הזו.
כבר ביוון העתיקה, מאות שנים לפניו, פרמנידס שאל/קבע
אם היש ישנו והאין איננו,
הרי שמה שיש יכול אולי להשתנות לצורה אחרת,
אבל מ"כלום" שהוא אין מוחלט, לא יוכל להיווצר יש.
ומכאן, בהכרח, העולם היה קיים תמיד.
ולפי פרמנידס, אם היש קיים תמיד.
הוא שלם, מושלם וממלא הכל.
כך שלא ייתכן מקום בעולם שבו יש "אין".
כלומר, בכל נקודה במרחב חייב להיות משהו.
ואם בכל נקודה יש משהו, שום דבר לא יכול לזוז.
כי הכל מלא עד אפס מקום בדברים.
אז אם שום דבר לא יכול לזוז. איך אנחנו זזים?
פרמנידס יענה: אנחנו מדמיינים שאנחנו זזים.
למעשה, כולנו קפואים באותו המצב,
והתנועה, זו אשליה של החושים.
לפי פרמנידס, השכל מגלה את המציאות האמיתית היא אחת, נצחית, בלתי משתנה,
וכל תחושת שינוי היא לא יותר ממסך שמסתיר מאיתנו את מה שיש באמת.
. זריקת (שימוש מוכר ושיטה מוכרת) כמה נתונים נכונים שנשמעים הגיוניים, ונסיון ללמוד מהם סדרה של דברים שכלל לא ניתן באמת ללמוד מהם. כך למשל, הטענה לפיה ה'יש' קיים וה'אין' לא קיים נשמעת הגיונית לחלוטין. משם הקביעה שהעולם התקיים תמיד, היא קפיצה מרחיקת לכת, שכן מאומה לא מבטיח לנו שה'יש' של היום היה 'יש' (כלומר התקיים) תמיד. יתכן שבעבר היה 'אין' ובהמשך נוצר (נברא?) ה'יש'.
