פעם אמר לי פרופסור ישעיהו ליבוביץ:
"אנשים המפגינים רגשי נחיתות הם באמת נחותים".
או מופרעים.
בירושלים ישנה תופעה שנקראת "סינדרום ירושלים", וזו תופעה שאנשים מגיעים לירושלים כצליינים, ופשוט משתגעים ומתחילים להתנהג כאילו הם נביאים (אולי מכאן הרעיון להקים בית ספר שיתן גם לימודים מסודרים לחולי הנפש הללו...) המפורסם ביותר הוא זה הלבוש בגדים שכך נראה לו שהיו אז, מחזיק בנבל קטן ומנגן ומכנה עצמו "המלך דוד".
את התופעה הזו בקטנה ראיתי כאשר משרד ממשלתי מסויים ביקש ממני לארח חבלן איטלקי (אני הייתי חבלן ביפו ועסקתי במסגרת איפ"א בארוח שוטרים מחו"ל) וטיילתי איתו בארץ, וכעבור שנה עשו הצגה לאשתו כאילו הוא זכה בלוטו, וקיבל כרטיסי טיסה לישראל. אשתו (דתיה מאוד) היתה מרוגשת ונסערת, הכנתי להם מסלולי טיול שאקח אותם בארבעה ימים, אבל מה שהיא רצתה זה היה לעשות את ה-"ויא דולורוזה" ולהגיע לכנסיית הקבר.
הבאתי אותם לשער האריות ועשינו את כל 14 התחנות כשאני מסביר לה מה אנחנו רואים בכל תחנה והיא כל כך היתה מרוגשת שהתקשרתי לתחנת הרובע ושאלתי מה קורה אם באמצע הסיור אני צריך רופא, ואמרו לי שאין בעיה, ברגע שאתקשר, יצא מתחנת הכותל שאטל משטרתי עם רופא.
הגענו לכנסיית הקבר והיא כל הזמן דיברה עם הילדים הקטנים שלה באיטלקית כמובן ובהתלהבות עצומה. בינתיים, בעלה ליאונרדו , צילם אותם כל הזמן בכל מקום ובכל נקודה שהיו ביקרו וראו.
בסיום, אחרי שביקרנו בגומחת הקבר, מגיעים לנקודה בה שתי המרימות (אמו ומגדלנה) קיבלו את גופתו, ובמרחק של כעשרה מטר ישנו לוח אבן חלק חום עליו המסורת מספרת, הונחה גופתו של ישו שהורדה מהצלב.
כאן האשה כרעה ברך ופתחה את התיק שלה והוציאה מאות שרשראות זהב עם צלבים שונים, ושיפשפה אותם על האבן.
מסתבר כי נשות העיר שמעו שהיא נוסעת לירושלים ומסרו לה את השרשראות מהצואר שלהן, שתיגע בשרשרת במקום האחרון שנגעה בו גופתו של ישו. (הם מהעיירה טרנטו בצפון איטליה).
אחרי הפעולה הזו היא ביקשה לצאת החוצה כי היא צריכה אויר. נכנסנו לבית קפה מקומי ושתינו קפה, ולקח לה אולי חצי שעה להירגע מההתרגשות.
אגב, בדרך חזרה עצרנו ב-"אלביס", והם לא התלהבו לא מאלביס ולא מהאוכל המזרחי......