הלו רק רגע, לאט לאט
אמא מודאגת והבן היקרים, קראתי את הדברים שלכם ואת הדברים הנבונים שהחברים לפורום כתבו. אמא, הרשי להצטרף לדבריהם ולחדד משוה נוסף; הנער שלך (הוא אינו ילד עוד) נמצא בשליו שחייו עוברים תהפוכות רבות, בלי קשר לשאלה לגבי נטיותיו המיניות שרק מכבידה על העניין. אינני יודע ומתיימר לומר לך מה נכון לעשות, למדתי כבר שאינטואיציה של אמא חזקה יותר מכל דבר, אך עלייך לשאול את עצמך כמה דברים: 1. כאמור, חושייך המחודדים כאם ודאי הבהבו לך בעבר ואני מניח שעלתה בך השאלה האם הילד שלי הוא ילד רגיל או שאולי הוא יותר מידי רגיש, יותר מדי פיקח לעולם מסביב, אולי פחות גברי מחבריו בני אותו הגיל. במידה וחשבת על זה עלייך לשאול את עצמך, מה עשית אם המחשבות האלה? גנזת אותן והתכחשת להן? בדקת אותם וניסית לאמת אותן בדרכך? ניסית לשוחח על כך עם הנער, שאמרת שהוא מבין ובוגר? 2. אני מבין את המצוקה שלך כאם, כשהילד מגיע ומטיל פצצה כזו שיוצרת כאוס בחשיבה שלך עד כה, אך לטמי עלייך לשאול, כיצד הנער הרגיש עד כה? איך הוא הצליח לחיות עד כה כשהוא יודע משהו על עצמו ומקרין משהו שמתבקש ממנו (אם על ידי ההורים ואם על ידי החברה)? איך זה לחיות בין הפטיש לסדן ואתה רק בן 16? 3. נערך כבר סיפר לך, הוריד, אני מניח, את המועקה האיומה שהיית על ליבו. ובלי להפנות אצבע מאמשימה, מה את עושה? מבקש ממנו להזניח את הרצונות והתחושות הבסיסיות שלו לטובת הרצונות והדרך ה"נכונה" כביכול שלך. הילד אמר שישתנה על מנת לרצות אותך, כך אני מתרשם. ואת, כאמא שמכיר את ילדך יותר מכולנו צריכה לשאול: האם הילד שלי מספיק נבון לחיות עם ההחלטה הזו או שהוא תלותי ואני צריכה לסייע לו? כיצד אני יכולה לסייע לו? למה הוא זקוק עכשיו? למשהו חומרי הוא להרעיף עליו הבנה (לא בהכרח קבלה) ואהבה? לנער החביב אני כן יכול להרשות לעצמי לייעץ מה לעשות, ואני מציע לו מעתה, לא לצאת בהצהרות, לא להבטיח להתשנות ולא להקשות על ההורים יתר על מידה. לא לעשות את הדברים הללו , לא כל עוד אתה עדיין מעורער, לא שקול מספיק ונמצא בסערת רגשות. תמתין יקירי, אני יודע שהסבלנות בנושא הזה לא תמיד נמצאת, אך אתה חייב לקחת ולקבל את הזמן הראוי לך לחשוב על זה עם עצמך. תמשיכו לאהוב אחת את השני. ר.א.
